ביצע מעשי סדום בילד, ויפצה ב-1.4 מיליון שקל
גבר מהצפון כבר נדון ל-5 שנות מאסר ותשלום פיצויים בהליך פלילי, בגין המעשים שביצע בבנה בן ה-11 של זוגתו. בהליך האזרחי הביעה השופטת סלידה מטענתו שלילד היה חלק באשמה, וקבעה שיפצה אותו בסכום עתק על הסבל והטיפולים
בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כי גבר תושב הצפון, שביצע במשך תקופה ארוכה מעשי סדום בילד בן 11, יפצה אותו בסכום של 1.39 מיליון שקל. זאת, בנוסף לעונש מאסר של חמש שנים, שהוא מרצה בגין ההליך הפלילי, ופיצוי של 60 אלף שקלים שנגזר עליו בהליך זה.
תחילתה של הפרשה ב-2003, כשהנתבע, אז בן 47, הכיר את אמו של הילד, שהיה אז בן 11. שניהם היו באותה העת בהליכי גירושין מבני זוגם הקודמים, ותקופה מסוימת אף התגוררו יחד. הילד התגורר באותו הזמן בבית, אולם לפי התביעה, התקיפות החלו כשהילד התגורר עם אביו - בסמוך לבית התוקף.
במשך תקופה של כשנה וחצי, מיולי 2004 ועד פברואר 2006, מדי שבוע או שבועיים, היה הנתבע מבצע בילד מעשי סדום, והיה צופה עמו בסרטים פורנוגרפיים. בעקבות המעשים נקבע שהילד סובל מתסמונת פוסט-טראומתית, ונקבעה לו נכות נפשית בשיעור של 30 אחוז.
ב-2007 הודה הנתבע במעשים, במסגרת משפטו הפלילי. הוא נדון לשמונה שנות מאסר, מתוכן חמש בפועל, ולקנס של 60 אלף שקלים. זמן קצר לאחר מכן, הגישו עורכי הדין ניר גשרי ויונתן אפללו את התביעה האזרחית, שעמדה בתחילה על חמישה מיליון שקלים.
במהלך המשפט, ערער הנתבע על גובה הקנס שהושת עליו בהליך הפלילי, וטען שהקטין הוא שכפה עליו את המעשים, וסחט אותו. על טענה דומה חזר גם במהלך הדיון בתיק האזרחי, אז אמר שלנער יש "אשם תורם" בשיעור של 100 אחוז.
"מוטב שהטענה לא הייתה נשמעת"
השופטת, ברכה בר-זיו, דחתה את הטענות, וציטטה את החלטת השופטים בבית המשפט העליון, שקבעו: "לא נסתיר את דעתנו כי מוטב היה לו לטיעון זה לולא נשמע... אותו טיעון מגוחך בא לעולם כתוצאה מניסיונו של המערער לאלתר קו הגנה כלשהו מפני המעשים מעוררי החלחלה שביצע בגופו של קורבנו, תוך ניצול תמימותו של האחרון".
העליון קבע כי הפניית האצבע המאשימה כלפי הקטין היא מעשה שלא ייעשה והוספת חטא על פשע, "עד שעלו בלבנו תהיות אם המערער הבין והפנים עד תום את חומרת מעשיו".
השופטת ציינה כי הודאת הנתבע בהליך הפלילי מהווה ראיה לצורך ההליך האזרחי. "אין לי אלא לשוב ולחזור על הנאמר
לעיל, כי מדובר במעשים נפשעים וחמורים ביותר שביצע הנתבע - בגיר בן 47, בקטין בן 11, בנסיבות שבהן אין לייחס לתובע כל אשם תורם שהוא, ומוטב היה כי הנתבע לא היה שב וחוזר על טענתו זו, הן בשאלת החבות והן בטענה לאשם תורם".
השופטת חייבה את הנתבע לשלם לקורבנו כחצי מיליון שקל בגין "כאב וסבל", וכ-650 אלף שקל בגין אובדן השתכרות של הילד. שאר הפיצוי נועד לטיפולים רפואיים ופסיכולוגיים. בסך הכל, ישלם האיש לנער כ-1.39 מיליון שקל, בתוספת 20 אחוז כשכר טרחת עורכי דינו.
לפנייה לכתב/ת 
