נוהל ילד ופרדוקס המפקד הבכיר

ככל שעולים בדרגה ובתפקיד, המשמעת המבצעית מתהדקת וחופש ההחלטה של המפקדים פוחת. ניתן לקבוע, כי יכולתם של מפקדים בכירים ביותר לקבוע החלטות נכונות משתפרת מאוד, אך הצייתנות המוחלטת מנטרלת אותם.

בליבה המבצעית של צה"ל - בדרג הלוחם, יש למפקדים בשטח חופש החלטה גדול יחסית. מפקד גדוד נהנה מחופש החלטה, מיכולת הפעלת הגדוד שלו בהתאם לתנאים ולשינויים הדינמיים תוך כדי המבצע, עד כדי עצירת הכוח או התקדמות מעבר ליעדיו אם הסיכוי או הסיכון בקרב עולים או פוחתים.

אותו חופש ניתן גם למוביל מבנה בשמיים ולמפקד סטי"ל בים. לעומת זאת, האם יכול אלוף פיקוד או מפקד זרוע לשנות את ההוראות שקיבל מהרמטכ"ל? האם יכול הרמטכ"ל לסטות מההוראות וההנחיות של שר הביטחון? לא יעלה על הדעת. נכון, יש בידיהם דרכים ביורוקרטיות להשתהות וראינו רבות מאלו, אך הן מצביעות שאין להם חופש פעולה והחלטה.

ככל שמטפסים בסולם נעשים המפקדים צייתנים וכנועים יותר, לא רק מתוך כפיה אלא בעיקר מתוך הסכמה. בדרגים הנמוכים ובדרגי הביניים מפקדים לא מעטים, בעיקר המצטיינים, יוצאים חוצץ נגד הוראות חסרות הגיון מבחינה מבצעית או מצפונית, אך בדרגים גבוהים מקרים כאלו נדירים ביותר ונוגעים בעיקר בסוגיות מיקרו-טקטיות שוליות.

מפוצצים קירות מבלי לדעת מי מאחוריהם

מדוע העניין חמור? בתנאי הלחימה האורבאנית בארגוני טרור וגרילה, פחתה יכולתם של מפקדים בשטח לקרוא את תמונת שדה הקרב באופן מדויק, כולל ועדכני. הם אינם יכולים לראות מה נעשה בבתים משני צידי הרחוב בטרם יתפוצצו, הם עיוורים אפילו לגבי החדר הסמוך שאת הקיר שלו הם עומדים לפרוץ מיד.

העיוורון היחסי שלהם לא מותיר בידם אפשרות לבקר ולשנות את הפקודות מלמעלה, בהיבטים מבצעיים או מצפוניים גם יחד. אין בידם ברירה אלא לציית להן.

לעומת זאת גדלה היכולת של הדרגים הגבוהים לשלוט שליטה ישירה בנעשה בשדה הקרב, להשיג מודיעין עדכני, מפורט, ומדויק ולקרוא נכון את תמונת הקרב. לכן מרחב ההחלטה שלהם – אסטרטגי, אופרטיבי וטקטי – גדל בסדר גודל וכתוצאה מכך גם אחריותם המבצעית והמצפונית לנעשה בשטח. 

כאן טמונים הפרדוקסים: יכולתם של מפקדים בכירים לקרוא את התפתחות הקרב עלתה לאין שיעור. לכן אפשר לצפות שיעשו שינויים רבים וגדולים של הוראות מוקדמות בזמן המבצע, אך דווקא ידיהם כבולות באזיקי המשמעת. הם מזהים את האיוולת המבצעית וקשיות הלב המצפונית אך אין בידם חופש ההחלטה שיש למפקדים הזוטרים.

טעות חמורה תהיה לזלזל באיכות המפקדים הבכירים. רובם חדי מחשבה, עתירי ניסיון, אינטליגנטים וחושבים. הם אינם עיוורים להחלטות שגויות, אך אולי אומץ הלב שאפיין אותם במלחמות ובמבצעים כשסיכנו את חייהם פעם אחר פעם, לא הכשיר אותם להתמודד עם הסיכונים של חדרי דיון ממוזגים היטב. הם חרדים כעת לקריירה שלהם, כוח ההרגל גורם להם להישמע למפקדיהם, והשנים הארוכות בצה"ל כבר לימדו אותם להיות ממושמעים.

במלחמות המוזרות והלא-צפויות שעלולות להתרחש רחמנא ליצלן, צפויים למפקדים בכירים מאוד מבחנים קשים ביותר, לא במתן פקודות כלפי מטה אלא במאבק מול הוראות מלמעלה. האם הם נותנים את דעתם על כך? האם הם לומדים מלקחי העבר? האם הם מעמידים לעצמם דילמות ומנסים לתת להן מענה? האם הם קובעים לעצמם קווים אדומים? בקיצור האם בכירי המפקדים מכינים את עצמם "ללטף את כפתורי הדרגות"? אינני בטוח כלל וכלל.

לחיילים הזוטרים אם כן, יש זכות לקבל החלטות עצמאיות בשטח אך עיניהם טחו מראות. הבכירים יותר, אלה שלא מעזים לשנות את הפקודות הלא אחראיות הללו, אין יכולת לחלוק על מפקדיהם, אך האחריות מוטלת עליהם.