דצ"ך עד"ש ועכשיו

אף פעם לא האמנתי לחדוות הנקיונות והבישולים שתוקפת את אמא שלי לקראת החג. תמיד הבטתי בחשדנות באלו שמוסיפים כרית לכסא הרגיל ומעמידים פנים שזה נוח יותר, כאילו הם לא על קצה-קצהו של המושב. ובוודאי שלעולם אהיה סקפטית לגבי פעילות בלוטות הטעם של אותם ילדים שאוכלים מצה עם שוקולד גם חודש אחרי פסח. ובאמת, אולי זה הזמן להודות שאפילו אם פסח הוא החג הכי חגיגי בלוח השנה, הוא בהחלט לא הכי אהוד.

חברים, הגיע הזמן לצעוק: דיינו! רגע לפני חג האביב, קבלו את עשר המכות האמיתיות שעושות בכולנו שפטים:

מכת סמרטוטים

זה ברור לכולם שעניין הנקיונות לקראת החג יצא לחלוטין מכל פרופורציה, אבל זה לא מונע מכולנו לשתף פעולה. כמו במבצע צבאי מדוקדק, כולם מקבלים צו שמונה - מהילד בגן ועד הפיליפינית הלא חוקית. כולנו חכמים? כולנו נבונים? כולנו יודעים את התורה? אז מה! אם לא ניתן דרור לאובססיה שלנו בפסח - היא עוד עלולה להטריף אותנו כל השנה.

מכת קירקורים

זה מתחיל לקראת שריפת החמץ. ההבנה שהשבוע נרעב מחלחלת היטב בתודעה, ובבטן. כולנו נתלונן שמצות זה נוראי, אבל נמשיך לאכול אותן עד שתכאב הבטן. כולם יסכימו שקטניות זה מיותר - אבל אף אחד לא יעז להפר את המסורת. נשב מול הצלחת בפרצוף חמוץ ונחלום על חד גדיא בתוך לאפה. אין ספק שהנס האמיתי בחג, זה שלמרות הרעב הכפוי - המשקל רק עולה בהתמדה.

מכת קניות

כבר בראש חודש ניסן המשימה הגדולה מתגבשת - לצאת לסופרמרקט ולחזור בשביל לספר. צוות משא ומתן מיומן מחליט על רשימת הקניות, צוות בדיקה מיוחד עורך השוואה בין עשרות הרשתות המובילות, וצוות חמקן ומאומן יוצא לשטח להביא את הסחורה. הם מפלסים דרכם בין מאות העגלות, הולכים עם זכוכית מגדלת לזהות את כל הכשרויות המיוחדות, נופלים בפח של כל המבצעים והכביכול-הנחות, ונלחמים כארי על כל פיסת קרפיון משל הייתה חולצה מ-H&M. דרך אגב, לכל הצוותים המיוחדים האלו קוראים "אמא" והיא תמיד תשכח את הדבר הכי חשוב ברשימה.

מכת מתנות

החמות, ההורים, האחים, הדודים, החברים - כולם יסבלו בחג הזה רק כי רצינו להיות מקוריים. חכמולוג, מה הוא אומר? "שוקולד זה לגמרי פאסה, המתנה המושלמת זה עט לייזר שמקציף חלב וגם במקרה מחזיק מפתחות". כולם סובלים מהמנהג המגונה הזה, אבל קשר השתיקה וה"לא נעים לי" יפיל קורבנות נוספים גם הפעם, שכנראה יחביאו את המתנות ההזויות האלו לנצח - או לפחות עד לשנה הבאה.

מכת כינים

צפוף, מגרד, מציק, וכולם סובלים מזה - זו יכולה להיות מכת כינים, וזה גם יכול להיות סתם חול המועד טיפוסי. כל עם ישראל עומד בפקקים, בשיא החום, רק בשביל להגיע למעיין "ממש סודי, אין שם נפש חיה, נשבע לך", ולפגוש שם את כל החברים מגיל 17. רק שעכשיו הם ערומים ועושים פיפי במים. חול המועד הוא לא חול המועד בלי ילדים צורחים, הורים על סף התאבדות, מעיינות מלאים באשפה, ביינישי"ם מיובשים ולפחות חמישה חילוצים של 669.

מכת משפחתולוגיה

צרות באות בצרורות, ובדרך כלל גם מחולקות לפי שם משפחה. אין כמו ליל הסדר עם יותר מדי יין בשביל להתמודד עם ארבע הקושיות שלא תצליח להתחמק מהן בלי תשובה: "מתי תתחתן?" (אמא מודאגת), "לא מגיע לי נכד?" (חמות לחוצה), "הילדים האלו מחונכים איפה שהוא?" (דודה פולניה) ו-"נכון שהעוף שלי הרבה יותר טעים משל יפה?" (אישתך. קלאסי אישתך).

מכת מחבואים

המסחטה הרגשית סביב סוגיית האפיקומן מתחילה עוד לפני ה"קדש ורחץ". כל ילד ימכור את אמא שלו בשביל לגלות איפה מוחבאת המצה שתשיג לו סוני פלייסטיישן. אז מה יותר גרוע: זאטוטים עם תושיית יתר שמחפשים את האפיקומן ומסיימים עם פציעות בכל הגוף ובכי היסטרי, או אפיקומן שאבד כי שוב הבן דוד החילוני החביא אותו והבריז אחרי המנה העיקרית?

מכת מוספים

רצף החגים ועודף הפרסומות מייצרים מוספי-חג בגודל של "מלחמה ושלום" שמטביעים את כולנו בנייר ובכאב ראש. הדרך היחידה של העיתונאים להתמודד עם האתגר היא ליזום פרויקטים מיוחדים ולייצר אייטמים על גבול הביזאר, שיגרמו לכל קורא ממוצע להמיר את הכתבה לחומר בערה למנגל. אז למה בכל זאת נקנה עיתון? כי זה יותר זול מפחמים.

מכת מופלטות

אחרי רעב של שבוע, אחרי כאב הבטן התמידי מהמצות, החג סוף סוף נגמר ומשאיר לך מחווה קולינרית אחרונה בהחלט: המופלטה.

אז נכון שזה טעים, ונכון שמימונה זה הכי עממי וזה הכי אנחנו (גם אם סבתא מפולין), אבל תמיד הרומן עם פצצת השמן הזו נגמר בכאב בטן וייסורי מצפון. והגדת לעצמך: תמיד אוכלים מופלטה אחת יותר מדי, ובעבור זה הומצא החדר כושר.

מכת קיטורים

אחרונה והכי חביבה, ירושה מאבותינו שיצאו ממצרים והוציאו את משה מדעתו. החג לא יכול לעבור בלי רצף התלונות הקבוע על האוכל-נקיונות-חמות-קניות, וכל המרבה הרי זה משובח. המהדרין נוהגים לתבל את הקיטורים באנחות ולוודא שכל מי שבסביבה שמע את ההבטחה: "בשנה הבאה אני בחו"ל. גם סיני זה סבבה".

אז רגע לפני שהוא בא, קחו נשימה עמוקה, ותקבלו אותו בשמחה רבה.

חג אביב שמח!