רויטל ואני, אנחנו חברים של פעם בשנה
זוג ידידים יכול לקבוע שאם עד גיל 35 הם לא יתחתנו, אז הם יתחתנו זה עם זה. החלטנו לא להיות מהסוג הזה; זה יהיה מוזר מדי. עוד בשנה הראשונה להיכרותנו החלטנו על סידור אחר. סיפור
"לא! אל תגיד את זה", התבכיינה רויטל, "זה לא נכון".
"זה הכי נכון שיש, את צריכה כבר להשלים עם זה", הודעתי לה נחרצות.
"אבל אני הכי משתדלת, באמת, מה אני אעשה שזה פשוט לא מסתדר?"
חייכתי בהבנה, כמו בכל שנה. "זוגיות", הזכרתי לה, "זה לא הצד החזק שלנו".
נפגשנו לפני כעשור בלימודים ומיד התחברנו. אמנם היינו בחוגים שונים, אך תמיד סידרנו שיהיה לנו קורסים משותפים. מאז ועד היום אנחנו בקשר. מערכת היחסים הזו ידעה עליות ומורדות, קשר רציף והרבה פחות, אבל תמיד היינו איכשהו זה בחיים של זה.
רויטל תמיד צוחקת על הקשר בינינו. פעם היא אמרה לי שיש כל מיני סוגי חברויות: יש חברים ליום אחד, יש חברים לתקופה מסוימת בחייך, ויש חברים שהם לכל החיים.
"אתה", היא אמרה, "חבר ליום אחד".
זוג ידידים יכול לקבוע שאם עד גיל 35 הם לא יתחתנו אז הם יתחתנו זה עם זה. אני רויטל החלטנו לא להיות מהסוג הזה; זה יהיה מוזר מדי. אז עוד בשנה הראשונה להיכרותנו החלטנו על סידור אחר.
"את יודעת משהו?" אמרתי לה, "במקום להתחתן בואי נקבע שפעם בשנה, לא משנה מה, אנחנו נפגשים ביום מסוים ומדברים על מערכות היחסים שהיו לנו באותה שנה".
"נשמע טוב,למרות שאני בטח אנצח אותך. מי לא ירצה להיות איתי?" אמרה והעיפה את שיערה מצד לצד.
"טוב, אני יכול לחשוב על כמה".
המכה על הכתף לא איחרה לבוא. "אידיוט אחד, יש לך מזל שאני במצב רוח טוב היום. אז על איזה יום חשבת?"
"מה דעתך על משהו סמלי?" שאלתי. "הכי זוגיות שיש, אמממממממ, אני יודע, ואלנטיינ'ס דיי".
"אני בטח אהיה עם בן זוגי, שרק יפנק אותי וישקיע"
"לא יודעת, זה יכול להיות קשה מדי... וחוץ מזה" היא התעשתה, "למה שאבלה איתך? אני בטח אהיה עם בן זוגי, שרק יפנק אותי וישקיע".
עיניה התערפלו כששקעה בחלום המתוק.
גיחכתי בבוז. "טוב, אז מה דעתך על שבוע אחרי?"
סגרנו את העסקה בלחיצת יד.
כעת, לאחר עשור, אחרי ששמרנו בקנאות על ההסכם בינינו, אנחנו שוב יושבים בבית קפה, מנהלים את אותה שיחה.
"תקשיבי, צריכים להגיע להבנה ולקבל את הדברים כמו שהם, אי אפשר להילחם בזה", אמרתי.
"זה לא נכון", התקוממה רויטל, "הנה, יצאתי עם מישהו חודשיים, וזה נגמר כי הוא טוען שלחצתי עליו. איך אפשר לפתח משהו מדבר כזה?" היא מרימה את ידיה בייאוש.
"לחצת עליו? תגידי את האמת... התקשרת אליו 500 פעמים ביום, שאלת אותו למה הוא מעדיף לפגוש חברים ולמה זה לא כמו בהתחלה, כשהכל היה ורוד, מרגש, מלא אושר ופרפרים?" הגנתי על הבחור האלמוני.
אדמומיות התפשטה על פרצופה.
"עד שאני מוצאת מישהו נחמד, קשה לי לשלוט בעצמי"
עוד מבט:
עד שנדלקת על מישהו, למה להסתיר זאת?
גיגה
הדבר שמרגיש הכי טבעי ונכון הוא בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות, לפי ה"חוקים". וכך יוצא שמי שפועל כמוני, מכל הלב, בלי מסיכות ומשחקים, בלי הצגות והסתרות, נשאר לבד
"אתה מכיר אותי, עד שאני מוצאת מישהו נחמד קצת קשה לי לשלוט בעצמי... ומה איתך, יש מישהי חדשה?" התחמקה באלגנטיות.
"אותו סיפור כמו שלך, אבל הפוך", אמרתי והדלקתי סיגריה.
"אני גם רוצה", אמרה ושלפה את הסיגריה מאצבעותיי. "רגע, מה זאת אומרת אותו הדבר?"
הדלקתי עוד אחת ושאפתי אותה עמוק אל תוך הכעס. "פגשתי מישהי לפני חודש, כן? ממש חמודה, הכל היה אחלה, את יודעת, סרטים, בילויים, היתה כימיה טובה, דיברנו כל יום".
"אוקיי", היא אומרת, תוך כדי לגימת הקפה ההפוך שהוגש לה.
"אחרי חודש שאני רק מבלה איתה, החלטתי ערב אחד ללכת לפגוש חברים, כן? חברים טובים, שלא ראיתי כבר חודש בגלל שהייתי איתה כל רגע פנוי שהיה לי".
הרגשתי את הבטן מבעבעת.
"אה הא..." היא כבר יודעת לאן זה מוביל.
"אז מה היא אומרת לי? תקלטי את זה, היא אומרת שאני אנוכי ושקוע בעצמי, ושהיא לא מאמינה שבזבזה זמן עלי, שאני כמו כל הגברים בעולם ובלה, בלה, בלה", התפרצתי בבת אחת.
"טוב, אני יכולה להבין אותה. כולכם אותו הדבר, רק דבר אחד מעניין אתכם".
"באמת???" לגלגתי, "מה מעניין אתכן, אם מותר לדעת?"
"תראה, היא בטח ממש נדלקה עליך וקצת התבאסה מזה שהיא לא תראה אותך אותו ערב, בגלל זה היא דיברה ככה. אם לא היית מעניין אותה אז תאמין לי, לא היה אכפת לה".
לרגע הדברים שלה נשמעו הגיוניים, אבל האגו היה הרבה יותר מפלצתי מהשכל.
"חוצפנית, מה הסרט שלה? באמת כל רגע פנוי ביליתי איתה", ניסיתי להצטדק מול הבחורה הלא נכונה. "וחוץ מזה,מה את היית עושה במקומי?"
"במקום לשבת כאן ולעשן כמו קטר, הייתי נוסעת אליה, מנסה לתקן את העניינים. בסך הכל נחמד לכם ביחד,לא?".
ההזדהות הנשית שעשעה אותי. "אז הנה המפתחות, נסיעה טובה", אמרתי והגשתי לה את הצרור.
היא הוציאה לי לשון. "תאמין לי, כולכם אותו הדבר. המזל שלי שמצאתי לעצמי מישהו נחמד לא מזמן, לא אכפת לי כל כך לאן זה הולך, הוא פשוט ממלא לי משבצת בחיים".
"על איזה משבצת מדובר?" התעניינתי.
"אנחנו נפגשים פעם בכמה ימים, מבלים יחד, וזהו. בלי מתי נפגשים ולמה ואיך.. הכי פשוט בעולם", היא אומרת בסיפוק רב.
"טוב, יש מונח לזה", חייכתי, "קוראים לזה יזיז..."
"שלא תעז, אתה שומע?" התפרצה. "אני מסרבת בתוקף לקרוא לזה ככה. בוא נשאיר אותו במשבצת הקטנה והחמודה שהוא נמצא בא, כמו שאתה נמצא במשבצת שלך".
זה היה הסימן בשבילי. השיחה הסתיימה.
"חבר ליום אחד?" אמרתי והשארתי כסף על השולחן.
רויטל התעטפה במעילה והביטה בי במבט שהיה שמור במיוחד ליום הזה... חבר ליום אחד.
בבוקר למחרת היא מלווה אותי החוצה מדירתה, נצמדת אלי בחוזקה ומנשקת ברכות את שפתיי. מודה לי על הערב הסוער שבילינו יחד ושואלת במבוכה קלה אם ניפגש גם בשנה הבאה.
"ברור", ליטפתי את שיערה, "בשביל זה יש חברים..."
לפנייה לכתב/ת 
זוגיות זה לא הצד החזק שלנו
צילום: Thinkstock
מומלצים
