דייויד בקהאם: התקווה, הטרגדיה והמיתוס
אחרי שעשה הכל כדי להיכלל בסגל לדרום אפריקה, נפצע בקס מבלי שאף אחד יתקל אותו. ספק אם הוא ייחסר על המגרש כמו מחוצה לו, זה לא מפריע לאנגלים להתרגש איתו כל פעם מחדש
אשה החביאה אותו, בין בגדי נשים; ימים מתוקים, מפולפלים, של שירי כסף...
אבל כשאודיסיאוס הגיע,
עם גוף אתלטי, חרב ושיריון, הוא הלך אחריו לשדה הקרב, לקול צהלות הקהל,
היה מדובר בספורט, לא מלחמה,
רגלו הקסומה על הכדור...
אבל אז... העקב, העקב, העקב..."
כך, בתרגום חופשי, תיארה קרול אן דאפי, המשוררת הלאומית של אנגליה, את מה שחוותה כשצפתה בדייויד בקהאם נפצע במשחק הליגה האחרון של מילאן, קצת לפני שהתיישב על הספסל ובכה. כבר אז היה ברור שבקס, אחרי כל המאמצים שעשה, יחמיץ את המונדיאל הקרוב בגלל פציעה בעקב אכילס.
בקהאם, למי שלא הספיק להבין, הוא הגיבור הכי גדול שיצא מהממלכה הבריטית בת זמננו. אין לו חרב אמיתית וגם לא שיריון, הוא לא יצא למלחמות, לא כבש אדמות ואפילו לא גילה יבשות חדשות. הוא פשוט היה שם תמיד עם סיפור מעניין כדי לרתק מיליונים למסך, לעיתונים ולדפי האינטרנט. הוא גדל עם אנגליה ואנגליה גידלה אותו.
פציעה מיתית
אם בעבר כמעט החמיץ בקהאם טורניר גדול בגלל שחקן כזה או אחר (אלדו דושר מדפורטיבו לה קורוניה), הרי שהפעם זה קרה לו במרכז המגרש, מבלי שאף אחד אחר נמצא בקרבתו. הוא עוד הספיק לגלגל את הכדור קדימה לפני שסימן על חילוף. וכך, בגלל תנועה לא נכונה, ירדו לטמיון שלוש שנים של מאמצים בלתי נגמרים להפוך לשחקן האנגלי הראשון שנוסע לארבעה טורנירי גביע עולמי.
"יש אצלנו נטייה לחלום או ללמוד מסיפורים מסויימים, מאגדות", טוענת אן דאפי. "חייו הציבוריים של בקהאם אינם שונים. הם בוודאי גם לא יסתיימו כאן, אבל השיר שכתבתי מתייחס יותר לפרק הנוכחי בחייו. שאבתי השראה מהסיפור על הגיבור היווני הטרגי, אכילס, שגם נתן את שמו לפציעה בעקב".
אן דאפי הזכירה בשירה את התפתחותו של בקהאם, שגדל תחת מיקרוסקופ ועלה לגדולה בגיל צעיר, כאחד מ'תינוקות פרגוסון' באמצע שנות ה-90. היא הזכירה גם את ויקטוריה מ'הספייס גירלס', שהתחתנה עם בקס ו"החביאה" אותו. אבל דייויד חלם רק על המונדיאל.
בשלוש השנים האחרונות, עשה בקהאם הכל כדי להגיע לדרום אפריקה 2010. הוא עזב את ריאל מדריד, גם כדי שיוכל לקבל דקות משחק באופן סדיר. הוא עזב מדי חורף את לוס אנג'לס גלקסי כדי שהמאמן הלאומי, פאביו קאפלו, יוכל לצפות בו מקרוב משחק בליגה תחרותית וקשה. הוא למעשה לא לקח לעצמו רגע אחד של מנוחה, ואולי גם שילם על כך בסופו של דבר, בפציעה שכולה עומס יתר.
אנגליה סערה ביום שאחרי אותה פציעה. מהדורות החדשות נפתחו באזכורים על ההחמצה המשמעותית בחייו של מי שכבר רשם החמצות גדולות. פתאום קיבלנו הסברים בתלת-מימד על איזור העקב וכל הממלכה ידעה מה זה בדיוק אכילס ואיך נפצעים שם.
האם בקהאם ייחסר לאנגלים?
עכשיו תצטרך הנבחרת להסתדר בלי 'קינג דייויד' בדרא"פ. זה לא שמדובר בשחקן הרכב, אחד שהיה חלק בלתי נפרד מה-11 שהעלו את הנבחרת של קאפלו למונדיאל, אבל בכל זאת, מדובר במנהיג. בפעם היחידה שמאמן כלשהו החליט להוציא את בקס מהסגל לפני טורניר גדול, זה נגמר במפח נפש.
פאביו קאפלו, הציע לקחת את בקהאם לדרא"פ כקמיע (רויטרס)
סטיב מקלארן כבר היה בטוח שהקריירה של ה'ספייס בוי' נמצאת בדרך למטה ושילם על כך במשרה שלו. בקהאם, בנוכחות שלו, שווה הרבה שקט בקישור של כל קבוצה בה הוא משחק. תוסיפו לכך את היכולת שלו להכריע משחקים תקועים בזכות מצבים נייחים ואת ההגבהות המסוכנות, וקבלו קלף מנצח שיכול לעשות את ההבדל גם כמחליף.
ובכל זאת, קאפלו לא התרגש יותר מדי מהפציעה. הוא איחל לבקהאם החלמה מהירה ואפילו הציע לקחת אותו לדראפ" כדמות שתסייע מאחורי הקלעים. עם סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד כמנהיגים בקישור, הטקטיקן האיטלקי לא ממש צריך את בקס.
אליל בריטי, לא פחות
יש כאלה שתמיד זלזלו בבקהאם, שלא הבינו את מהותו של האליל הבריטי הכי גדול מאז, טוב אולי אני מגזים כאן, אבל כנראה שמאז הביטלס. בקהאם הפך ברבות השנים לשגריר הכי טוב של הממלכה. מבלי להיות פלה או מראדונה, הפך בקהאם לכדורגלן הכי עשיר והכי מפורסם בעולם, בהפרש גדול מהשאר.
נכון, אין לו יכולות וירטואוזיות מדהימות, אבל הוא אי אפשר להגיד שאין לו כדורגל - אחרת לא היה מצליח להחזיק מעמד ברמות הגבוהות במשך כל כך הרבה זמן. בקהאם גם מודע לתדמית 'הילד היפה' ולכן דואג לתת אקסטרה השקעה בכל מקום במגרש. תמיד תראו אותו נלחם על כדורים, יורד לגליצ'ים, מתווכח עם שופטים ונותן הכל.
נכון, הוא האיש שמכר הכי הרבה חולצות, אבל גם הביא הרבה כבוד. אחרי הכל, לא כל כדורגלן מקבל מכתב אישי מנשיא פיפ"א אחרי פציעה. "אני לא רוצה להישמע יותר מדי פילוסופי", כתב לו ספ בלאטר. "אבל אומרים שהזמן מרפא הכל ויש מצבים שאנחנו מבינים רק הרבה אחרי שהם מסתיימים. אני בטוח שהצניעות והאומץ שלך ימנעו ממך לפרוש לגמרי".
טוב, אז לבלאטר היה אולי אינטרס, בעיקר כלכלי, לראות את בקהאם במונדיאל, אבל כל אוהד כדורגל בוודאי מצטער על כך שהסמל הזה שסחב איתנו כמעט שני עשורים, לא יהיה שם. בטח אם יש לו חיבה לכדורגל אנגלי.
"אנחנו רוצים את בקהאם על המטוס לדרא"פ, כי הוא עוזר לנו להאמין שחלום המונדיאל עדיין חי", נכתב במאמר המערכת של "המירור". "הנחישות שלו, שהוציאה אותו כילד משכונת צ'ינגפורד במזרח לונדון לתהילה ספורטיבית, אולי לא תסייע לו להחלים בזמן למונדיאל, אבל בוודאי שעוד תגרום לו לחזור לשחק ברמות הגבוהות". אשרי המאמין.
לפנייה לכתב/ת 
