הכי קל לתלות אחריות בחמאס
ארועי יום הזעם אינם יוזמה של חמאס כפי שנוטים לחשוב בישראל. מדובר בהיענות של כל זרמי האיסלאם נוכח האיומים על מעמדו של מסגד אל-אקצא, המושמעים בחלל מדיני ריק
במצב רגיל, אין שום סיבה שיהודים לא יוכלו להתפלל כרצונם בבית כנסת כמו "החורבה", שנחנך אתמול. אבל התנאים הנוכחיים גרמו לכך שיתפרץ זעם דווקא בעיתוי זה, סביב חנוכתו של בית הכנסת. ההצהרות של גורמי ימין קיצוני מערערות על מעמדו של מסגד אל-אקצא, ולמעשה תורמות למתיחות.
בישראל יש מגמה לתת את הקרדיט למה שקורה בירושלים לחמאס ולאגף הצפוני של התנועה האיסלמית הישראלית. המשטרה ומנהיגי ישראל טוענים שהמתרחש בעיר ובסביבותיה, הוא תוצאה של היענות לקריאתן של התנועות הללו. אך זה לא נכון. מדובר בתגובה ספונטנית של כל הגורמים בעיר, תגובה קולקטיבית מוסלמית של כל מי שרצה להגן על אל-אקצא. אבל גורמים בחמאס "עלו על הסוס" כדי לרשום לעצמם הישגים שאינם שלהם.
רבים מתקוממים נגד הנסיון לפגוע באל-אקצא. אפילו אם קבוצות שוליות בקרב הציבור היהודי הן שטוענות לזכות לבנות מחדש את בית המקדש במקום - אמירות כאלה במצב הנוכחי לא יכולות לזכות להתעלמות. בצד הפלסטיני לא תופסים אותן כקבוצות שוליות, אלא חושבים שכל הישראלים סבורים באותו אופן, ומגיבים בהתאם. יש אי הבנה: לא מבחינים בין הישראלי מהשורה לישראלי הקיצוני.
להנהגה הפלסטינית בתנאים הקיימים, בהם לא מתקיים משא ומתן או תהליך מדיני, אין אינטרס להגן על ישראל ולהסביר את הצד של הישראלים. באווירה של תסכול ואכזבה ההנהגה לא ממהרת להרגיע את הצד הפלסטיני. אך ברור שאף אחד לא יוצא נשכר מכך.
כל הארועים נובעים מאי התקדמות במשא ומתן. הפלסטינים הגיעו למסקנה שממשלות ישראל מוליכות אותם שולל: ראשיהן מדברים על שלום אבל מנציחים את הכיבוש. במצב כזה כל ארוע יכול להבעיר את השטח, שמוכן להתפוצצות.
האמריקנים שלחצו הן על הפלסטינים והן על הישראלים, הביאו לכך שמדינות ערב דחפו אף הן את הצד הפלסטיני לנהל שיחות קירבה. אך בזמן שהדברים הבשילו, החלו להישמע ההצהרות מהצד הישראלי, שהוכיחו שיש בה גורמים שלא מעוניינים בתהליך אלא רוצים לפוצץ אותו.
על הממשלה הישראלית להימנע מהצהרות על בנייה בירושלים ובהתנחלויות, ולתרום לכך שהשטח יירגע. אולי כך נוכל להגיע לשיחות הקירבה שיתרמו להתקרבות אמיתית. העובדה שכל העולם מבקש כעת מישראל לא לקבוע עובדות בשטח, מוכיחה את חשיבותו של התהליך.
ישראל אמנם התחייבה להקפאת הבנייה בגדה המערבית, אך בשטח לא רואים כמעט שינוי. לדוגמא, במעלה אדומים עובדים עדיין כרגיל. בניינים קמים ועומדים בדיוק כמו בימים שלפני הכרזה. כך מאבדים הפלסטינים אמון בהבטחותיה של ישראל, שתמיד מוציאה מהן את העוקץ.
זיאז אבו זיאד, עו"ד ועיתונאי. לשעבר השר לענייני ירושלים של הרשות הפלסטינית
לפנייה לכתב/ת 
