שלח את אחי, גלעד

גלעד,

המכתב הזה אמור להיות ממוען אליך, אי-שם בביבי השחוֹר של החמאס. זהו פסח רביעי בלעדיך וכשכולנו כאן ישבנו סביב שולחן הסדר, דע לך שלא שכחנו לרגע שעודך במחשכים. מדברים על חירות, אבל מביטים בכיסא הריק, שבו היית אמור אתה לשבת, גם בשנים קודמות.

אבל את המכתב הזה, ברשותך, אני מבקש להסב אל כולנו ואל מי שבכוחו להחזיר אותך אל שולחן החג, אל חיק משפחתך, אל חיק חבריך ואל חיק עמך. בחג החירות, אני רוצה להזכיר שהחירות לבחור בחירות - דורשת אחריות, שהחירות לעשות כל שניתן למען חירותו של אדם - דורשת אמונה ואומץ, שהחירות לשאת בתפקיד שגוזר חירות על אחרים - דורשת מנהיגות.

"החיים חזקים מהכל". הדקות, השעות, הימים... השנים. נדמה שכוח היא המילה המניעה את חיינו, אנחנו המבקשים לשרוד במזרח התיכון. אלא שתבונת הכוח היא אינה דבר מובן מאליו. בעצם מדובר בסוג של אינטליגנציה, אינטליגנציה של הכוח. פסח רביעי ללא גלעד - אנחנו חזקים... לא נכנענו לדרישות השובים... רחמנא ליצלן. חירות היא מילה גדולה... אבל לא על חשבון הכוח... דמעה אינה ראויה. ואני תוהה: אימתי נהיה חזקים להבין שלכוח יש גבולות?

הכוח נמצא לא רק במקום של הכניעה. הכוח נמצא במקום של הוויתור למען החירות. הכוח נמצא במקום של החמלה, של הרעות, של מתן העדיפות לערך החיים. כן! אם מישהו קבע ש"חייל יהודי אחד שווה מאות מחבלים" אז מיהו החזק? ילדים צעירים יענו בקלות: "האחד הוא החזק, הוא שווה הרבה יותר". מבט של ילד קטן, זו החירות האמיתית. להניח את סדר הדברים הנכון. באומץ. בפשטות. זהו מגע של חירות.

הרב לאו בספרו "אל תשלח את ידך אל הנער" אמר שאצלנו אין מפקירים. רוצה לומר, שאצלנו אין משאירים אדם לגורלו, שכך היה במחנה ההשמדה בוכנוולד, שהוויתו, לדבריו, הייתה איש איש לגורלו.

אצלנו "ישראל ערבים זה לזה". זה כוחנו וזו הברית הבלתי כתובה שבין החייל למדינה. הרעות היא מקור האחריות. את זה כבר בפלמ"ח זמזמו. עד היום החיילים נוהגים כך בצאתם למשימה. איפה המדינה? איפה ערך החירות?

גלעד אינו רק הבן של אביבה ונועם, גלעד הוא בתוכנו. הוא האומץ של כל אחד מאיתנו להגיד "אחד שווה מאות". למען החירות של האחד. זה הכוח האמיתי. זהו החוסן הלאומי, שעולה על כל מלל של כושר הרתעה. גלעד הוא אחד, אבל רבים. החירות היא החוט הדק שעליו אנו מהלכים, החוט הנמשך מלב אל ראש, וכל שאנו מוכנים לעשות למענה - הוא הכוח האמיתי שלנו.

רגע לפני שנגמר חג הפסח, אחרי שכבר אמרנו "שלח את עמי", נדרוש גם "שלח את אחי". נרתום את כוח החירות מהחג להביא את החירות המיוחלת. 

חג שמח, 

ראש מטה המאבק לשחרור גלעד שליט.