אני משתגעת - הוא עזב אותי בגלל אי הבנה
שבועיים אני בוכה כמו ילדה קטנה... למה? איך זה שהוא לא מאמין לי? שבועיים של חוסר תפקוד ואמלול עצמי ללא יכולת להתרומם. ואני, שבדרך כלל לא מקנאה, הפכתי לקנאית מגוחכת
האור הצהוב שהבהב לי מול פני סימן לי שהוא ביטל את השעיית הכרטיס באתר ההיכרויות. ואז, כאילו משום מקום, משהו השתנה אצלי בפנים. מבלי לחשוב פעמיים כתבתי לו מייל: "היי, אני רואה שהתאוששת מהר...."
בין רגע לא הייתי אני. כבר שלושה ימים שכאילו רוח אחרת השתלטה על גופי וגרמה לי לעשות דברים שמעולם לא הייתי חושבת לעשות. "אני שמחה שתמצא את הטוב ביותר... אולי אתאושש יותר מהר עכשיו".
לא התאוששתי יותר מהר. הפכתי למישהי אחרת. המיילים והסמסים – בעיקר שלי – לא פסקו לאורך חמישי עד שבת. המייל האחרון, בשישי, שאמר "עזבי אותי עם ההתמרמרות שלי, אני עושה את זה כדי לשכוח ולהשתחרר ממך" רק הוסיף אש למדורה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי וקנאה עצומה השתלטה עלי מעצם המחשבה שמישהי אחרת תהיה עם אהובי כדי לשחרר אותו ממני.
יום שישי, יום ההולדת שלי, שבת ראשונה אחרי שחודש וחצי חיכיתי לו, לבד, שיתאושש עם עצמו מבעיות אישיות, הלכנו לרקוד. קשר קודם שלי שהיה שם גרם לו לכעוס ולהיפגע, והוא עזב.
נפגעתי כל-כך מחוסר האמון שלו בי
בחצי השעה הראשונה כבר הייתי כמסוממת שלא הבינה מה קרה, לא הייתי מודעת בכלל לדברים שהוא שם לב אליהם. נפגעתי כל-כך מחוסר האמון שלו בי ומהסרטים שהוא יצר לעצמו בראש מבלי כל רצון להקשיב לי. שנים רבות בתפקיד מסוים במשטרה גרמו לו להיות חשדן ולנתח דברים שונה. רוב האנשים לא שמים לב לפרטים האלה ולא מייחסים להם כל חשיבות. גם בגידה שעברה עליו מוסיפה להתנהגותו החשדנית.
כלום ממה שהוא חשב לא היה נכון. הוא עזב אותי בגלל קנאה וחוסר אמון בי, שאהבה אותו כל-כך, עם כל הטוטאליות שלי. היה לנו חיבור מדהים והוא נטש. בגלל מה? בגלל גבר ששנוא עלי.
שבועיים אני בוכה כמו ילדה קטנה... למה? איך זה שהוא לא מאמין לי? שבועיים של חוסר תפקוד ואמלול עצמי ללא יכולת להתרומם.
לא מובן לי איך שני אנשים נפרדים בגלל משהו שלא היה
השפל היה שלושה ימים מאז האור המהבהב. נכנסתי לאתר רק כדי לראות אם הוא נמצא, שכן אני רחוקה מלהתחיל לחפש שוב. למה נכנסתי בעצם? הרי ידעתי שזה יפגע בי אם אראה אותו. אבל לא מובן לי איך שני אנשים נפרדים בגלל משהו שלא היה ולא נברא המחשבה שיגעה אותי לחלוטין.
בערך לפני שנה ראיתי את הסרט "הוא לא בקטע שלך", סרט חמוד על מערכות יחסים ועל איך הנשים לוקחות דברים ומנתחות מסרים. לרגע הרגשתי כמו דמות מהסרט עם כל ההודעות האלה ששלחתי לו והציקו לו מאוד, עם כל הטחינה הנפשית הזו כל היום שעה שעה.
למה הוא לא עונה?
למה הוא לא כותב בחזרה?
אני אכתוב עוד מייל, אולי הוא יענה לי.
אולי הוא עסוק ואין לו זמן עכשו לענות...
טוב, אולי הוא עסוק כבר עם מישהי אחרת.
ים של שורות טבולות בדמעות כתבתי, לפגיעה ולאכזבה הקשה נוספה גם אכזבה מעצמי. לא האמנתי שאני, שבדרך כלל לא מקנאה, הפכתי לקנאית, ועוד בדמות שלא מוכרת לי.
ההרגשה שהוא עם מישהי אחרת רק בגלל שהוא לא מאמין לי גררה אותי למטה, עמוק לתוך תהומות נפשי העייפה והכואבת.
ההרגשה שגבר שאהבתי הביא אותי לרמת חוסר איזון שכזה, שאיבדתי את השליטה על עצמי ועל מעשיי, מביישת אותי. תמיד אמרתי שלא אשאר איפה שלא רצויה, אבל לדעת שהייתי רצויה וננטשתי בגלל חוסר הבנה שכזה מכאיבה לי כל-כך וגרמה לי לאבד שליטה.
האור הצהוב עדיין מהבהב, אבל אני משתדלת לא להכאיב לעצמי יותר ממה שכואב. אני כבר לא שם!
לפנייה לכתב/ת 
