להשתלט על האוברדרפט? רק בחינוך מגיל צעיר

כמדי חג, בכניסה לרשתות השיווק יפנו מתנדבים אל מצפוננו, על מנת שנעניק מסל המזון שלנו לנזקקים. אני מכבדת מבצעים כאלה, אך בו בזמן שואלת: האם דרך זו מהווה את הסיוע המוצלח ביותר שאנו יכולים לספק לאותם נזקקים?

איך נחסוך עלויות בניהול חשבון העו"ש?

אין סדרי עדיפויות

לעתים, משפחות אלה גם אינן יודעות כיצד להשתלט על סבך החשבונות הנוחתים עליהן. המומחים לפרסום ושיווק השתלטו על השכל הישר, ה"קומון סנס" של ציבור הצרכנים. אילו העניים היו מקבלים שיעורים כיצד לנהל את כלכלתם בתבונה עוד בגיל צעיר, אם במקום דגים היו מקבלים חכה, ייתכן שרבים מהם היו יכולים לצאת ממעגל העוני של הוריהם ולהצליח לעמוד על רגליהם.

פיתוח מודעות לכסף

בשנים האחרונות בארה"ב ובקנדה, מקצוע החינוך הכלכלי הולך ונכנס בהדרגה אל תוך תוכנית הלימודים בבתי הספר. באמריקה הבינו כי על מנת שיוכלו להקטין את עומס הנשענים על גב המדינה, עליהם להקדים תרופה למכה ולפעול כבר בקרב הדור הצעיר, שרק מתחיל להחזיק בידו כסף ולהתמודד עם ההזדמנויות, מחד והסכנות, מאידך, שהוא טומן בחובו.

עלינו להבין זאת גם כאן ולפתח אצל הצעירים מודעות לערך הכסף וללמדם כיצד להתנהל איתו. עליהם גם להבין כי הוריהם, ההולכים ומזדקנים, אינם בור ללא תחתית. ניצור פה דור עתידי, משכיל ובעל שיקול דעת; דור שיבין כי המרחק בין מינוס מאה למינוס מאה אלף, קצר, תלול ומפחיד. רבים מבני הנוער אף ייגשו להוריהם וילמדו אותם דרכים להקטנת תקציב הבית. זו לא תהיה בושה ללמוד משהו מהילדים, שלפתע יהפכו מעורבים בכלכלת המשפחה.

צעירים כבר לומדים חינוך כלכלי ומשרד החינוך נותן לכך אישור, אבל עדיין לא כחלק רשמי מתוכנית הלימודים. בעיות לא חסרות, אומרים במסדרונות הממשל: תאונות דרכים, סמים, אלכוהול, אלימות. האם מישהו שם לב, כמה מן הבעיות הללו צומחות למעשה משורש עמוק יותר: מחסור בכסף, חרדה מן הבנק או מנושים, תחושת חוסר אונים ודיכאון של החייב?

לא לחיות בדמיונות

ההפנמה כי על כסף יש לשמור ולחסוך ורכישת המיומנות כיצד לעשות זאת, הינם נכס העשוי לחסוך למערכת הרווחה שלנו מיליונים רבים. רק כך, הן אנו כאזרחים והן המדינה, נצעד בהדרגה לעבר חיים בפלוס.