עונש חמור לדורסי מיטל: 20 שנה לסימון, 5 לימיני

לאחר שנה וחצי - עונשים חמורים על ה"פגע וברח". שי סימון, שהורשע בדריסתה והריגתה של מיטל אהרונסון בתאונה במרכז תל-אביב באוקטובר 2008, יישלח ל-20 שנות מאסר. כך קבע הבוקר (יום ה') השופט צבי גורפינקל, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. על חברו שלום ימיני, שהיה עמו ברכב והורשע בהפקרה לאחר פגיעה, נגזרו חמש שנות מאסר.

עונשו של סימון, שנהג במצב שכרות, הורכב משלושה עונשים, על שלוש העבירות שבהן הורשע: 12 שנה על הריגתה של מיטל, עוד שנתיים על פציעתה הקשה של חברתה שהייתה עמה, מלי יזדי, ושש שנים נוספות על הפקרה לאחר פגיעה.

מימין: שלום ימיני ושי סימון, הבוקר בהקראת גזר דינם (צילום: ירון ברנר)

בגזר הדין כתב השופט על סימון: "חלקו הוא החלק החמור. נהיגתו לא הייתה רשלנית אלא פזיזה ונפשעת. כתוצאה מנהיגה חסרת רסן ומופקרת זו, נהרגה בחורה צעירה, וחברתה נפצעה קשה. הגיעה העת להבהיר לנהגים שעולים לרכב תוך שהם נתונים להשפעת אלכוהול, כי דינם כדין מי שיורה בנשק ללא אבחנה, גם אם אינו פוגע באחרים. אם הנשק פגע, מוחמרות הנסיבות שבעתיים". 

• מסמך: קראו את גזר הדין המלא 
  

הוא הבהיר כי אין מקום להקל עליו: "הגיעה השעה להעלות את רף הענישה ולהחמיר. מעשהו מחייב רמת עונש גבוהה מאוד. החמרה זו מתבקשת לנוכח ההפקרות המשתוללת בדרכים וריבוי המקרים בהם נהגים פוגעניים מותירים את קורבנותיהם מוטלים על הדרך, וממהרים להסתלק מהזירה כדי להציל את עורם".

"ימיני היה הדומיננטי - יכל בנקל לגרום לסימון לעצור"

לגבי ימיני כתב השופט: "עבירת ההפקרה לאחר הפגיעה היא עבירה שיש בה פגם מוסרי כבד. ימיני היה שותף כבד לעבירת ההפקרה לאחר הפגיעה שביצע סימון. חלקו דומיננטי ואינו נופל כהוא זה מחלקו של סימון, למעט העובדה שסימון הוא שנהג. ימיני הוא הדומיננטי בין השניים, ויכול היה בנקל לגרום לסימון לעצור את הרכב, ולעמוד על תוצאות הפגיעה. העובדה כי ימיני חזר למקום כדי לעמוד על תוצאות האירוע, משמעו שהיה מודע היטב לתוצאות החמורות של הפגיעה ולמרות זאת לא דיווח על התאונה ואף נמלט".

הוא הזכיר כי ימיני כבר הורשע בעבר בעבירת הריגה בתיק אחר: "העבודה שבמקרה זה ברח מהמקום, מעידה שלא שינה את יחסו לערך חיי אדם".

השופט התייחס בנימוקיו גם לעברם התעבורתי של השניים: "לגבי סימון, מדובר ב-17 הרשעות, שחלקן מתייחסות לעבירות בטיחות בתעבורה כמו נהיגה שלא בכביש, אי ציות לתמרור עצור ועוד. לגבי ימיני, רשומות לחובתו 65 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה שונות". עוד הזכיר את הנזק המתמשך למשפחת אהרונסון: "אחיה של מיטל העיד כי המשפחה אינה מתפקדת מאז המקרה, נהרסה והתפרקה".

השופט הזכיר כי התביעה ביקשה להביא בחשבון את אופן ניהול הגנתו של סימון, "שלא היסס להפעיל אחרים, לטשטש ראיות וכמעט גרם לכך שאדם שלא נהג, יורשע בהריגה". סימון טען לאורך המשפט כי כי ימיני הוא שנהג ברכב. "הוא לא רק שיקר", כתב השופט, "אלא גם הפליל אדם אחר".

קרוב של המורשע לאמה של מיטל: "הבת שלך שיכורה"

במהלך הקראת גזר הדין פרצה מהומה בדיון. אחד מקרובי המשפחה של המורשעים התפרע, והטיח באמה של אהרונסון, ליאורה: "הבת שלך הייתה שיכורה!". הוא סולק בכוח, יחד עם קרובה נוספת שצעקה והתפרעה. האם פרצב בבבכי, ובדמעות הודתה לשופט על העונש החמור: "הלוואי ויהיו עוד שופטים כמוהו. זה ניצחון לכל עם ישראל. הלוואי שהעונש יביא למהפך בתרבות הנהיגה".

האם ליאורה אהרונסון (במרכז) והאח תומר, בבית המשפט (צילום: ירון ברנר)

"אנחנו לא שמחים שאנשים הולכים לכלא", הוסיפה האם, "אבל אני מעריכה את בית המשפט שהתייחס לעובדה שחייה של מיטל נקטלו, ולפזיזות שבה נהגו אנשים בלי שום ערך לחיים שלה. הוא מיצה איתם את הדין, אבל זה לא יחזיר לנו את מיטל. אנחנו מבקשים רק לחבק אותה ושהיא תהיה איתנו. כל מה שעשינו היה בשבילה. העולם איבד יצירת מופת, ואנחנו נמשיך בחוסר הנוראי, בלעדיה. הגיע הזמן שערך חיי אדם, עליו הוקמה המדינה, ימשיך להיות ערך עליון. אולי העונש יביא שינוי. הלוואי שמיטל מסתכלת עלינו מלמעלה".

התובע מטעם הפרקליטות, עו"ד חיים ויסמונסקי, הביע שביעת רצון מגזר הדין: "בית המשפט קיבל היום החלטה תקדימית מבחינת רף הענישה שהוא מציב. בית המשפט הכיר בכך שתאונות 'פגע וברח' הן תאונות המהוות מכת מדינה, שצריך להרים את רף הענישה בעניינן. כמו כן, הוא הכיר בנסיבות החריגות והקיצוניות של המקרה, שגם הן הצדיקו החמרה בענישה. צריך לזכור שמדובר כאן בדריסה תוך כדי חציית מעבר חצייה, במהירות גבוהה, כאשר הולכות הרגל חצו באור ירוק. לאחר מכן הנהג הגביר מהירות, וסיכן חיי עוברי אורח. בשלה השעה, מבחינה ציבורית להרים את הכפפה. האינטרס הציבורי מחייב זאת - וכך קבע בית המשפט".

עו"ד ויסמונסקי התייחס גם לעובדה שבית המשפט לא נעתר לבקשת צוות ההגנה, שביקש לדחות את תחילת ריצוי המאסר, וקבע שריצוי העונש יחל היום: "במקרה הזה בית המשפט לא חרג מהכלל. נאשמים צריכים להתחיל לרצות את העונש באופן מיידי מיד לאחר קביעת גזר הדין".

בבית המשפט נכחה גם יזדי, שהגיעה על כסא גלגלים. "אני קצת בהלם מהמכות שספגתי כתוצאה מהמהומה בסיום הדיון", סיפרה. "אמא שלי נדחפה לעברי". על גזר הדין אמרה: "הגיע הזמן ששופטים ילכו אחרי השופט הזה, ולא יפחדו. אולי יבינו שזו מדינת חוק. אני מקווה שמותה של מיטל לא יהיה לחינם". קודם לדיון הביעה יזדי את תקוותה כי ייגזרו עונש כבדים, והוסיפה: "בשבילי תמיד הפצע יהיה פתוח וידמם". 

בתחילת החודש, בשלב הטיעונים לעונש, ניצבה ליאורה אהרונסון בבית המשפט וביקשה מהשופט להחמיר בעונשם של סימון וימיני: "אני מתחננת בפניך בבקשה, מצה עם השנים את הדין, גזור עליהם את מירב השנים, למען יראו וייראו כל אותם רוצחים עתידיים. ואם תימנע ולוּ מאם אחת בישראל ההתמודדות הנוראה עם האובדן, החוסר והכאב, שהרי לא היה מותה המיותר לשווא". 

שתו, ברחו, חצו באדום - דרסו והפקירו

התאונה הקשה ארעה באוקטובר 2008. אהרונסון חצתה את הכביש עם חברתה, מלי יזדי, בצומת הרחובות אבן גבירול וצייטלין בת"א. דקות ספורות קודם לכן, סמוך ל-3:00 לפנות בוקר, נהג ויקטור לביא ברכב שטח מסוג טויוטה, ביציאה מנמל תל-אביב. לצידו של לביא ישב שלום ימיני ובמושב האחורי שי סימון, כאשר כולם נתונים תחת השפעת אלכוהול.

רכב השטח הפוגע לאחר שננטש (צילום: עופר עמרם)  

הרכב נעצר במחסום משטרתי והנהג לביא התבקש לעבור בדיקת שכרות. הוא נמלט מהמקום, שי סימון התיישב מאחורי ההגה, התניע אותו והחל בנסיעה בעידודו של ימיני. על-פי כתב האישום המקורי שהוגש נגדם, בשלב מסויים התחלפו השניים בנהיגה וימיני נטל את ההגה, אולם במהלך המשפט שינתה התביעה את עמדתה ואת האישומים, וקבעה כי סימון הוא שנהג. כך או כך, על דבר אחד אין מחלוקת: כשהגיעו השניים לצומת שבו חצו אהרונסון ויזדני את הכביש - עברו אותו באור אדום, והרכב פגע בשתיים.

מיטל אהרונסון נפגעה אנושות ומתה דקות לאחר מכן, ואילו יזדי

נפגעה פגיעה קשה ביותר ובין היתר נגרמו לה דימום בראשה ושברים בכל חלקי בגופה. שני יושבי הרכב נטשו אותו ברחוב הנרייטה סאלד בת"א, ונמלטו.

לאורך המשפט ניסו סימון וימיני להטיל את האשמה לדריסה זה על זה, וכל אחד מהם טען כי חברו הוא שנהג ברכב. השופט צבי גורפינקל קבע לבסוף כי סימון הוא שנהג, מכיוון שביצע שורה של פעולות מפלילות וגרסתו העלתה תמיהות וסימני שאלה רבים. הוא ציין כי בין היתר התוודה בפני אשתו, רינת, ואמר לה "לקחתי נשמה".