לנון מוסיף המון
"נער משום מקום" מצליח לאזן בין רוח הרוק'נרול של חברי הביטלס הצעירים לבין הדרמה המשפחתית שבחייו הפרטיים של ג'ון לנון. ארז דבורה נדבק בביטלמאניה
הסרט "נער משום מקום" ("Nowhere Boy") מתחיל בצליל מוכר. זהו האקורד הפותח את השיר ואת סרטו של ריצ'רד לסטר "לילה של יום מפרך" (1964) שנעשה בשיאה של קדחת ה"ביטלמאניה". בפתיחה זכורה זו עדר של מעריצות מצווחות רודף אחר ארבעת המופלאים, בעוד הם מנסים לתעתע בהן באמצעות שלל טקטיקות התחמקות.
אך האקורד הפותח את "נער משום מקום" אינו מתחבר להמשכו של השיר המפורסם. אנו נמצאים בליברפול של 1955, ולמרות שאנו רואים את ג'ון לנון (אהרון ג'ונסון) רץ לכיוון המצלמה, אין מעריצות, או כל אדם אחר, הרודף אחריו. הוא לא רץ כדי לחמוק ממעריצות אלא כדי לא לאחר לתיכון בו הוא לומד.
פתיחה זו ממחישה את הממד המתעתע הקיים בסרט. עלילתו עוסקת בנער שנכונו לו ימים גדולים, אך עלילת הסרט מסתיימת באוקטובר 1960, רגע לפני שהביטלס נוסעים לראשונה להמבורג בגרמניה ומתחילים את הפריצה הגדולה.
בסרט אנו רואים את לנון, מקרתני והאריסון, והוא מציג את גיבוש הלהקה ושיתוף הפעולה שיוליד את הביטלס, אבל מבחינה דרמטית זהו הסיפור השולי בסרט. במרכז עומדת מערכת היחסים של לנון עם שתי הנשים שראו עצמן כאימו.
המתח בין הסיפור המרכזי לבין ההיסטוריה הנרקמת שלב אחר שלב לנגד עינינו מזמין אותנו לחפש את הקשר בין השנים - כיצד הסיפור בעל האלמנטים המלודרמטיים קשור לשורשי זהותו של לנון, כיצד ה-Nowhere Boy יגדל לאדם שיוציא מתוכו את Nowhere Man, שירו האוטוביוגרפי של לנון מ-1965.
מורה במקום אמא
לנון גדל בביתם של הדודה מימי (קריסטין סקוט-תומס) והדוד ג'ורג' (דיוויד ת'רלפל), זוג מיושב השייך למעמד הבינוני-נמוך. מימי הקפדנית אוהבת את ג'ון ורואה בו כבנה. את אימו הביולוגית ג'וליה (אן-מארי דאף), אחותה של מימי, הוא לא
ראה מאז גיל חמש. הגילוי שהאם חיה בשכנות לבית דודתו יעצים את ניצני המרדנות באישיותו אך גם יעלה אותו על הנתיב שבו הוא ימצא את ייעודו.
המפגש עם האם, למרות היותה נשואה ובעלת ילדים, מתנהל כמערכת יחסים בעלת הדים אדיפליים ברורים. את המפגשים מבצע ג'ון מאחורי גבה של דודתו, ובשעות בהן לא נוכח בעלה. ג'וליה, בעלת אופי של צעירה נצחית ותוססת, מגיבה לנוכחותו של בנה החוזר אליה כגבר צעיר בהתפרצויות אושר שאותן היא מתקשה לרסן. הקשר כולל ממד פיזי של השתובבות, שלא רב המרחק בינו ובין אהבת נעורים.
ג'וליה היא גם דמות מפתח בחשיפה של ג'ון למוזיקה. בתחילת הסרט הוא עדיין לא גילה את אלביס, את הגיטרה ואת הרוק'נרול. לאלו הוא ייחשף בעידודה של ג'וליה, שתרכוש עבורו את הגיטרה הראשונה ותהיה מורתו לנגינה. היא אולי נטשה אותו כאם, אך העלילה מצביעה על הקשר המובהק של הופעתה מחדש בחייו ולידתו כאמן. אנרגיות הנעורים המרדניות של לנון ינותבו לעבר המוזיקה, ובאופן מורכב יותר, הרגשות האמביוולנטיים שלו כלפי אימו ימצאו סוג של מענה לא רק במוזיקה אלא גם בטובות ההנאה הידועות לאלו הזוכים למעריצות מסורות.
מתוך הסרט. מאזן בין הרוק'נרול למלודרמה
שלושת השחקנים הראשיים עושים עבודה טובה, אך בולטת במיוחד סקוט-תומס המצליחה להקנות ניואנסים רגשיים לדמות המשעממת-לכאורה של הדודה מימי. הגילוי של מערכת היחסים שהתחדשה בין לנון ואימו הביולוגית יציף פרטים נסתרים מהעבר המשפחתי ותוביל למספר מעמדים דרמטיים וטעונים רגשית.
התסריט של מאט גרינהול (שכתב גם את התסריט ל"קונטרול", על סולן ג'וי דוויז'ן) התבסס על "Imagine This" מ-2007, הביוגרפיה של לנון שנכתבה על-ידי אחותו למחצה, ג'וליה ביירד. גריינהול מאזן היטב בין אנרגיות הנעורים והרוק'נרול לבין הממד המלודרמטי, ומצליח לסמן את הזיקה בין השניים בהתהוותו של לנון האמן.
בימאית הסרט, סם טיילור-ווד, היא צלמת ואמנית בריטית בולטת שזהו סרטה הראשון. כמי שהיתה בעצמה ילדה שננטשה על ידי אימה היא גילתה משיכה חזקה
לסיפורו של לנון. למרות שהתפתחה כיוצרת במדיומים "אליטיסטיים", היא ביימה את הסרט באופן נגיש ומהנה.
לחשיבות האישית של הסרט בחייה של טיילור-ווד התווסף עוד מימד מפתיע, בדרך המקבילה לעלילת הסרט. טיילור-ווד התאהבה והתחתנה עם אהרון ג'ונסון, כוכב הסרט, הצעיר ממנה ב-23 שנה. הוכחה משולבת, קולנועית וחוץ קולנועית, לקשר בין יצירתיות וארוס ולערך המוסף של משיכה אדיפלית.
