זריקת עידוד בריטית לטרור

במערתו אי שם בגבול אפגניסטן-פקיסטן, צוחק אוסמה בן-לאדן כל הדרך לקראת פעולתו הבאה באירופה. התברר לו פעם נוספת כי בריטניה היא בת ברית נאמנה ביותר. בכלל, אפשר לסמוך על המערב. הדמוקרטיה טובה לטרור. היא נוהגת בו בהגינות כאילו היה פשע רגיל של גניבה או שוד ומטפלת בו בהתאם למערכת החוקים המיועדת למצבים כאלה.

אלא שבן לאדן, אחמדינג'ד, משעל, נסראללה ודומיהם הכריזו מלחמה על החברה המערבית וערכיה, והם פועלים בצורה מאורגנת ושיטתית. ישראל, מיותר לומר, נמצאת בקו החזית הקדמי. זו מלחמה במלוא מובנה ובהבטים מרכזיים אף מסוכנת יותר מהמלחמה הקלאסית: האוייב מסתתר בתוך האוכלוסייה האזרחית המשמשת לו מגן, ופעולותיו המלחמתיות מכוונות לפגוע בה. זו הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי על כל אמנותיו.

התשובה צריכה להיות מלחמת חורמה של המערב. לא רק ערך ההגנה העצמית מחייב זאת. גם אין צורך לשנות את המשפט הבינלאומי: במלחמה מותר להרוג את האוייב בכל מקום אלא אם כן הוא מניף דגל לבן. במסגרת זו, רדיפה אחרי מחבלים ברחבי העולם והריגתם היא בהחלט לגיטימית, ואינה קשורה במערכת המשפט הרגילה.

המאבק נגד הטרור אכן דורש שינוי של תחיקה פנימית ושיתוף פעולה בין מדינות. למצב זה לא הגענו. היחידה שפעלה בצורה נמרצת בכיוון המתאים הייתה ארה"ב, שמיד לאחר פיגועי11 בספטמבר אימצה את ה-PATRIOT ACT שאיפשר למשטרה ולשירותי הביטחון שלה מאבק כולל בטרור בארה"ב ובעולם כולו.

ואילו באירופה מתייחסים לטרור, בעיקר אם מקורו במוסלמים, ורובו המכריע כיום בא מכיוון זה, על בסיס "האידיאולגיות החדשות" הטוענות לכוון את המחשבה האנושית של היום. על פי התקינות הפוליטית והרב תרבותיות, אין לומר דברים המרגיזים קבוצות מסויימות. כשקבוצות מוסלמים התפרעו בפרברי פאריס לפני שלוש שנים ושרפו חנויות, בתי ספר ומכוניות במשך מספר שבועות, התקשורת בישרה כי מדובר בצעירים "חסרי מנוח" שלא השתלבו בחברה. התקשורת האירופית גם נמנעת לנקוב בשמות חשודים בפשעים או בפיגועים לפחות בשלב ראשון אם הם מוסלמים.

הרב תרבותיות שהומצאה על רקע הגידול במספר המוסלמים באירופה מאפשרת להם שלא להשתלב במדינתם החדשה, אלא לשמור על אורחות חיים אפילו אם הם נוגדות את מסורות וחוקי המדינה המארחת. בבריטניה, בצרפת ובמדינות אחרות פועלים בתי דין איסלאמיים בתחומי אישות, סכסוכים, ממון ועוד, ופוסקים על בסיס השריעה בניגוד לחוקי המקום.

המהלך הבריטי חמור מאין כמוהו, מאחר שמדובר במדינה שאמורה להיות ידידותית וקרובה לישראל: השתיים מדינות דמוקרטיות, בעלות משטר פרלמנטרי וריבוי מפלגות המכבדות את חופש הביטוי וזכויות האדם, ועל רקע המאבק של שתיהן בטרור. השאלה הגדולה היא כיצד יכולה בריטניה להתעלם מהאיומים להשמדת ישראל והמאבק היומיומי שמנהלים נגדה ארגוני הטרור.

בגידה במאבק בטרור

הסתייגותה של בריטניה מחיסולו של אל-מבחוח יכולה בהחלט להחשב כבגידה במאבק העולמי הקשה בטרור. פרשנים ישראלים כבר קבעו שתגובתה אינה כה קשה, אך זה לא נכון. בריטניה יכלה לטפל בבעיה בצינורות דיסקרטיים ולא לפגוע בישראל קבל עם ועדה. המהלך הבריטי החליש את ישראל, הגביר את בידודה ועודד את מדינות ערב ובעיקר את חברי ציר הרשע.

פעולתה של לונדון נגד ישראל משתלבת גם עם הדיאלוג שפתחה עם חיזבאללה בטענה שהוא מתבצע עם האגף הפולטי של הארגון. אין צביעות גדולה מכך. נסראללה הוא מנהיג הארגון ומטרתו אחת: חיסולה של ישראל. דברים אלה חזרו ונאמרו במפורש במצע החדש של חיזבאללה שפורסם לפני חודשיים ושום עיתון ישראלי לא טרח לתרגמו לעברית.

צבי מזאל, שגריר ישראל לשעבר במצרים ובשבדיה, עמית המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה