הורמונים גבריים גורמים לרדיפת כבוד ויוקרה

טסטוסטרון הוא הורמון שמשפיע על התפתחות המוח ועל ההתנהגות המינית של גברים ונשים כאחד. כך למשל, גברים עם טסטוסטרון גבוה נחשבים לאטרקטיביים במיוחד, מספר הפרטנריות המיניות של גברים כאלו גבוה מהממוצע והם נוטים לחפוץ ביחסי מין מזדמנים יותר מגברים עם רמות טסטוסטרון נמוכות (וגם בוגדים יותר).

בנוסף, רמות גבוהות של ההורמון מלוות בעלייה בהתנהגויות אגרסיביות ואלימות, בעיקר אצל גברים. לאנסים ורוצחים יש רמות גבוהות של טסטוסטרון בהשוואה לאנשים רגילים או אפילו ל"סתם" גנבים או מבצעי פשעים קלים יותר. על מנת לבחון את ההשפעות של ההורמון על התנהגויות בני אדם באינטראקציות חברתיות נערך לאחרונה מחקר חדש ומסקרן:

החוקרים השתמשו במשחק כלכלי נפוץ מאוד שנקרא משחק האולטימטום (אפשר לקרוא עליו גם כאן) שבגדול עובד בצורה הבאה: משתתף מקבל סכום כסף מסוים (נניח 10 דולרים) שמתוכו הוא צריך לבחור כמה לשמור לעצמו וכמה לתת למשתתף שזר לו. אם המשתתף השני מסכים לסכום שהוצע לו, שני המשתתפים מקבלים את סכומי הכסף (זה שהוצע וזה שהמשתתף שמר לעצמו). אבל, אם הנבדק שמקבל את ההצעה הכספית מסרב לה, שני המשתתפים נותרים בידיים ריקות.

מבחינה כלכלית גרידא אפילו הצעה של דולר אחד אמורה להתקבל על ידי הצד השני מכיוון שעדיף לקבל דולר מלא לקבל כלום, אולם בפועל זה לא מה שקורה. אינספור מחקרים הראו כי אנשים מסרבים להצעות שנתפסות בעיניהם כלא הוגנות ומענישים את הצד המציע שנותר עם חצי תאוותו בידו.

עם זאת, רוב המציעים נוטים להיות הוגנים בהצעותיהם ומציעים סכומים הקרובים לחצי מהסכום הכולל. ישנם אינספור הסברים לתוצאות כשההסבר הרווח הוא שאסטרטגיות ההצעה התפתחו לאורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו, שכללה אינטראקציות דומות.

ברירה טבעית מהוגנת

בחברות הציידים-לקטים שמהן התפתחנו, שיתופי פעולה כאלו חזרו ונשנו ולכן משתלם היה להיות הוגנים, מכיוון שמי שלא היה הוגן לא קיבל הצעות הוגנות מאחרים שידעו שהוא אינו הוגן. בנוסף, יש לאנשים נטייה להעניש את מי שנתפס בעיניהם כלא הוגן גם אם יש לכך מחיר אישי.

המחקר הנוכחי רצה לבחון האם לרמות שונות של טסטוסטרון יש השפעה על אינטראקציות אנושית ובעיקר על התנהגויות פרו-חברתיות כפי שהן באות לידי ביטוי במשחק האולטימאטום. החוקרים היו מעוניינים לבחון שתי השערות מנוגדות: האחת, המבוססת על פסיכולוגיה עממית (Folk Psychology), היא שהצעות נמוכות מהוות התנהגות אנטי סוציאלית ויאפיינו בעיקר אנשים עם רמות טסטוסטרון גבוהות. הצעות כאלו מעלות את הסיכוי לסירוב ובאופן כללי עלולות ליצור קונפליקטים בין המשתתפים במשחק.

ההשערה השנייה, השערת הסטטוס, גורסת שלאנשים עם טסטוסטרון גבוה חשוב במיוחד סטטוס גבוה ולכן הם ירצו להימנע מקונפליקטים עם אנשים אחרים שעלולים לחבל בסטטוס שלהם. לפי ההשערה הזו, אנשים עם רמות גבוהות של ההורמון יציעו הצעות הוגנות יותר (קרוב ל-50%) על מנת למנוע חיכוכים מיותרים.

לסיכום, שתי ההשערות מובילות לניבויים הפוכים לגבי ההשפעה של טסטוסטרון על ההתנהגות החברתית של האנשים. האחת גורסת שכמות גבוהה של ההורמון תוביל להצעות נמוכות יותר והשנייה גורסת שהיא דווקא תוביל להצעות גבוהות יותר.

הורמון גברי, 60 נשים

על מנת לבחון את השפעת הטסטוסטרון על התנהגות האנשים נתנו החוקרים 0.5 מיליגרם של ההורמון ל-60 נשים בעוד ש-60 נשים אחרות קיבלו פלסבו (טיפול סרק חסר כל השפעה). אף אחת מהנשים לא ידעה אם היא קיבלה את ההורמון או את הפלסבו.

השימוש בנבדקות ולא בנבדקים נעשה כי השפעת מנה קטנה של טסטוסטרון הינה גדולה יותר על נשים, וגם בגלל שהפרמטרים השונים של השפעת ההורמון ידועים לגביהן. כלומר, הניסוי מבוקר יותר עם נשים וההשפעה של הטסטוסטרון עליהן ידועה וקבועה.

ארבע שעות לאחר קבלת ההורמון או הפלסבו שיחקו הנשים את משחק האולטימאטום כך שחצי מהן היו בצד של מציעות ההצעה הכספית והחצי השני היו צריכות להחליט אם הן מקבלות או דוחות אותה. כל אחת מהנשים המציעות שיחקה 3 משחקי אולטימטום עם 3 נשים שונות דרך המחשב, לשמירת האנונימיות של המפגשים.

יותר טסטוסטרון - יותר כבוד

תוצאות הניסוי תמכו בצורה מובהקת במודל של השערת הסטטוס: נשים עם רמות גבוהות של טסטוסטרון הציעו הצעות גבוהות יותר בממוצע, כדי להימנע מחיכוך ולשמור על הסטטוס החברתי שלהן. מעניין אגב שנבדקות שחשבו שהוזרק להן טסטוסטרון הציעו הצעות נמוכות יותר מאלו שסברו כי קיבלו פלסבו, מה שמראה שהאמונה כי טסטוסטרון מוביל להתנהגות אנטי סוציאלית, מובילה כשלעצמה להתנהגות אנטי-חברתית.

הסבר חלופי לזה שטסטוסטרון מעלה את המוטיבציה לסטטוס גבוה יותר היא שבאותה מידה אנשים עם טסטוסטרון גבוה חשים אלטרואיסטים יותר ולכן מציעים הצעות הוגנות יותר. הסבר זה הופרך על ידי החוקרים שבחנו את שיעורי הקבלה והדחייה של ההצעות השונות:

אם רמת טסטוסטרון גבוהה אכן מובילה להתנהגות אלטרואיסטית, אזי נשים שקיבלו את ההורמון קיבלו יותר הצעות באופן כללי, כולל הצעות לא הוגנות. בפועל, לא נמצא שום הבדל בין נשים שקיבלו את ההורמון לאלו בקבוצת הפלסבו מבחינת שיעור הקבל והדחייה של ההצעות השונות.

תוצאות המחקר הן נדבך נוסף בשרשרת ארוכה של ממצאים שמראה כיצד ההתנהגות החברתית מושפעת מהביולוגיה שלנו באופן ניכר. אפילו כמות קטנה יחסית של הורמון בודד יכולה להביא לשינויים התנהגותיים משמעותיים בתנאי מעבדה מבוקרים.

אין זה שולל כמובן השפעות אחרות על ההתנהגות, ואכן המחקר הראה כי מספיקה האמונה של אנשים בהשפעות של טסטוסטרון, כלומר, מספיק שאנשים יחשבו שמצופה מהם להתנהג באופן גברי או נשי, כדי שהדבר יביא לשינוי בהתנהגותם.

המאמר התפרסם בבלוג של ד"ר גיל גרינגרוז , אנתרופולוג אבולוציוני המלמד באוניברסיטת ניו-מכסיקו