נתניהו, זכור מאין באת

אדוני ראש הממשלה, 

אתה מגיע היום לארה"ב שנראה שכבר זמן רב לא הייתה כל כך מקוטבת בין הליברלים תומכי אובמה ובין השמרנים, מתנגדיו. לא בכדי התרבו בשנה האחרונה באורח משמעותי הארגונים הקוראים "להחזיר את אמריקה לאמריקנים", לאחר שלתחושתם היא נחטפה בידי קומץ של פוסט מודרניסטים, פוסט אמריקניסטים (אלה שמדברים על עולם ללא הגמוניה אמריקנית ובהמשך עולם ללא ארה"ב בכלל) ופוסט מורטמיסטים (אלה ששואלים מה היו הגורמים לקיצה של ההגמוניה של אמריקה).

השאלה העומדת בפני עם ישראל בהנהגתך היא איך ליצור אצלנו, אצל שכנינו ואצל הידידים – האמיתיים והמזויפים – שמעבר לים, תחושה שעם ישראל ממשיך לחיות למרות שיש מי שמנסים להכניס אותו לגלגל הענק ההיסטורי, זה שהקים אימפריות והוריד אותן אל נחלת העבר. השאלה גדולה הרבה יותר מכמה דירות ברמת שלמה או כמה קרוואנים בנחליאל י"ט.

עם זאת, צריך לצלוח את המשבר הנוכחי במינימום נזקים, ולשם כך ברצוני להשיא לך חמש עצות:

• הזכר לבני שיחך שבעיות המזרח התיכון לא התחילו עם הקמת מדינת ישראל. סונים ושיעים רוצחים אלו את אלו בכמויות כבר 1,350 שנים במאבק על הח'ליפות בין הח'ליף הרביעי, עלי בן אבי טאלב, ובין זה שמרד בו ומינה את עצמו לח'ליף החמישי, מועאויה בן אבי סופיאן. תומכי עלי, בניו, נכדיו וצאצאיו עד סוף כל הדורות הם השיעים, ואילו תומכי מועאויה, צאצאיו וממשיכיו, הם הסונים. ככל הנראה הם ימשיכו לשחוט ולפוצץ אלו את אלו שנים רבות נוספות, בעיראק, בפקיסטאן, בתימן, בלבנון ואיפה לא. לא ניתן להאשים את ישראל בעניין זה המשפיע על הפוליטיקה הערבית הרבה יותר ממה שאנשים מוכנים להודות.
  

שאל את אובמה, איזו בעיה בעולם הערבי תיפתר גם אם ישראל תתנדב להיעלם: האם מיליוני פליטי דארפור יורשו לחזור לכפריהם? האם משפחה אחת מעשרות מיליוני עניי מצרים תזכה לדיור ראוי למגורי אדם? האם חיזבאללה יוותר על שליטתו בלבנון? האם האיראנים יעזבו את מדינות המפרץ לנפשן? האם המשטר בסוריה ייתן לאזרחיו זכויות אדם וחירויות פוליטיות? האם איראן תוותר על השאיפות הגלובל-גרעיניות שלה? האם בית המלוכה ואנשי הדת בסעודיה יחדלו לרדוף נשים, נוצרים, הומוסקסואלים ולסביות אם ישראל תתנדף?

• שאל את אלו מבני שיחך שיציינו בפניך את זכות "העם הפלסטיני" על ירושלים, מתי שלט בירושלים מלך, סולטן או אמיר פלסטיני? השקט שישתרר לאחר מכן ייתן את התשובה: מעולם לא היה כזה, אפילו אחד.
  

• הזכר לבני שיחך שירושלים והגדה המערבית היו תחת כיבוש (באנגלית: אוקיופיישן) ערבי ירדני במשך כ-7,000 ימים, בין מאי 48 ויוני 67, ועזה הייתה בתקופה זו תחת כיבוש ערבי מצרי. למה לא הייתה אז דרישה ערבית ובינלאומית לתת ל"פלסטינים" מדינה עצמאית שבירתה ירושלים? הירדנים והמצרים הרי יכלו לעשות זאת בלי בעיה בכלל לפני האוקיופיישן הישראלי. למה כולם נזכרו בכך רק לאחר שעם ישראל שב לארץ מולדתו ההיסטורית האמיתית בהרי יהודה ושומרון?
  

• שאל את כל הפוליטיקאים האמריקנים שתפגוש אם מישהו מהם מוכן לתת לך ולנו הבטחה מגובה בערבות בנקאית פרטית שלו, שהמדינה הפלסטינית שתקום על פי תוכניתו בגדה המערבית לא תהפוך ביום מן הימים למדינת חמאס, בצורה דמוקרטית כמובן, כמו עזה? העניין הפרטי נועד רק לוודא את אחריותו להחלטותיו בענייננו, גם לאחר שהוא יעבור לעשות מיליונים כחוקר במרכז מחקר שמממנים הסעודים. לא יותר.
  

• זכור שהזיכרון האמריקני קצר, אולי אף יותר משלנו. אמריקה היא ארץ ה"אינסטנט". האמריקנים, וגם אובמה, עסוקים בענייניהם הפנימיים, ובראשם אבטלה וביטוח בריאות. אף אדם ברחוב לא יזכור בעוד שבוע את הדירות ברמת שלמה. חשוב לעבור את הימים האלה בלי להרגיז יותר מדי את אובמה, כי בעצם זה מה שאנחנו עושים פה כבר 62 שנים כמעט. נוכל לעשות זאת עוד 1000 שנה לפחות, כל עוד השכנים שלנו אינם וייטנאמים...
  

וד"ש לזוג אובמה, 1600 פנסילבניה אווניו, וושינגטון, די סי. כדאי שיתחילו להקשיב למישהו שמבין משהו בנבכי המזרח התיכון. זה רק יעזור להם.

ד"ר מרדכי קידר, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן