הליך משפטי הוגן? לא בישראל

בימי-הביניים, כשחשדו באדם, נהגו לענותו עד שיודה בביצוע העבירה. כמה התקדמנו מאז?

על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור ההרשעות ב"עבירות רציניות" הגיע ל-99.9%. כ-95% מהן מבוססות על הודאות, רובן בעסקאות טיעון. ההודאה עדיין נחשבת על-ידי רבים, גם שופטים, ל"מלכת הראיות". זאת למרות שבעשורים האחרונים הוכח בארה"ב למשל, בבדיקות גנטיות שנערכו לנידונים למוות או למאסר עולם - כי נגבו מהם הודאות שווא שעליהן התבססו ההרשעות. אנשים מודים גם במעשים שלא עשו מסיבות מגוונות: חלקן לא רציונאליות שנובעות מחולשת הנחקרים, וחלקן רציונאליות לחלוטין.

כשטועים לחשוב שהודאה היא ראיה חזקה, וכשמוכנים להרשיע על בסיסה (בצירוף "דבר מה נוסף" שלפי ההלכה עשוי להיות קל כנוצה ושלפיכך איננו יותר ממס-שפתיים), לא פלא שהמאמץ של חוקרי המשטרה מושקע בגביית הודאות מהחשודים. כיווני החקירה האחרים מוזנחים.

ההסבר לכך מורכב:

• המשטרה פועלת על סמך קונספציה מוטעית של אשמת החשוד.
• ההודאה עדיין נחשבת לראיה מכרעת.
• מדד מרכזי להצלחת המשטרה והתביעה ולקידום חוקרים ותובעים עודנו אחוז ההרשעות.
• גביית הודאות היא אמצעי קל וזול.
• השופטים אינם פוסלים הודאות ובכך משדרים לחוקרים שהדרך לחילוץ הודאות מחשודים נכונה.
• השופטים מאפשרים למשטרה להשתמש באופן שגרתי במעצר בתנאים מחפירים או באיום במעצר כאמצעי לחץ על הנחקרים להודות.
• נראה שרבים עדיין זקוקים לטכס ההודאה, שבמסגרתו הנחקר כביכול מסכים לכל מה שהחברה מעוללת לו וממרק את מצפוננו.
  

המחקרים מלמדים שחוקרי משטרה, תובעים, מושבעים, שופטים ובעצם כולנו, לא יודעים להבחין בין הודאה אמיתית להודאת שווא.

מייחסים אצלנו חשיבות גדולה ל"פרטים מוכמנים" מזירת העבירה שהמשטרה מצהירה כי שמרה על חשאיותם, ולכן אם החשוד יודע עליהם משמע שהוא קשור לעבירה. אך במחקר חדש שפורסם בארה"ב, שבדק מקרים שבהם מצביעות הבדיקות הגנטיות על הרשעה מוטעית המבוססת על הודאה, התברר שכמעט בכל המקרים שולבו בהודאה פרטים מוכמנים, שגרמו לשופטים להאמין להודאות השקריות חרף הספקות. הכיצד? חוקרי המשטרה זיהמו אותן בפרטים "מוכמנים" שמסרו לנחקרים במודע ושלא במודע.

בפסיקה הישראלית נקבע שלצורך הרשעה על סמך הודאה נדרש גם "דבר מה נוסף", שמטרתו להסיר חשש שהנאשם הודה מלחץ פנימי שבתוכו ובדה את הסיפור. לכן אין טעם להסתפק בראיות הנובעות מהנאשם, כגון סימני אשמה בדבריו ובהתנהגותו.

והנה, שופטי העליון הסתפקו משום מה בהסתבכות הנאשם בשקרים; בהצעתו לשמש עד מדינה; בשחזור שביצע ולאחרונה אפילו בשתיקתו במשפט, ונקבע שדי בתוספת ראייתית "קלה כנוצה". תוספת דלה שכזו לא ממלאת את תפקידה - אימות ההודאה.

תוכיחו אשמה

ככל שחקרתי את הנושא התחזקה מחשבתי שיש לברוח כמו מאש מכל תוספת ראייתית שהיא פחותה מ"סיוע" - ראיה ממקור עצמאי, לא משטרתי (לדוגמא, ממצאים שהתגלו כתוצאה ממסירת ההודאה, שלא היו ידועים קודם לכן). אם החשש הוא שהנחקר מסר הודאת שווא, רק ראיית "סיוע" עשויה להסירו. אם החשש הוא מפני שופטים שעדיין רואים בהודאה "מלכת הראיות" - הכרחי לקבוע בחוק דרישה של "סיוע". 

טענת הנגד היא שקיימים מקרים שבהם אין ראיית סיוע, ואז עלולים לזכות אשם. ראשית, נוכח 99.9% הרשעות, האפשרות שלעיתים רחוקות יזוכה אשם איננה מדאיגה. במחקר באנגליה נמצא שברוב התיקים מצוי "סיוע"; ושבחלק ניכר מיתר התיקים מסוגלת המשטרה לאתר "סיוע" – אם תידרש.

שנית, אם חוקרי המשטרה והתובעים ידעו שללא סיוע אין הרשעה, הם יבצעו חקירות מקצועיות וימצאו ראיות חיצוניות לנאשם. נוכח התקדמות המדע ניתן וצריך לאתרן.

חשוב לזכור שאנו עוסקים בנחקר שהודה. אם ללא הודאה אולי קשה להשיג ראיות, הרי כשיש הודאה המשימה קלה שבעתיים: יאמרו החוקרים לנחקר-המודה שאין אפשרות משפטית לקבל הודאתו ללא סיוע, ויבקשוהו לכוונם אל ממצא אובייקטיבי חיצוני. לכאורה – מדוע שיפליל עצמו? אך באותה מידה - מדוע שיודה? והרי מדובר באדם שזה עתה הודה.

אם ההודאה אמיתית - קשה להאמין שהעבריין האמיתי לא יוכל לכוון לעבר ראייה חיצונית, כגון המכשיר שבאמצעותו בוצעה העבירה, או מקומות בזירה שבהם השאיר סימנים.

אם הנחקר-המודה איננו מסוגל להצביע על ראיית סיוע כלשהי, זוהי אינדיקציה חזקה לכך שייתכן שמדובר בהודאת שווא, ונוצר ספק סביר המחייב זיכוי.

אם החשוד הודה ולאחר מכן חזר בו והוא אינו מוכן להמשיך ולשתף פעולה עם חוקריו נגד עצמו ולכוונם לראיית סיוע - גם הודאה כזו מאוד חשודה. גדול הסיכוי שאיננה "חופשית ומרצון" כנדרש בחוק.

במציאות, יש גם מקרים שבהם לשיטתו של הנאשם הוא לא הודה, אלא שמייחסים לו הודאה בפני שוטר או מדובב (שעלול לפעול בשפלות), או שמפרשים אמירה שלו כהודאה. גם "הודאה" שכזו היא מאוד חשודה ומחייבת "סיוע".

היתרון הגדול של דרישת הסיוע, הוא שהיא משיגה שתי ציפורים במכה אחת: גם אימות של ההודאה וגם הכוונה לחקור כראוי. רק כך נוכל לצמצם את הסכנה הנוראית של הרשעת חפים מפשע שהודו. אין עוול גדול יותר מזה שגורמת המדינה לאזרח.

פרופ' בועז סנג'רו, ראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים.

• כנס לציון יום החפות הבינלאומי והפחתת מעמד ההודאה, יתקיים בכנסת ביום ג'. פרטים באתר התנועה להפחתת מעמד ההודאה , הציבור מוזמן.