משבר גוגל-סין: התנגשות של תרבויות / פרשנות

כשעוסקים במשבר בין גוגל לסין, ראשית יש להבין שאנו מדברים על החברה הסינית העומדת בפני עצמה, היא בעלת תרבות עתיקה ומורכבת – שונה מהתרבויות המוכרות לנו במערב.

רוצים להבין את סין? תשתחררו

יש לה יושרה משלה, והיא עצמאית ואוטונומית לחלוטין. טעות שגורה בחשיבה המערבית היא שקיים מרכז שמהווה את "הדרך הנכונה"’ שהוא המערב האירופי, וכי במוקדם או במאוחר ארצות "הפריפריה" יצטרפו אליו ויאמצו את הרעיונות שלו. זוהי נקודת מבט

אירופוצנטרית או אמריקנוצנטרית שכיחה, וחשוב מאוד להשתחרר ממנה אם באמת רוצים להבין את סין.

שנית, יש להשתחרר גם מההנחה כי סין בהכרח תינזק מהעימות עם גוגל. באינטראקציה בין סין למערב, לא ברור כלל יד מי תהיה על העליונה.

ואולי דווקא המערב הוא זה שיינזק מהעימות עם גוגל? נכון יותר לראות את הדברים כמעין וקטור של כוחות, כמשחק בין שווים, שתוצאת העימות ביניהם איננו ברור.

אל תמהרו לקטלג

החברה הסינית לא נופלת באף אחד מהקטגוריות המוכרות לנו מהחברות המערביות. זוהי חברה העומדת בפני עצמה על תעצומות הנפש שלה ונראה שלרבים קשה לעכל זאת.

כמי שעוסק במחקר סין כארבעים שנים, אומר שקשה להכליל את החברה הסינית ולהכניסה לקטיגוריות המוכרות לנו. קשה גם לומר האם השיטה הנוהגת בסין היא אכן קומוניסטית במובהק, או שמא קפיטליסטית. ובכלל, מי אומר שחייבים להכניס כל תופעה סביבנו במשבצות המוכרות: קפיטליזם, ליברליזם וכו'. שמא יש כאן משהו אחר.

על אף הפריחה - סין עדיין ממושטרת

היסטוריונים כמו יעקב טלמון, הניחו שכאשר מערכת כלכלית עוברת תהליך של התברגנות ומעמד הביניים מתרחב, תיווצר מניה וביה חברה יותר דמוקרטית, המשתפת שכבות רחבות בדרכה ובהחלטותיה, אבל היום מסתבר שאין זה בהכרח כך.

בשלושים וארבע השנים מאז מותו של מאו, הדבר לא קרה, על כל פנים לא בצורה מובהקת, אולי גם לא יקרה. סין של היום היא תערובת לא מוכרת: מצד אחד מתרחשות בה פריצות אדירות בתחום הטכנולוגי והיזמי, אך בה בעת היא שומרת על אתוס קונפוציאני וקומוניסטי

שממשיך לתת בה את אותותיו. היא ממושטרת וממושמעת הרבה יותר מכל מערכת מדינית המוכרת לנו.

התזמון של גוגל: מדוע עכשיו?

אני מניח שדבר זה קשור בהתעצמות הביקורת כלפיה בעולם הרחב ובקשיים הניצבים בפניה שאותם לא חוותה קודם. מעניין גם לראות את צירוף המקרים שבין צעדיה של חברת הענק, לבין עמדתו של הממשל האמריקאי, שבחודשיים האחרונים הפך נוקשה יותר במדיניותו כלפי סין.

כשאובמה נכנס לתפקידו לפני כשנה, הוא ניסה לנקוט כלפיה בדרך פייסנית, ונהג בגמישות יחסית כלפי הפרת זכויות האדם. אולם לאחרונה הודיע ממשלו לקונגרס כי ארצות הברית מתכוננת למכור אמצעי צבאיים מגוונים לטייוואן בהיקף של 6.4 מיליארד דולר.

כמעט במקביל, נערכה הפגישה ההיסטורית של הדלאי לאמה עם הנשיא אובמה, שמנסה לעודד את המנהיג הגולה ולהעניק לו רוח גבית. כך שלמעשה, יש לנו כאן השפעה דו כיוונית.

גוגל מקשיבה לממשל, הממשל מקשיב לגוגל

גוגל קשובה לרוחות המנשבות בממשל האמריקאי ולהפך, הממשל האמריקאי מטה אוזן לתאגידים הגדולים שמקשיחים את עמדותיהם

כלפי סין.

כך או כך, חשוב לזכור כי בסופו של דבר החברה הסינית עודנה חברה ממושטרת, חברה המבהירה מזה שנים כי אינה מעניקה חופש טוטאלי בתחום הכלכלי, היזמי, הנדל"ני וכולי.

יד הממשלה והמפלגה מכוונת מלמעלה, וחופש הדיבור וההבעה אינו בלתי מוגבל. יש לזכור, סין איננה דמוקרטיה פלורליסטית, אלא חברה הנשלטת בידי קבוצה ידועה.

דומה כי הציפיות הגבוהות שמפנה כלפיה המערב, וניסיונו לכפות עליה את ערכיו, הם מוגזמים, מוטעים - וספק רב אם יצליחו.