בן שלוש עשרה הייתי

הלב שלי לא עובר את החודש הטוב בתולדותיו. בעודי מנסה להדביק את השברים ממותו בטרם עת של ספארקלהורס, אתמול (ה') בבוקר נחתה מהלומה נוספת, עת הלך לעולמו אלכס צ'ילטון. צ'ילטון לא היה מעולם "ביג סטאר", כשם להקתו, אלא נשאר נחלתם של מעטים יחסית, עם יותר מדי כישרון ופחות מדי הכרה. מעולם לא הייתי מעריץ גדול של ביג סטאר, שברגעיה הפחות טובים לא הייתה יותר מחיקוי נאה ללד זפלין, אבל נשביתי ללא סייג בקסמו של צ'ילטון בזכות שיר אחד של ביג סטאר, "Thirteen".

צ'ילטון. אמן גדול שאיננו (צילום: AP) 

יש אמנים שמצליחים לצייר במילים ספורות תמונה מושלמת של רגע בזמן. מוריס סנדק עשה את זה ב"ארץ יצורי הפרא" (וספייק ג'ונס הרחיב את התמונה) כשלכד בצורה המדויקת ביותר את התשובה לשאלה "איך זה להיות ילד", על כל החלומות והמכאובים. ב-"13", צ'ילטון נתן את התיאור המדויק והרגיש ביותר לחייו של ילד-נער בן 13, על כל החלומות והמכאובים של תחילת ההתבגרות, האהבה, ההיסוסים וניצני המרד. ההיאחזות במוזיקה ואחד בשניה, תחילת התחושה ששניכם השפויים היחידים בעולם משוגע - אף אחד לא ניסח את זה יפה וטוב יותר מצ'ילטון, בשתי דקות וחצי בלבד. רגע לפני שנתחיל עוד סיור מוזיקלי של איים בזרם, קחו את שתיים וחצי הדקות האלו להתאהב באמן גדול שאיננו. אם לא תצללו לכל הדיסקים שלו, לפחות הכירו את "Thirteen".

קליפ השבוע

האם דבנדרה בנהארט, המלך המדובלל של הפריק-פולק והנאו-פסיכדליה נהיה סוף סוף נורמלי? הקליפ החדש שלו, "Baby", מציג אותו במהדורה הרחוצה והמסודרת ביותר שראיתי אותו עד כה. הוא מסתובב בעיר עם כמה מחבריו (ביניהם אנדרו מ-MGMT) והם נראים שמחים מהחיים גם בלי עזרים פסיכדליים. עד שמהשמיים יורדת חתיכת ספוג ענקית ושואבת אותם אל חור-תחת ענקי בחלל, שם הם פוגשים חיות מצוירות, מלך שמדבר בסלולרי ומפזזים במסיבה היפית סוריאליסטית. המ. כן, זה בהחלט נראה מסטולי ברמה המצופה מבנהארט. מזלו שהוא עדיין יוצר נהדר, אחרת היינו שולחים אותו מזמן להסתכלות.

ארוחת החינם של השבוע

אני מת על מאט וורד, שתחת שם הבמה המצטנע M. Ward הוציא כמה מאלבומי הפולק-רוק-אמריקנה-ווטאבר הכי ייחודיים ויפים של העשור האחרון, ואני מחבב מאוד את שחקנית הקולנוע זואי דשאנל, שאתם בטח זוכרים מ"500 ימים עם סאמר" או "העשב של השכן".

זואי דשאנל. פופ אמריקאי תמים ושטוף שמש (צילום: Gettyimages) 

ביחד הם מופיעים ומקליטים תחת השם הגם-כן-מצטנע "She & Him". האלבום הראשון שלהם היה מקסים מאוד, עם טאץ' יפה של נוסטלגיה אמריקאית, אבל לא גרם לי להתעלף. השיר החדש שלהם, "In The Sun", מחזיר את שניהם לתיכון ואותי לפופ האמריקאי התמים ושטוף השמש של שנות הששים והשבעים. את האלבום המלא אפשר לשמוע כבר עכשיו מתחילתו ועד סופו, ואולי הפעם כן אתעלף.

אמן השבוע

השבוע נערך באוסטין, טקסס, פסטיבל SXSW למוזיקה, ובניגוד לרוב הפסטיבלים, שמרכזים את עשרות האמנים המשתתפים בהם בכמה במות מרכזיות מול המון קהל בשטח פתוח, SXSW (סאות' ביי סאות' ווסט, המיקום הגאוגרפי) כולל יותר מאלף (!) אמנים, שמופיעים במהלך ימי הפסטיבל בכל מקום שעולה על הדעת: בפאבים, אולמות, מועדונים, מרפסות, גגות, פינות חמד ברחוב, אוהלים, איפה שרק אפשר.

באתר הפסטיבל אפשר לנסות ולטעום ממאות האמנים שמגיעים לשם מכל העולם (גם מישראל: קרוסלה, אונילי, אורפנד לנד, סוליקו, בום פם, טרי פויזן, בלקן ביט בוקס ויוסלס איי-די יפגינו שם את כשרונם), ואני התלהבתי בינתיים מלהקה מאתונה, ג'ורג'יה, בשם Twin Tigers. אלבום הבכורה שלהם יצא ממש החודש, ואת ה-EP שקדם לו אפשר להוריד בחינם לגמרי. תנו להם שנתיים והם קינגז אוף לאון.

שמעתם לאחרונה משהו מפתיע, משהו שגרם לכם לרוץ לכל החברים שלכם ולצעוק להם באוזן "אתם חייבים לשמוע את זה!" עד שהם התחרשו ולא יכלו לשמוע את זה? ספרו לנו בתגובות, אנחנו מבטיחים להאזין