חפים מפשע מאחורי הסורגים: "הכל תלוי במזל"

גורלו של ואדים פולישצ'וק, שישב חודשיים במעצר והואשם בתקיפה ובגניבת נשק מחייל, השתנה רק בזכות מעצרה של כנופיית נשק בצפון הארץ. אולם התופעה המטרידה בה חפים מפשע מבלים חודשים ולעתים אף שנים מאחורי סורג ובריח רחבה הרבה יותר מהמקרה הפרטי שלו - ויש רבים להם לא משחק המזל.

"החיים נהרסים, לא רק למי שנעצר אלא לכל המשפחה. הופכים אבן אחרי אבן, יודעים שהבן לא חטא בכלום, מחפשים את האמת ובדרך

כולם מתרסקים, נפשית וגם כלכלית", מספר מאמון נוג'ידאת, שמכיר את התופעה מקרוב. אחיו, טארק, הואשם ברצח החייל אולג שייחט, ורק לאחר עשרה חודשי מעצר טוהר שמו.

נוג'ידאת נעצר במהלך שנת 2003 יחד עם שני חשודים נוספים, הודה ואף שיחזר את הרצח. רק לאחר הגשת כתב האישום נגדו טען כי הודה רק בשל לחץ השב"כ, ושחרורו התאפשר רק לאחר מציאת הנשק שנגנב משייחט. אבל השחרור לא מחה את הצלקות שנגרמו לנוג'ידאת. "נגרם לו נזק לכל החיים. הוא לא עובד, לא יוצא מן הבית, שותה וחי על כדורי הרגעה. בכפר מתנכלים לו ואומרים שהוא הפליל אחרים ושהוא איש של המשטרה. החיים שלו ושלנו נהרסו", מתאר אחיו.

נוג'ידאת מנהל כיום מאבק פיצויים מול המדינה, אולם אחיו מבהיר כי שום סכום כסף לא ישיב את הגלגל לאחור. "על זה לא יוכלו לפצות, החירות שנשללה מאחי לעולם לא תחזור, אף אחד לא יכול להחזיר את הימים אחורה. הרסו למשפחה שלנו את החיים כדי לרצות את דעת הקהל".

"לוחצים מהר מאוד על ההדק"

את האשמה לעוול מפנה נוג'ידאת למערכת החוק, ש"לוחצת מהר מאוד על ההדק" לדבריו. "יעשו הכל בשביל דעת קהל ומשפחות הקורבנות. כולם מהירים מאוד עם כתבי אישום, גם אצלנו זה היה ככה למרות שלא היו ראיות אמיתיות מלבד הודאה בלחץ. הכול רקוב כאן, רק אלוהים ישלם למי שאחראי לסיוט הזה".

"יש קלישאה שאומרת שבתי הכלא מלאים בחפים מפשע. אני לא יודעת אם הם מלאים, אך ללא ספק יש שם כאלה", אומרת עו"ד סמדר בן נתן, שייצגה את נוג'ידאת במשפט. בן נתן מסבירה כי המקור לטעויות רבות נעוץ בראויות חשודות, שלטענתה "סוגרות" את התיק במקרים רבים. "כמו הודעת חשוד במקרה שייצגתי או מסדר זיהוי במקרה של פולישצ'וק. לא היו כאן עובדות נוספות, אבל אחרי הודאה או זיהוי אף אחד לא רוצה לשמוע את החשוד".

הבעיה היא כי הראיות הללו מושגות לעתים קרובות באמצעי לחץ. "החייל הגיע למסדר זיהוי, אומרים לו לזהות, הוא אומר שהוא חושב שזה מישהו ולוחצים עליו לזיהוי ודאי. הוא בלחץ והוא יכול לשכנע את עצמו שזה האדם שמולו ולהפליל חף מפשע", מסבירה בן נתן.  

"האמת מתגלה רק במקרים נדירים"

עד כמה באמת רחבה התופעה של חפים מפשע הנדונים למאסר בטעות? לטענת בן נתן, לא ניתן לדעת. "המקרים בהם מתגלה האמת ואנשים כמו פולישצ'וק משוחררים ממאסר הם מקרים נדירים, של אנשים ברי מזל". בארצות הברית ניתן כיום להיחשף למימדיה המדאיגים של התופעה בזכות פרוייקט הבודק מחדש ממצאי די.אנ.איי הנוגעים להרשעות ישנות. מאז נכנסו הבדיקות לשימוש, שוחררו נאשמים רבים שבילו שנים בכלא לחינם, אחוז ניכר מהם הודו במיוחס להם בטרם הורשעו.

הפתרון לתופעה מצוי לדברי בן נתן בשינוי אופן פעולת המשטרה. "האם כאשר אדם מודה, או מואשם בשל עדות ראייה וזיהוי, ממשיכים לחפש עדויות אוביטקיביות או שמסתפקים בהודאה. בבריטניה שינו את החוק בשל הודאות שווא ועו"ד חייב להיות נוכח בחקירה. בארץ המצב לא כך וכך נשענים פה לא פעם על ראיות הרבה פחות מחד משמעיות", היא מסבירה. 

עו"ד גיל שפירא, סגן בכיר לראש הסנגורית הציבורית בישראל, סבור כי המקרים של פולישצ'וק ונוג'ידאת מציגים היטב את הבעייתיות בחקירות בישראל. "האיש נראה לחוקרים חשוד, אז כל המשאבים וכלי החקירה מופנים להשגת ההודאה ולא ניתן דגש לראיות המוחשיות".

עם זאת, הוא סבור כי גם בית המשפט, ולא רק המשטרה, עומד מאחורי טעויות חורצות גורלות. "בבריטניה יש גוף האחראי על משפטים חוזרים. לנו אין אפשרות לעשות בדיקות. מה שאנו יכולים זה לבצע פעולות כגון חקיקה להפחתת מעמד ההודאה והראיות הלא מוכחות, אך יש צורך בהרבה יותר".

"לולא הגורל שהתערב הוא היה נשלח למאסר"

אחד הכלים הבולטים התורמים להרשעות שווא הוא מסדר זיהוי, המשמש את המשטרה במקרים רבים. "האדם נתון בלחץ, מצופה ממנו לזהות אדם, ויש רצון גורף למצוא את האשמים. אומרים לאדם לזהות והוא תחת לחץ פסיכולוגי ונפשי. יש לא מעט תקלות", מסביר שפירא.

לכל אלה מסייעת גם קלות ביצוע המעצר ישראל. "היא כמעט בלתי נסבלת: בישראל מתבצעים כ-55 אלף

 מעצרים בשנה, ומוגשים כתבי אישום בפחות מ-40 אחוז מהם. יש אלפי מעצרי חינם ורף ראייתי נמוך להארכת מעצר, אשר נבדקות רק לכאורה בשלב המעצר". שפירא טוען כי בתנאים הללו, המזל משחק תפקיד מכריע בהרשעות - ולאו דווקא העובדות. "לולא הגורל שהתערב, היה ככל הנראה נשלח הבחור הזה למאסר. זה צריך להדאיג את כולנו".

מי שיוצא להגנת המערכת הוא השופט בדימוס אורי שטרוזמן, שמסביר כי טעויות קורות ויקרו -  וכי אין במקרה של פולישצ'וק מחדל: "לצערנו, קורה שמישהו זיהה מישהו וזו הייתה טעות, קורה שאנשים נעצרים ויוצאים זכאים במשפט או לאחריו. זה קורה, כמו שאתה פוגש אדם, אומר לו 'היית איתי במילואים', והוא לא מבין מה אתה רוצה. הטעות היא מידת אנוש, רק אלוהים לא טועה".