החברה להגנת הטבע

ויליאם קארלוס ויליאמס - אביב והכל

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ לְבֵית הַחוֹלִים לְמַחֲלוֹת מִתְדַּבְּקוֹת

תַּחַת גֵּאוּת הַעֲנָנִים

הַכְּחֻלִּים הַמְנֻקָּדִים שֶׁנִּדְחֲפוּ מִצְּפוֹן

הַמִּזְרָח - רוּחַ קָרָה. מֵאָחוֹר, שִׁמְּמַת

שָׂדוֹת רְחָבִים, בּוֹצָנִיִּים

שֶׁעֲשָׂבִים שׁוֹטִים מְיֻבָּשִׁים, נִצָּבִים אוֹ צְנוּחִים, מְשַׁוִּים לָהֶם גָּוֶן חוּם

תִּפְזֹרֶת עֵצִים גְּבוֹהִים

הָאֲדַמְדָּם הַסְגַלְגָּל, הַמְפֻצָּל, הַזָּקוּף, הַזְּמוֹרָתִי

שֶׁל שִׂיחִים וְעֵצִים קְטַנּים

שֶׁעָלִים מֵתִים, חוּמִים, שְׂרוּעִים תַּחְתָּם

קְנוֹקְנוֹת נְטוּלוֹת-עָלִים -

מִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת סְחַרְחָר מִתְקָרֵב -

מֻכֵּי קֹר, חַסְרֵי בִּטָּחוֹן בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל

לְהוֹצִיא אֶת כְּנִיסָתָם. כָּל מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לָהֶם

הָרוּחַ הַקָּרָה, הַמֻּכֶּרֶת -

הַסִּלְסוּל הַנֻּקְשֶׁה שֶׁל עֲלֶה גֶּזֶר-הַבָּר

בְּזֶה אַחַר זֶה מֻגְדָּרִים עֲצָמִים -

הוּא מִתְעוֹרֵר: בְּהִירוּת, מִתְאַר עָלֶה

הַחֲשׂוּפָה - עֲדַיִן, הַשִּׁנּוּי הֶעָמֹק

הַמִּתְחוֹלֵל בָּהֶם: מַשְׁרִישִׁים, הֵם

לוֹפְתִים בְּחָזְקָה לְמַטָּה וּמַתְחִילִים לְהַקִּיץ

קרלוס ויליאמס. אביב מתנהל בכבדות

אי.אי. קאמינגס - מתוך "אביב הוא כמו יד אולי"

אָבִיב הוּא כְמוֹ יָד אוּלַי

(שֶׁמַּגִּיעַ לְהוֹנוֹ-לְהוֹנוֹ

מִתּוֹךְ שׁוּמָקוֹם) מְסֻדָּר

חַלּוֹן,שֶׁלְּתוֹכוֹ אֲנָשִׁים מִסְתַּכְּלִים (בְּעוֹד

אֲנָשִׁים לוֹטְשִׁים עינַיִם

מְסַדְּרִים וּמְשַׁנִּים מַנִּיחִים

שָׁם בִּזְהִירוּת דָּבָר

זָר וְכָאן דָּבָר יָדוּעַ)וּ

אוּלַי בְּחַלּוֹן

(בִּזְהִירוּת כָּאן

וְשָׁם מְזִיזִים דְּבָרִים חֲדָשִׁים וִ

יְשָׁנִים,בְּעוֹד

אֲנָשִׁים לוֹטְשִׁים עֵיַנִים בִּזְהִירוּת

מְזִיזִים אוּלַי

חֶלְקִיק שֶׁל פֶּרַח כָּאן מַנִּיחִים

אִינְץ' שֶׁל אֲוִיר שָׁם)וּ

קאמינגס. האביב הוא כמו יד, אולי 

מאַרי פּוֹנְסוֹ - בְּהִתְאֲבֵב

בְּבוּצִית עַל אֲגַם זְרוּחַ-שֶׁמֶשׁ אֲנַחְנוּ צוֹפִים.

בְּקוֹל רָם בְּמַעֲלֶה פֶּלֶג רָדוּד.

זָרִים נִפְגָּשִׁים בְּחוֹפֵי רַחֲצָה בְּהִמָּשְׁכָם לַיָּם הָרָטֹב הַיָּחִיד.

(מַה זֶּה מַיִם הִיא תַּעֲלוּמָה נוֹסֶפֶת) (אֲנַחְנוּ

מְחֻלְּקֵי מַיִם). זוֹ תִּהְיֶה עַצְמִיּוּת בְּלֹא קִירוֹת,

עִם לַחַץ עַל פְּנֵי הַמַּיִם, כְּבִידָה מְיֻחֶדֶת שֶׁהִיא חֲלִיפִין

מְקוֹמִיִּים בֵּין אֶבֶן-שְׁתִיָּה וַעֲנַן נְפִילָה וּנְסִיקָה,

נְסִיקָה עַל-מְנַת לִפּוֹל, נְפִילָה עַל-מְנַת לִנְסֹק.

ארתור שֶׁה - שלג אביב

שֶׁלֶג אָבִיב עוֹלֶה בְּקָנֶה אֶחָד עִם פִּרְחֵי שָׁזִיף.

בְּתוּךְ חֹדֶשׁ, סוֹפְךָ שֶׁתִּשְכַּח, וְאָז תִּזָּכֵר

כְּשֶׁתִּשְׁעָה עוֹרְבִים הַמְקַנְּנִים בְּעֵץ הַבּוּקִיצָה יִתְנוֹדְדוּ אָנֶה וְאָנָה בָּרוּחַ.

וְ"צַלַּחַת" תִּתְגַּלְגֵּל דֶּרֶךְ הַצֹּמֶת.

אָדָם כּוֹעֵס יִטְחן פִּלְפֵּל לְתוֹךְ הַסַּלַּט שֶׁלּוֹ;

אֶל הַמַּשְׁקוֹף. אִם, בְּתַעֲצוּמוֹת רֶגֶשׁ, מִשְׁתַּלֵּט

עֲלֵינוּ רַעֲיוֹן הַהִשְׁתַּלְטוּת,

קוֹלוֹת הַחֶשְׁבּוֹנִיָּה מִתְגַּבְּרִים וּמִתְרַכְּזִים

עַד שֶׁהֵם דּוֹמִים לְקוֹלוֹת בָּרָד עַל גַּג פַּח,

גּוּפוֹת הִתְאַיְּדוּ לִצְלָלִים בְּעֶטְיוֹ שֶׁל חֹם עָצוּם;

לְמַעַן הַזִּכָּרוֹן בְּנֵי-אָדָם מַתְוִים גּוּפוֹת עַל קִירוֹת.

אִילֵיין מאַגאַרֶל - ניצנים

צֵל שֶׁל נִצָּנִים אֵינֶנּוּ דּוֹמֶה

לְצֵל שֶׁל עָלִים. אִם לִבֵּךְ רַע עֲלַיִךְ

צֵל נִצָּנִים יְלַמֵּד אוֹתָךְ

יֵאוּשׁ. בְּעֶצֶם הָרֶגַע שֶׁבּוֹ תַּבִּיטִי אֶל עַל,

תַּחֲלִיקִי בְּכַפּוֹת יָדַיִךְ עַל-גַּבֵּי קְלִפַּת הָעֵץ,

תִּבְחֲנִי כֵּיַצד חֲיִיתְ אֶת חַיַּיִךְ וְכֵיצַד

עֲשׂויָּה הֲיִיתְ לִחְיוֹת.

קארל פיליפּס - אִם עֲרָבָה

אָז הִגִּיעַ הָאָבִיב:

עֲנָפִים-בָּרוּחַ...

קָנִיתִי רִתְמָה, קָנִיתִי רֶסֶן.

הִמַּרְתִּי עַל אֱלֹהִים בְּזָר נָדִיב-

נָדִיב בַּהַתְחָלָה; זָר, וְאָז פָּחוֹת זָר-

וְהַצֶּדֶק הָיָה אִתִּי.

הַשֹּׁנִי בֵּין

אֵינוֹ מַרְחִיק לֶכֶת: הָרַעֲיוֹן הוּא לְהַאֲמִין

שֶׁכִּמְעַט תּוּכַל לָגַעַת בּוֹ...

שָׁר, קִצְבּוֹ שֶׁל יָם סוֹעֵר - אֶמְצָעִי

לַחֲצוֹת חֲשֵׁכָה כֹּה בִּלְתִּי מֻגְדֶּרֶת שֶׁדּוֹמֶה

שֶׁהִיא בְּכָל אֲתָר: הַאִם לֹא הָיְתָה זוֹ מַשְׁמָעוּתָהּ

שֶׁל זִמְרָה, פַּעַם?

אֲנִי מַנִּיחַ אֶת הָרִתְמָה בְּחֵיקִי,

הָרֶסֶן לְיָדִי בִּגְלַל הַזֵּעָה - הַצֶּבַע

וְהָרֵיחַ שֶׁלּו - שֶׁנִּבְצָר מִמֶּנִּי, עַכְשָׁו,

לְשַׁחְרֵר מִמֶּנָּהּ אֶת הָעוֹר, אֲפִלּוּ רָצִיתִי זֹאת.

לינדה פאסטאן - היום הכי מאושר

הַדָּבָר הָיָה בְּרֵאשִׁית מַאי, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת

רֶגַע שֶׁל לִילָךְ אוֹ קַרְנִית

כְּשֶׁמֻּבְטָחוֹת הַבְטָחוֹת כֹּה רַבּוֹת

שֶׁלֹּא אִכְפַּת אִם אַחֲדוֹת מֵהֶן מוּפָרוֹת.

אִמִּי וְאָבִי עֲדַיִן רִפְרְפוּ

בָּרֶקַע, חֵלֶק מֵהַתְּמונָה

כְּמוֹ הַבָּתִים שֶׁבָּהֶם גָּדַלְתִּי,

וְאִם הָרְסוּ אוֹתָם מְאֻחָר יוֹתֵר

זֶה הָיָה מַשֶּׁהוּ שֶׁיָּדַעְתִּי

אַךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי בּוֹ. יְלָדֵינוּ יָשְׁנוּ

אוֹ שִׂחֲקוּ, הַצָּעִיר שֶׁבָּהֶם חָדָשׁ

כְּרֵיחָם הֶחָדָשׁ שֶׁל הַלִּילָכִים,

וְאֵיךְ יָכֹלְתִּי לְנַחֵשׁ

שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶם רְדוּדִים

וְקַלִּים לַעֲקִירָה וְלִנְטִיעָה בַּאֲתָר אַחֵר.

אֲפִלּוּ לֹא נִחַשְׁתִּי שֶׁהֲיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת.

הַהִתְרַגְזֻיּוֹת הַקְּטַנּוֹת, כְּמֶלַח

עַל מֶלוֹן, כָּבְשׁוּ אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי,

אַף כִּי עַל צַד הָאֱמֶת פָּשׁוּט

הִמְתִּיקוּ אֶת טַעַם הַפְּרִי.

יָשַבְנוּ אֵפוֹא עַל הַמִּרְפֶּסֶת

בַּבֹּקֶר הֶקָּרִיר, לוֹגְמִים

קָפֶה חַם. מֵאֲחוֹרֵי חַדְשׁוֹת הַיּוֹם—

שְׁבִיתוֹת וּמִלְחָמוֹת קְטַנּוֹת, שְׂרֵפָה אֵי שָׁם—

יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת רוּם רֹאשְׁךָ הַכֵּהֶה

וְהִרְהַרְתִּי לֹא בְּהִתְלַקְחֻיּוֹת פֻּמְבִּיּוֹת

אֶלָּא כֵּיצַד אָחוּשׁ אִם יָנוּחַ עַל כְּתֵפִי הַחֲשׂוּפָה.

אִלּוּ מִישֶׁהוּ הָיָה עוֹצֵר אָז אֶת הַמַּצְלֵמָה...

אִלּוּ מִישֶׁהוּ הָיָה רַק עוֹצֵר אֶת הַמַּצְלֵמָה

וְשׁוֹאֵל אוֹתִי: אַתְּ מְאֻשֶּׁרֶת?

אוּלַי הֲיִיתִי מַבְחִינָה

אֵיךְ זָרַח הַבֹּקֶר בְּצִבְעוֹ

הַמִּשְׁתַּקֵּף שֶׁל הַלִּילָךְ. כֵּן, הֲיִיתִי עֲשׂוּיָה לוֹמַר

וּלְהַצִּיעַ סֵפֶל קָפֶה מַהְבִּיל.

ג'יימס רייט - דמויות אביב

שְׁנֵי אַתְלֵטִים

רוֹקְדִים בְּקַתֵּדְרָלַת

הָרוּחַ.

קוֹלֵךְ הַיָּרֹק.

נִרְדָּמִים בְּאֵפֶר

הַיָּרֵחַ.

פרפר נוחת על ענף (צילום: אמנון ברוכיאל)

לואיז גליק - שלג של אביב

הַבֵּט בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה:

יֵשׁ לִי שְׁתֵּי אִישֻׁיּוֹת, שְׁנֵי סוּגֵי עָצְמָה.

מִתְבּוֹנֶנֶת בִּתְגוּבוֹתֶיךָ. אֶתְמוֹל

הִתְנַשְּׂאָה הַלְּבָנָה מֵעַל לַאֲדָמָה לַחָה בְּמוֹרַד הַגָּן.

עַכְשָׁו הָאֲדָמָה מַבְרִיקָה כַּלְּבָנָה,

כְּחֹמֶר מֵת הַמְצַפֶּה בָּאוֹר.

שָׁמַעְתִּי אֶת שַׁוְעוֹתֶיךָ, וּשְׁוָעוֹת שֶׁקָּדְמוּ לָהֶן,

וְאֶת הַתְּבִיעָה מֵאֲחוֹרֵיהֶן.

הֵרְאֵיתִי לְךָ מַה בִּרְצוֹנְךָ:

לֹא אֱמוּנָה אֶלָּא כְּנִיעָה

לָרָשׁוּת, הַתְּלוּיָה בְּאַלִּימוּת.

על המשוררים

ויליאם קארלוס ויליאמס (1883-1963) היה רופא הילדים הראשי ב"בית החולים הכללי" בעיר פאטרסון שבמדינת ניו ג'רזי, ובה בעת גם משורר אוואנגרדי, תלמיד של עזרא פאונד, ומי שביקש להפיק שירה מן הדיבור האמריקאי. אי.אי. קאמינגס (1894-1962) חי בפאטצ'ין פלייס שבגריניץ' וילג', ניו יורק, ומת תוך כדי חטיבת עצים בסתיו בחוותו שבמדינת ניו המפשייר בצפון מזרח ארה"ב. יצאו לו מוניטין על הטיפוגרפיה יוצאת-הדופן שלו לא פחות מאשר על שירתו החדשנית.

מארי פונסו נולדה ב-1921 בניו יורק, ואחרי מלחמת העולם השנייה נסעה לצרפת ושם נישאה לצייר הצרפתי קלוד פונסו. מתרגמת מובהקת מצרפתית, זכתה מארי פונסו בפרסי ספרות חשובים והורתה שירה באוניברסיטאות. ארתור שֶׁה, דור שני של סינים-אמריקאים, נולד ב-1950 בניו יורק, וקנה לעצמו מעמד נחשב בשירה האמריקאית העכשווית ושֵׁם כמתרגם מהשירה הסינית לאנגלית.

איליין מאַגאַרֶל נולדה ב-1928 למשפחת מהגרים יהודים בקלינטון שבמדינת איובה, במערב התיכון של ארה"ב, ומתגוררת בוושינגטון הבירה. המשורר השחור, קארל פיליפס, נולד ב-1959 למשפחה צבאית וימי ילדותו עברו עליו בנדודים מבסיס לבסיס. הוא משמש פרופסור לספרות וללימודים אפרו-אמריקאים.

לינדה פאסטאן נולדה ב-1932 למשפחה יהודית בניו יורק ומתגוררת בעיירה פוטומאק ליד וושינגטון הבירה. שירתה הקנתה לה מוניטין ופרסי-ספרות והיא אף שימשה "שרת השירה" של מדינת מרילנד. ג'יימס רייט (1927-1980) נולד למשפחת פועלים במארטינס פֶרִי שבמדינת אוהיו, מת מסרטן גרון ונמנה עם גדולי השירה האמריקאית המודרנית.

לואיז גליק, מי שהיתה "שרת השירה של ארצות הברית", נולדה למשפחה יהודית בניו יורק ב-1943 ומשמשת פרופסור לספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטת ייל היוקרתית. קיבלה את פרס פוליצר בעד ספר שיריה "אִירוּס הַבָּר".

קיראו שירה, בהוראת השר!

אצלנו ערב פסח. אביב. גם בארה"ב נשמעים פעמי האביב. שם, במדינה ש-86 אחוזים מאוכלוסיה מגדירים עצמם

כנוצרים, יחוגו את חג הפסחא, האִיסְטֶר; ב-1 באפריל ייפתח גם "חודש השירה" - כן, במדינת החומרנות ורדיפת העושר הראשונה במעלה בעולם - שנוסד על-ידי "האקדמיה של המשוררים האמריקאים".

"שר השירה של ארצות-הברית" יעודד את טיפוח השירה ברחבי הקונטיננט הענקי, חנויות הספרים ינסו למשוך את תשומת לבם של הלקוחות למדפי השירה שלהן, משוררים יקראו משיריהם וייוועדו עם קהלים גדולים וקטנים בחנויות, בבתי-הספר, בספריות הציבוריות, במיכללות ובאוניברסיטאות.

טבעי איפוא ש"קול אמריקה" יוקדש הפעם לעונת התחייה, להתעוררות הטבע מתנומת החורף, לברק התקווה, ללבלוב היצירה. כה לחי, אביב! כה לחי, שירה!