ההסתדרות מפקירה את העובדים השקופים / דעה

את העובדים השובתים במפעל אקרשטיין-ירוחם מאשימים שהם "מיליטנטים". אם מיליטנטי זה לא לשתוק כאשר מפטרים עובדים על שהתאגדו, מעסיקים אותם בתנאים מחפירים, ורומסים את זכויותיהם. אם לא לשתוק מול כל אלה זה להיות מיליטנטי – אולי כדאי שכל העובדים בישראל יהיו "מיליטנטיים".

• עוד בערוץ קריירה
• העובד במאה ה-21: אין תפקיד, כולם כולבויניקים 
• מופע של סמנכ"ל אפריקה: איך תמנע ועד עובדים
  
  

העובדים באקרשטיין הואשמו שהם "אידיאולוגים". אם אידיאולוגים משמעותו לממש זכויות במדינה דמוקרטית, להלחם בעוולות של מעסיקים, לא להסכים לייצוג של ההסתדרות שבחרה בבעלי הבית כשותפים והזניחה את הפועלים.

אם כל זה אומר להיות אידיאולוגי – אולי כדאי שכל העובדים בישראל יהיו "אידיאולוגים".

כוח לעובדים נוצר מתוך וואקום

בישראל יש מאות אלפי עובדים שאינם "מיליטנטיים" או "אידיאולוגים", אבל עובדים בשכר של 20.70 שקל ללא שום תנאים סוציאליים, ביטחון או עתיד. ארגון "כוח לעובדים", שבו בחרו עובדי אקרשטיין-ירוחם כמייצג שלהם, נולד בתוך וואקום שיצרה ההסתדרות כשהפקירה את העובדים השקופים. אלו קצו בתנאי העסקתם המשפילים ובהתעלמות ההסתדרות - ועשו מעשה.

העובדים יצאו למאבק אל מול ההנהלה עד שבית הדין לעבודה הכיר בהם בהחלטה תקדימית כארגון יציג. "העובדים אינם מבחינת מרצפות משתלבות” כתבה השופטת בהחלטתה, "ועל המעסיק להבין שהתארגנות עובדים אינה מילת גנאי ויש בה כדי לסייע לעובדים ואף למעסיקים”.

חבל שבמקום לסייע לעובדים החלשים עסוקה ההסתדרות בלשים רגליים ל"כוח לעובדים" בשל פחד מהתחרות. איך אנו יודעים זאת? ימים ספורים לאחר הפסיקה של בית הדין לעבודה לטובת כוח לעובדים - אוגדו לפתע 2 המפעלים הנותרים של אקרשטיין באשדוד ובראש פינה תחת ההסתדרות, ללא שום ציוץ מהבעלים.

לא לקומבינות של ההסתדרות

זו אותה הסתדרות ששתקה כאשר התפתחו חברות "כוח האדם" שמרוויחות מזיעת אפם של העובדים. זו אותה הסתדרות ששתקה כשפותחו מנגנונים של עובדי דור ב' ודור ג' – שוחד לעובדים וותיקים כדי שישתקו בזמן שרומסים זכויות של עובדים צעירים. זו אותה הסתדרות ששתקה אל מול תופעת העבדות המודרנית הקרויה "עובדי קבלן" ונתנה רוח גבית לממשלה ולמעסיקים להעסיק עובדים בתנאי פוגעניים תוך רמיסת חוקים וזכויות.

אני מכיר נושא זה מקרוב. לאחר שהשתתפתי בסרט "זהב לבן - עבודה שחורה" בו תועד מצבם המחפיר של עובדי הקבלן במפעלי ים המלח ששייכים לכי"ל, הנהלת ההחברה פיטרה אותי בשיחת טלפון: "אל תרד לעבודה מחר, אתה מפוטר" נאמר לי. הייתי היחיד שהסכים להתראיין לסרט בפנים גלויות - והייתי נכון לשלם את המחיר על כך.

ההסתדרות פחדה מהוועד החזק - ונסוגה

לאחר הקרנת הסרט פנתה משפחת עופר, הבעלים של מפעלי ים המלח, וביקשה מיושב ראש ההסתדרות דאז לחקור את מצב עובדי הקבלן במפעליהם. זאת, על מנת להפריך את הטענות שהוצגו בסרט - שאני משער שנראו להם מוגזמות - כיוון שהם מעולם לא התעניינו במצב העובדים. עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות דאז, סירב לבדוק את הטענות, מפני שפחד להתעמת עם יו"ר וועד העובדים החזק של מפעלי ים המלח. הוא, יו"ר ההסתדרות, העדיף להפקיר רבבות עובדי קבלן.

גם אני, כעובד קבלן לא מאוגד שפוטר בכוחניות, עליתי לקומה החמישית בבניין ההסתדרות לבקש סעד משפטי. באופן לא מפתיע נדחיתי על הסף.

חופש ההתאגדות לא נועד לפרשנות של מעסיקים ולא לעשיית קומבינות עם ההסתדרות, הוא נועד לנו - אזרחים עובדים החיים במדינה דמוקרטית. ההסתדרות חוטאת בהקרבה של זכויות החלשים על מנת להגן על החזקים - בשל צרכים פוליטיים.

כוח לעובדים הוא החלוץ לפני המחנה וההסתדרות חשה שהוא נושף בעורפה. זו גם הסיבה שההסתדרות מתחילה כעת לעשות קולות סוציאליסטיים - וטוב שכך. 

מהנהלת אקרשיין ירוחם נמסר:  השכר הממוצע במפעל אקרשטיין תעשיות בירוחם (כולל ממוצע שעות נוספות) עמד על כ – 8,200 שקל ברוטו. מכיוון שירוחם הוא אזור מועדף, הנטו הממוצע הוא כ-7,200 שקל. זהו השכר הממוצע של העובדים במפעל, שאינו לוקח בחשבון את שכר עובדי-המטה וההנהלה.

הנהלת אקרשטיין דואגת לעובדיה לתנאים סוציאליים הרבה מעבר לקבוע בחוק: קרן פנסיה מהיום הראשון לעבודה, קרן השתלמות, ביטוח רפואי מקיף לכל עובדי החברה, ביגוד, שתי ארוחות ביום, פעילות נופש ורווחה, שי בחגים ועוד.

אדרי הוביל את המאבק "עוטף ישראל" למען זכויות עובדי קבלן, מאבק בחברות כוח-האדם ומניעת העסקה פוגענית ברחבי ישראל. אדרי הקים את "עמותת מת"ח": מערכות תמיכה חינוכיות לילדי עובדי קבלן.