אכיפה לא יעילה? המהירות בכבישים לא יורדת
השוואת סקרי מהירות ארציים מ-2003 ו-2009 מלמדת כי המהירות הממוצעת במרבית הכבישים בישראל לא השתנתה - וזאת למרות הגברה משמעותית של אכיפה מצד אגף התנועה. האם יתכן שהאכיפה אינה משנה את התנהגות הנהגים?
בדיקת ynet: הגברת האכיפה נגד נהגים העוברים על המהירות המותרת לא הורידה את המהירות הממוצעת במרבית הכבישים. מזה כחמש שנים, מתמקד אגף התנועה במשטרה באכיפת עבירות "איכות": עבירות הנחשבות לכאלה הגורמות לתאונות דרכים, כמו נסיעה במהירות מופרזת, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, או חציית פס הפרדה לבן. ב-2008, מתוך כ-1.2 מיליון דו"חות תנועה שניתנו לנהגים, כ-1.1 מיליון נרשמו בגין אותן עבירות "איכות". אלא שלמרות הגברת האכיפה, בדיקת ynet מגלה כי לא חל שינוי משמעותי בכל הנוגע לציות לחוקי המהירות.
בסקר מהירויות שנערך בשנים 2003 ו-2004, במסגרת עבודת ועדה לבחינת המהירות המרבית בישראל, נמצא כי המהירות הממוצעת בנתיב השמאלי בדרכים מהירות הייתה 110 קמ"ש. שש שנים לאחר מכן, בסקר שנערך עבור הרשות הלאומית לבטיחות ב-2009, התברר כי המהירות הממוצעת בנתיב השמאלי באותן דרכים הייתה 119 קמ"ש. השוואה בין תוצאות הסקרים גם מלמדת כי שיעור הנהגים הנוסעים במהירויות הגבוהות מהמותר כמעט לא השתנה לאורך השנים: ב-2003, בין 40% ו-90% מהנהגים נסעו במהירות גבוהה מהמותר בדרכים מהירות, וזאת לעומת ממוצע של כ-76% מהנהגים בסקר מ-2009.
הרשות לבטיחות: מהירות היא הגורם העיקרי לתאונות (צילום: שי וקנין)
יתרה מכך: מהסקר שנערך ב-2003, עלה כי בדרכים מהירות, כ-10% מהנהגים נסעו במהירויות העולות על 130 קמ"ש. בסקר מ-2009, שיעור הנהגים שנמדדו באותן דרכים במהירויות הגבוהות מ-130 קמ"ש היה כמעט כפול: 19.3%.
כ-60% מהתאונות - בגלל מהירות
באגף התנועה, כמו בגופי בטיחות רבים, מתייחסים אל מהירות כגורם העיקרי לתאונות. ראש האגף, ניצב אבי בן-חמו, העריך בישיבה של ועדת הכלכלה בשנה שעברה, כי כ-60% מכל התאונות נגרמות כתוצאה ממהירות מופרזת. בנוסף, בדו"ח שפרסמה הרשות הלאומית לבטיחות, נקבע כי מהירות היא לא רק גורם ישיר לתאונות, אלא גם גורם עקיף: "עלולים להיות מצבים בהם מהירות גבוהה מדי לא אפשרה לנהגים להספיק לבלום, או שהניעה אותם לקבל החלטה לנסות ולהשלים את חציית הצומת בגלל החשש שלא יספיקו לבלום".
לאור קביעת הממסד כי מהירות היא גורם עיקרי לתאונות, אחד היעדים של אגף התנועה הוא אכיפת עבירות של נהיגה במהירות מופרזת. באותה ישיבה של ועדת הכלכלה בשנה שעברה, הסביר ניצב בן-חמו לחברי הכנסת כי מחקרים בכל העולם מוכיחים כי הורדת המהירות הממוצעת - באמצעות אכיפה - מפחיתה את מספר התאונות: "הוכח בצורה בולטת ובדוקה שזה מצמצם (את) תאונות דרכים". ואכן, כאשר הסתיימה שנת 2009 עם ירידה של כ-20% במספר ההרוגים בתאונות, טענו רבים - ובהם בכירי משרד התחבורה - כי לאגף התנועה היה תפקיד מכריע בהצלחה.
כמה מהר נוסע האחוזון ה-85?
אלא שהשוואת סקרי המהירות שנערכו ב-2003 וב-2009, מעידה כי אין הוכחה חד-משמעית ליעילות הגברת האכיפה: לא רק שלא נרשמה ירידה במהירות הממוצעת, הרי שבחלק מהכבישים אף נמדדה עלייה במהירות הממוצעת - וזאת דווקא בשנים שבהן הגבירה המשטרה את אכיפת עבירות האיכות, והתמקדה בלכידת נהגים הנוסעים במהירות מופרזת.
כך למשל, בסקר מ-2003 נמצא כי המהירות הממוצעת בדרכים דו-מסלוליות ממוחלפות היא בין 102 ו-114 קמ"ש. התוצאה בסקר מ-2009 כמעט זהה: המהירות הממוצעת בדרכים אלה הייתה 106.3 קמ"ש. בנוסף, מהירות הנסיעה בדרכים דו-מסלוליות של "האחוזון ה-85" - נהגים שנסעו במהירות גבוהה מהממוצע - הייתה בסקר מ-2003 בין 110 ו-130 קמ"ש. ב-2009, המהירות הממוצעת של אותו אחוזון באותן דרכים, הייתה 120.5 קמ"ש. יש לציין כי נתוני "האחוזון ה-85" - מהירות אשר לרוב גבוהה מהמהירות המותרת - משמשים כמדד חשוב במגוון נושאים, כמו רמת ציות לחוק והתאמה בין מאפייני הכביש והתנהגות הנהגים.
והנה כמה נתונים מפתיעים: בשני הסקרים נערכה בדיקת מהירות הנסיעה של האחוזון ה-85 בדרכים מהירות, בהן המהירות החוקית היא 100 או 110 קמ"ש. בסקר מ-2003, מהירות הנסיעה של נהגי האחוזון ה-85 בדרכים המהירות הייתה בין 120 ו-130 קמ"ש. ב-2009, המהירות של אותם נהגים הייתה בין 128 ו-140 קמ"ש, כאשר המהירות הממוצעת הייתה 132.5 קמ"ש. ובמלים פשוטות: למרות הגברת האכיפה, מתברר כי מהירות הנסיעה דווקא עלתה בחלק מהכבישים.
מה הייתה תרומת האכיפה?
לצד הנתונים המפתיעים בעניין מהירויות הנסיעה, כדאי לזכור כי למרות הירידה החדה במספר ההרוגים בתאונות ב-2009, לא חל כל שינוי בסך התאונות עם נפגעים:על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בשנה שעברה נפגעו בתאונות דרכים 31,476 בני אדם ב-16,182 תאונות. ב-2008, נפגעו בתאונות 31,478 בני אדם ב-16,436 תאונות.
השוואת ממצאי סקרי המהירות מ-2003 ו-2009 - ובחינתם מול נתוני הנפגעים בתאונות בשנה שעברה - עשויה ללמד כי תרומת האכיפה הייתה מוגבלת מכפי שבכירי המשטרה ומשרד התחבורה טוענים. חיזוק לסברה זו, אותה מעלים כמה מבכירי מומחי הבטיחות בישראל, אפשר למצוא בדברים שאמר ניצב בן-חמו עצמו, במסיבת עיתונאים שנערכה לסיכום שנת 2009 בכבישים: "2010 תהיה עבורנו אתגר, בעיקר מכיוון שנצטרך להוכיח כי הירידה השנה (2009, ש.ה) לא הייתה מקרית".
לפנייה לכתב/ת 
