גם סבתא השתכנעה: קונים ארוחת סדר מוכנה

לחוצים מליל הסדר? צריכים לבשל לעשרות אנשים ואין לכם כוח? תעברו לאוכל מוכן. אם פעם רק העשירים קנו מוכן, היום גם בשלניות מסורתיות מעמיסות על החמגשיות עוף צלוי ודג ברוטב, מעיים ממולאים ולשון בתנור . כפי שפורסם במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"

שרית סרדס טרוטינו פורסם: 24.03.10 , 14:28

יום שישי. שעת צהריים מוקדמת. ב"טעמי עבדאללה ובניו" באור-יהודה, אולם ענק המוכר אוכל מוכן, הצפיפות בעיצומה. נשות אוריהודה לצד נשות סביון, שכם אל שכם, מעמיסות אוכל לתוך קופסאות פלסטיק. עוף בתנור ודג ברוטב, קובה במיה וקובה סלק, מעיים ממולאים ולשון בתנור, עוף סיני וזיתים מבושלים, תפוחי אדמה ופסטה בולונז. עשרות רבות של מנות, המרכיבות תפריט אקלקטי, שמשקף את קיבוץ הגלויות הגסטרונומי בישראל.

והרי לכם, רבותיי, תופעה אנתרופולוגית מעניינת: ככל שמתרבים מדורי האוכל בעיתונים ותוכניות האוכל בטלוויזיה, ככל שמלבלבת תעשיית ספרי הבישול ומתרבות חנויות המוכרות ציוד מקצועי למטבח, כך חדל העם לקרקש בסיריו ועובר לצרוך אוכל מוכן, שמישהו אחר בישל עבורו. מעדניות ושוקי אוכל צצים בכל פינה, חברות קייטרינג מספקות תקרובת גם כשמדובר באירועים משפחתיים קטנים של 20 איש, שלא לדבר על ההכנות לליל הסדר, שהופכות לפתע להיות סוג של אירוח מהנה במינימום מאמץ.

ולקינוח, התופעה של השנה האחרונה: עוד ועוד אולמות אירועים שהופכים בימי שישי להיות מרכזי ענק למכירת אוכל מוכן. תוכלו למצוא כאלה באשדוד ובבאר-שבע, בנתניה ובקריית-שמונה. ייתכן שזה התחיל בניסיון להיפטר משאריות האוכל של אירועי השבוע, אבל התפתח לתעשייה שלמה המגלגלת מיליונים.

ולמה לא, בעצם? למי יש זמן מיותר לכלות בקניות בסופר, בסחיבת שקיות כבדות הביתה ובעמידה ממושכת במטבח, כשהאוכל המוכן מנצנץ בכל פינה, מגוון, זמין, לרוב גם זול, ובאיכות סבירה? "לאנשים היום אין זמן להכין אוכל, כי הם עובדים קשה מדי‭,"‬ מאבחן השף חיים כהן, שהתבטא לא פעם בזכות הבישול בבית. "גם כשההורים שלי עבדו לא היה עודף זמן, אבל אז אנשים נהגו לקום בחמש בבוקר, להעמיד סיר על האש, ורק אחרי שבישלו, יצאו לעבודה. היום כבר לא עושים את זה. לדעתי, אם יש מקום שבו אפשר לקנות אוכל ביתי מוכן וטוב, זה עדיף על פני אוכל מהפריזר. אם זה עוזר למשפחות להתכנס לארוחות משותפות, אין בתופעה הזאת שום רע. יש הרבה אנשים שאין להם ידע או מיומנות לבשל ארוחות – אז למה שלא יקנו? פעם, כשרצינו לאכול בחוץ, יצאנו לאכול פלאפל. היום כולם אוכלים במסעדות, השפע אדיר, ובעיניי, תופעת האוכל המוכן היא חלק מהעניין הזה‭."‬

תמי סירקיס, בתה של כוהנת ספרי הבישול רות סירקיס, מריצה כבר כמה שנים מופע סטנד-אפ, שנקרא "עשרת הדיברות למארחת השפויה‭."‬ במסגרתו היא דווקא מטיפה לנשים להפסיק להרוג את עצמן במטבח. "נכון שעם כל המודרניזציה והשפע, עדיין, לרבים מאיתנו, יש כמיהה וגעגוע לאוכל של בית. האקט הזה, של ההזעה בין הסירים והנכונות להקריב נוחות וזמן לטובת הבישול למשפחה, נתפס כהבעת אהבה. אבל אני אומרת: במקום להכין קובות כדרך של אהבה לילדייך, פשוט תגידי להם מילות אהבה. ככה הם גם לא יעלו במשקל. אם אין לך כוח לבשל, תקני. אין עם זה שום בעיה.

"כשאני אומרת את הדברים האלה בחוגי בית, פתאום נפרץ הסכר, והנשים המבוגרות מודות, שהן מותשות וכבר אין להן כוח יותר לבשל. אבל הן לא מעיזות להפסיק, מפחד שהילדים לא יבואו לבקר אותן. גם נשים צעירות מודות, שאם אמא שלהן לא מזמינה אותן לארוחה, הן פשוט לא באות לבקר. ותמיד יש כמובן את הכלות האלה, שכבר בחדר המדרגות משליכות את קופסאות הפלסטיק שבהן מציידת אותן החמות, כי הן פשוט מתעבות את האוכל שלה. אותו אוכל, שהוכן במאמץ רב בידי אישה מבוגרת. כך שהעניין הזה של אוכל במשפחה הוא טעון ומלא אמוציות מהמון כיוונים‭."‬

את באמת מצליחה לשכנע את המבוגרות להפסיק לבשל?

"אני מראה להן שיש אופציה, ותמיד כשאני מרגישה שהן משתכנעות, מתמתח איזה גבר בקהל, בדרך כלל בעל כרס גדולה, ואומר: 'תגידי מה שתגידי, אבל אין כמו אוכל של בית‭.'‬ ובכך הוא נועץ סיכה בכל הבלון שניפחתי שם במשך כל השעה‭."‬

מישהו ייתן לי מדליה?

ליאת שמעוני מאור-יהודה קונה קבוע במטעמי עבדאללה באור-יהודה, ואין לה שום כוונה להסתיר את זה. "אני אוהבת לארח הרבה אנשים, ומבחינתי, לקנות אוכל מוכן זה אחלה פתרון. בכל יום שישי יש אצלי לפחות 10 עד 12 אנשים: הבנים שלי והכלות, ולפעמים אורחים אחרים. אני קונה הרבה, ממלאה את השולחן, וזה נראה מאוד יפה. יותר קל ויותר טעים. אני קונה הכל – שניצלים, קובות, זיתים ברוטב, מעיים ממולאים, אורז לבן‭."‬ אורז‭!?‬ מי קונה אורז? מה הבעיה להכין אורז?

"לא בעיה, אבל לא בא לי. אני אישה עובדת, ועובדת קשה. אפילו לקנות אין לי זמן. בעלי קונה. הוא מפרגן לי על זה וממש לא בא בטענות. הרבה פעמים הוא אומר לי, חבל שתעבדי קשה, נקנה משהו אצל עבדאללה ונסגור עניין. גם באמצע השבוע אני שולחת אותו לשם לפעמים. סיפרתי ללקוחות שלי, וגם הם התחילו לקנות אוכל. אמא שלי אירחה אצלה בשבוע שעבר 14 איש, ואפילו היא קנתה. היא נורא נהנתה מזה שפתאום היא לא צריכה לעבוד יומיים בשביל להכין אוכל. בפחות מ‭300-‬ שקל היא סגרה ארוחה ל‭14-‬ איש. מה רע‭"?‬

והכלות? והילדים? לא מתגעגעים לטעמי האוכל של אמא?

"הם אומרים שהאוכל שאני קונה יותר טעים. הכלות שלי גומרות לאכול, אומרות תודה רבה, וזהו. מה, הן ייתנו לי מדליה על זה שעמדתי כל היום במטבח? ואני שואלת: יותר חשוב שיהיה אוכל של אמא אבל אני אהיה עייפה כל הערב? ככה אני רגועה, רעננה, והכל בכיף. כששואלים אותי מי הכין את האוכל, אני עונה שקניתי במו ידיי‭."‬ גם מרים שירי מאור-יהודה נטולת רגשות אשמה. "אני בשלנית שחבל על הזמן, וגם אופה דברים טובים, אבל לפעמים נמאס לבן-אדם לעמוד כל הזמן במטבח. גם לי מגיע קצת לנשום. פעם, בימי שישי הייתי עומדת במטבח מהבוקר, מבשלת, אופה, מסדרת ומנקה עד שנכנסת השבת. אבל מה לעשות, לא כל הזמן בא לך לעבוד. אני אומרת: מי שלחוץ בזמן ויש לו אורחים, עדיף שיקנה. אני קונה סלטים מכל הסוגים, קובה, דגים, עופות בתנור, שעועית ירוקה. אין לי שום בעיה עם זה‭."‬

"השקענו בשקיות קרטון יקרות"

ואם רק לפני כמה שנים אנשים קנו אוכל מוכן בשקט ובצנעה, והטמינו את החמגשיות עמוק בפח האשפה (רצוי בפח אשפה ציבורי, רחוק מעין כל‭,(‬ היום הפך הקטע דווקא לסמל סטטוס. "השקענו באריזות ממותגות, בשקיות קרטון יקרות עם שרוך, כמו אלה שמקבלים בחנויות הבגדים הכי יוקרתיות בחו"ל‭,"‬ מדווח מיכאל בנימיני, מנהל "לגונה על החוף" באשדוד. "לגונה" היא אולם אירועים, וכמו רבים מאולמות האירועים באשדוד, גם שם עברו למכור אוכל מוכן בסופי שבוע. "רצינו שהלקוחות לא יסתירו את זה שהם קונים אוכל הביתה. ובאמת, אנשים היום ממש לא מתביישים. הם גאים בזה שהם עסוקים ואין להם זמן לעמוד במטבח. הכנו להם אריזות בסטייל, קופסאות יפות, שקיות ברמה של בוטיק‭."‬

בנימיני סבור שלא מדובר בתופעה שולית, אלא בשינוי חברתי מהותי שעובר עלינו. "נגמרו הזמנים שהאישה הקטנה עמדה במטבח. האישה היום כבר לא קטנה, היא עובדת בעצמה, ואין לה עניין לגמור את היום בין הסירים. אנשים בארץ עובדים מאוד קשה כל השבוע, ובסוף השבוע הם רוצים להתפנק, לנצל את הזמן ולהיות יחד, לבלות, לא להתחיל לבשל. חוץ מזה, העם נחשף לטרנדים במהירות. זה התחיל אצל אנשי האלפיון העליון, שקנו אוכל מוכן, ולאט-לאט זה חילחל. אנשים פחות עשירים החליטו שגם להם מגיע להתפנק. אז אם העשירים קונים רוסטביף וצלעות טלה, הפחות עשירים קונים פרגיות, אבל כולם, כל הקליינטים מבסוטים‭."‬

הקליינטים, אגב, מגוונים. רווקים וגרושים שגרים לבד ואינם יודעים לבשל, נשואים שרוצים להתפנק עם האישה והילדים במקום לטרוח על הסירים, ואפילו נשים מבוגרות, שפשוט נשבר להן משנים שהתבזבזו במטבח. "הרבה מהן מגיעות עם הבנות שלהן, כאילו כדי לעזור לבת לבחור אוכל, ובסוף יוצאות עם אוכל גם בשביל עצמן‭,"‬ מחייך בנימיני, "הן עדיין מתביישות קצת. בקיץ המקום שלנו מפוצץ בצרפתים, שבאים לנפוש בארץ לתקופה ארוכה. הם קונים ביד רחבה, ואת הדברים המשובחים ביותר. בתקופה שלהם תמצאי פה צלעות טלה, ברווז בתפוזים, פטה כבד אווז‭."‬

אוכל מוכן למשפחה ממוצעת: 250 שקל

חוויית הקנייה ב"לגונה" נעימה: האולם ממוזג, אנשים מסתובבים עם עגלת סופר גדולה (שמפתה אותם להעמיד עוד ועוד‭,(‬ והשף מסתובב בין הקונים. לפעמים, כשמישהו מבקש משהו במיוחד, מכינים לו על המקום. סל למשפחה ממוצעת בת חמש נפשות עומד על 250 שקל, "אבל ראיתי גם אנשים שמעמיסים ב‭,"500-‬ אומר בנימיני.

מריטה מישלי, אחות בבית חולים ואם לשלושה מאשדוד, קונה פה באופן קבוע. "כל כניסה לסופר בסוף השבוע מסתכמת בהוצאה של 600 עד 700 שקל. פה אני מוציאה בדיוק שליש. יש להם אוכל נקי וטעים, לפעמים טעים יותר מאשר בבית, והקנייה הזאת חוסכת לי זמן וכסף. ככה נשאר לי כוח לילדים בשבת. בעיניי זה בונוס‭."‬

נשות האלפיון שלא הפעילו תנור

אבל לא כולם קונים אוכל בגאווה גדולה. אורנה ברנשטיין מקייטרינג פרייבט במושב אביחיל שליד נתניה חווה סיטואציות משעשעות מאוד כשהיא מוכרת אוכל מוכן. "קונות אצלי נשות האלפיון העליון, מכפר-שמריהו למשל, שמעולם לא הפעילו תנור. התנור עלה להן כמו אוטו, אבל הוא משמש אותן בעיקר כתיבת מכתבים. שם הן שמות את הדואר. אני מביאה אליהן את האוכל בהיחבא, שעתיים לפני שבאים האורחים, מסדרת בכלים ביתיים, בטח לא בחמגשיות, ונעלמת דרך הדלת האחורית בלי להשאיר עקבות. אלה נשים שנורא רוצות להיראות מושלמות, גם יפות וגם אופות, הבעיה היא שאין להן שום רצון או יכולת להכין משהו. הן מסתירות את זה גם מבעליהן. אחרי הכל, הבעל משקיע כספים רבים באישה, אז לפחות שיאכל טוב. לא תאמיני מה הן קונות אצלי. אפילו סלט ירקות, לכל השבוע. אלוהים אדירים, מה זה כבר לחתוך סלט? חלקן אפילו לא עובדות. אני חושבת שזה שילוב של עצלנות וניוון. בכל מקרה, הן מבררות אצלי מה המרכיבים של המנה, כדי שכשישאלו אותן איך הכינו אותה, הן ייצאו מזה בלי יותר מדי פדיחות‭."‬

במקרה של ברנשטיין דיסקרטיות היא מעל לכל. "כבר הייתה לי לקוחה שעזבה אותי בכעס, כי חשדה שהסגרתי את העובדה שהיא קונה אצלי אוכל. מה שמצחיק הוא, שהנשים האלה משתייכות לאותו מילייה, ולכן מדי פעם הן פוגשות את אותה מנה – שלי – במקום אחר. אבל כולן ממשיכות לטעון שהן הכינו אותה‭"...‬ וזה, כנראה, חמור באותה מידה כמו לראות את השמלה שלך על החברה הכי טובה שלך.