"אנה פרנק סיפרה אגדות לילדים במחנה הריכוז"

עדות נדירה של אשה ששהתה לצדה של אנה פרנק במחנה הריכוז ברגן-בלזן מספקת הצצה נדירה לשבועות האחרונים בחייה של הנערה היהודייה, שהיומן שכתבה הפך לאחד המסמכים הידועים ביותר מתקופת השואה. ברת'ה מייר בת ה-71 היתה בת שבע כאשר נשלחה למחנה שאליו הגיעה גם אנה פרנק. בספר שייצא לאור בהולנד בסוף החודש, היא מספרת על אנה שניסתה בכוחותיה האחרונים לשמח את ילדי המחנה, וסיפרה להם אגדות.

ספר הזכרונות של מייר, "החיים אחרי אנה פרנק", הוא הראשון שבו נכתב על כשרונה של אנה כמספרת סיפורים, אפילו מאחורי גדרות התיל של מחנה הריכוז, לצד הייאוש והמוות. מייר הסבירה כי למרות שרק חלק קטן מהספר עוסק באנה, היא החליטה להזכיר אותה בשמו משום שהוא עוסק בסיפוריהם של קורבנות השואה החל בנקודה שבה היומן של אנה פרנק מסתיים.

אנה כתבה ביומנה בפעם האחרונה ב-1 באוגוסט 1944, שלושה ימים לאחר שהיא ומשפחתה נעצרו. אנה ואחותה הבכירה מרחוט מתו במרס 1945 ממחלת הטיפוס שפשתה בברגן-בלזן, שבועיים בלבד לפני שחרור המחנה. היא היתה בת 15. מייר אמרה כי האגדות שסיפרה אנה לילדים סייעו להם "להוציא את עצמם מזוועות היומיום", ותיארה את השעות שבהן העבירה בחברתה כבריחה קצרה מחיי המחנה.

נסיכים וגמדים כיכבו באגדות 

הסיפורים של אנה "היו אודות נסיכים וגמדים ודמויות פנטסטיות", אמרה מייר. "למרות שלעתים היו בהם אירועים עצובים, הכל היה נראה לנו טוב יותר ממה שקרה סביבנו". משפחות מייר ופרנק הכירו עוד לפני המלחמה: הן ברחו מגרמניה עם עלייתו של היטלר לשלטון והשתקעו באמסטרדם, שם התגוררו באותו רחוב. בעוד שמשפחת פרנק הסתתרה בעליית הגג מעל בית העסק של האב אוטו, בני משפחת מייר נשארו בביתם והגיפו את החלונות והדלתות.

מייר סיפרה לסוכנות הידיעות AP כי החליטה לפרסם את סיפורה רק עכשיו, משום שהיתה עסוקה במשפחתה ובקריירה שלה. בשנת 2006 השתתפה בטקס זיכרון בברגן-בלזן, והבינה שלא נותרו ניצולי שואה הולנדים רבים. אז, היא החליטה לכתוב את זכרונותיה. לדבריה, בשנות ילדותה בבית היתומים, וגם במשך חייה באשה בוגרת, נושא השואה נחשב למשהו שלא מדברים עליו.

במובנים רבים, מייר גדלה להיות האשה שאנה פרנק קיוותה להיות. עיתונאית, בעלת טור, סופרת ומחברת של ספרי בישול. באחד הקטעים ביומנה, כתבה אנה: "אני יכולה להתמודד עם הכל אם אני כותבת. הצער שלי נעלם, האומץ שלי מתחדש. אבל, השאלה הגדולה היא האם אי-פעם אכתוב משהו נפלא. האם אהיה עיתונאית או סופרת?".