אילן הספיק לעדכן הסטטוס: "שבת אחרונה בעזה"

שעה לפני התקרית שבה נהרג בהיתקלות בכיסופים, הספיק סמל-ראשון אילן סביאטקובסקי, לוחם גדוד 12 בגולני, בן 21 מראשון-לציון, לעדכן את דף הפייסבוק שלו: "שבת אחרונה בעזה". חבריו הרבים גדשו אמש (יום ו') את בית המשפחה ברחוב ז'בוטינסקי בעיר. הוא הותיר אחריו זוג הורים ואח בן 24. עמו נהרג בתקרית סגן מפקד הגדוד, רב-סרן אלירז פרץ, בן 32 מעלי, שלפני 12 שנים איבד את אחיו אוריאל, שנפל בלבנון.

הסלמה בגבול הרצועה - כל הכותרות ב-ynet:

• הפלסטינים: טנקים נכנסו לרצועה וירו פגזים
• רס"ן אלירז פרץ נפל בעזה, אחיו נהרג בלבנון
• חמאס: טמנו מארב לכוח
  

בבית יושבים זוג הוריו, שעדיין מתקשים לדבר. "דיברתי איתו לפני יומיים, זו הייתה השיחה האחרונה שלנו", סיפר אחיו הגדול אריק. "הוא היה קצת מבואס מהשמירות, אבל אהב מאוד את הצבא. לפני שבועיים, כשהגיע מהבסיס, יצאנו לבלות ביחד. זו הייתה הפעם האחרונה שהיינו ביחד".

אילן (שני מימין) עם חבריו ליחידה (צילום רפרודוקציה: אבי מועלם)

על הבשורה המרה סיפר: "בחמש וחצי התקשרו מקצין העיר ואמרו לי להגיע הביתה. מהיחידה שלו אמרו לנו שהסתערו על מחבלים, ניסו לאגף אותם ונכנסו למלכודת. הוא כנראה נפגע מרימון או מירי".

לדבריו, בבית דאגו לאילן, שהיה לוחם ותיק בגזרת הרצועה: "ההורים תמיד דאגו לו. הוא כבר היה ב'עופרת יצוקה' ולחם שם. אמא שלי לא רצתה שהוא יתגייס לגולני. איתי היא הצליחה, כי לא הייתי קרבי - אבל אחי היה מורעל. הוא כל כך אהב את הצבא. עכשיו כשהוא היה לקראת סוף השירות, היו לו תכניות על טיול. הוא תכנן גם ללמוד".

לדבריו, ההודעה תפסה את המשפחה בהפתעה מוחלטת: "בכלל לא שמענו על האירוע הזה. בדרך כלל היינו מדברים איתו כל יום. הוא היה מתקשר בערב ומספר מה הוא עושה, בעיקר בשביל להרגיע את ההורים. על האירוע היום לא שמענו כלום עד שבאו הנציגים של קצין העיר וסיפרו לנו את מה שקרה".

"קבענו כבר לנסוע להודו יחד"

משפחתו של אילן עלתה ב-1994 מאוזבקיסטן, והשתלבה היטב בארץ. אילן למד במגמת אופטיקה בבית הספר עמל תל השומר, ולפני הגיוס עבד בחנות בגדים וחסך כסף. "אף אחד לא הימר עליו לפני הגיוס שהוא יהיה בקרבי", סיפר חברו אסף, "הוא היה גנדרן כזה, אהב לעשות חיים".

רבים מחבריו של אילן, שהגיעו אמש לבית המשפחה, משרתים ביחידות קרביות. ליד הבית החליפו החברים תמונות מתקופת השירות בהודעות מולטימדיה בטלפונים הניידים. אחת השכנות שראתה אותם הגישה לאחד מהם סוודר של אילן, שנפל על חבלי הכביסה שלה.

חברו הטוב ואדים סיפר: "לפני כשבועיים קיבל את דרגת הסמ"ר, ובעוד כחצי שנה היה אמור להשתחרר מהשירות. קבענו כבר שניסע להודו ביחד. קבענו שהוא יחכה כמה חודשים עד שאני אשתחרר, ואז ניסע ביחד - אבל עכשיו נהרסו כל התוכניות".

ואדים משרת בגבעתי, והגדוד שלו היה אמור להחליף בקו את גדוד 12 שבו שירת אילן. "דיברנו על זה שהוא יוצא מעזה ואני נכנס. אבל עכשיו קרה האסון הזה", מירר בבכי. "לא יצא לנו להיפגש בגלל השירות הצבאי אבל למרות זאת היינו כל הזמן בקשר טלפוני. עכשיו הכל נגמר". 

"הוא היה אדם חייכן, אהב לצחוק", סיפר אסף, חבר אחר. "למרות השירות, הוא היה איתנו בקשר כל הזמן. הוא חיכה לשחרור ותיכנן הרבה דברים. אתמול עוד דיברנו. היינו אמורים להיפגש בשבת הבאה כי זו הייתה השבת האחרונה שלו בעזה".  

אלירז נהרג בעזה, אחיו נהרג בלבנון

בבית הוריו בגבעת זאב, התכנסו אמש בני משפחתו של רב-סרן אלירז פרץ, בן 32, ההרוג השני בהיתקלות. בנובמבר 1998 שכלה משפחת פרץ את בנה אוריאל בקרב בלבנון, וכעת הגיעה בשורת האיוב: גם אחיו, סגן מפקד גדוד 12 בגולני ותושב ההתנחלות עלי, נהרג גם הוא.

למטה משמאל: רס"ן אלירז פרץ ז"ל, אמו מרים ואחיו אליאסף עם תמונתו של אוריאל, שנפל בלבנון. עומדים: האחים אביחי ובת-אל (צילום: אלעד גרשגורן)

לפני 12 שנה ספד אלירז לאחיו באומרו כי "על הדרך הנכונה לפעמים משלמים מחיר. את מחיר החיים". אתמול שילם גם הוא את אותו המחיר. הוא הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים, בהם תינוקת בת חודשיים.

בבית המשפחה נשמעו זעקות שבר של האם מרים: "יש לי שישה ילדים, אל תגידו לי ששניים הלכו. אלוהים לא מבין שגם אני בן אדם? אני רוצה למות". בסלון, שבו עדיין תלויה תמונת הבן שנפל בלבנון, התאספו בני משפחה וחברים, בהם הח"כ לשעבר אפי איתם - אבי בעלה של אחת מאחיותיו של אלירז.

מרים נזכרה שאלירז הוא שהספיד בזמנו את האח אוריאל. "אני לא יכולה יותר", זעקה. "איך הלכת מאיתנו, איך הלכת מאיתנו? איזה חגים יש לי? בן אחד נהרג בחנוכה, בעלי מת בראש השנה (האב מת מסרטן לפני חמש שנים - ש.ג) ועכשיו אלירז לקראת ליל הסדר. בתו התינוקת אפילו לא תכיר את אביה". האחים אביחי ואליאסף (אף הוא לוחם בגולני) ניסו לחזק את האם, ואמרו לה שהוא שומר עליה מלמעלה, שהוא נמצא כעת יחד עם אחיו.