ליצמן, תן לעבוד בשקט

הווזיר (השר) באימפריה העותומאנית, היה ממלא המקום של החליף. האגדות מספרות כי הווזירים היו יורדים אל העם בתחפושת מתאימה ועומדים על הלכי הרוח ופועלים מיידית לתיקון המצב. בישראל קיימת היום תופעה דומה, בה סגן הווזיר, במקרה שלנו זהו הממונה על הבריאות, יורד אל העם, מבקר ביקורי פתע בבתי החולים וקובע תקנות חדשות לבקרים.

הוא אינו זקוק ליועצים וידיעותיו הרחבות מספיקות כדי לתקן תקנות ולהוציא הוראות שיחייבו את כל הנתונים למרותו - ובמידה שלא יבצעו אותן, ראשם עלול להיערף. על כן כורעים ומשתחווים לו כל אנשי החצר ובה בשעה יודעים הם לספר כי כל החלטה והחלטה שלו מקורה ברצון להיטיב את העם (העם שלו).

רחום הוא וחנון: לבית חולים אחד שאהבה נפשו יוסיף מכשיר חדש, יפתח מחלקה וישפיע רוב טובה כספית. לאחר, שאין רופאיו יראי שמיים או חלילה הם עכו"ם - אלה יחושו את נחת זרועו. כי כפי שנכתב במוסף ידיעות אחרונות בסוף השבוע, הוא אינו סגן של אף אחד, ותפקידו לזעזע את המערכת.

אולם יש הבדל בין לזעזע כדי להרוס לבין זעזוע שמטרתו חיובית, דהיינו בנייה מחדש. משך שנים רבות בהם אני עוסק ברפואה קיבלתי הוראות והנחיות מאנשי המקצוע במשרד הבריאות – כיצד לחסן ואת מי לצלם בחדר המיון. אבל לפני מספר שבועות יצאה הנחיה שחוקיותה עדיין מפוקפקת, ובה נמסר כי "בהוראת סגן השר הבריאות" יש להחתים כל חולה על הסכמה לפני כל פעולה ולתת לו מיידית העתק. סגן השר הסביר מיד כי "גם אדם החותם על חוזה לקניית דירה מקבל העתק". אך ישישים וצעירים המגיעים לניתוח או אמורים לעבור פעולה כלשהי אינם דומים למי שיושב וחותם חוזה במשרד משופע בלבלרים ומכונות צילום. הוראה כזו אין לה אח ורע בשום מערכת רפואית על פני החלד.

התערבותו הבוטה והמיתממת מעידה כי אנו עוסקים בווזירות רבת עוצמה ומסוכנת. שר בריאות אינו צריך להיות רופא, אולם הוא עליו להיות בעל תודעה ממלכתית בקבלת החלטות. כל החלטותיו עד היום אין בהן משום דאגה לבריאות העם אלא אך ורק דאגה לבוחריו – וזו מעילה באמון.

אם הוא מתערב אישית למניעת נתיחת גופתה של אשה שתרמה גופה מרצון בתואנה שהחוק מחייב הסכמת בני משפחה, אם הוא נכנס לבית החולים ודורש להמשיך טיפול לחולה שנקבע מות המוח שלו (ובניגוד גמור להסבריו, הוא למיטב ידיעתי פעל "כרופא-על" ודרש מהרופאים לבצע פעולות המנוגדות לחוק), אם הוא דואג לכבוד המתים יותר מאשר לקיום החיים כשלטענתו אסור לבנות חדר מיון במיקום מסויים, מחשש לקיומן של עצמות מתחתיו, ואם הוא פועל בניגוד לכל העצות המקצועיות מבכירי המשרד שאכן חלקם התקרנף נוכח הכוחניות שהוא מפגין, אם הוא עושה בממלכה שהופקדה בידיו כבתוך אחוזתו הפרטית - מן הראוי והצודק שהרופאים והחולים כאחד יתקוממו ויצעקו בקול: המלך לא רק עירום, הוא גם רשע מרושע.

ואני צועק את זה מכאן, בקול גדול.