הפכים נמשכים? אדון שינה וגברת מרץ

מידי פעם עולה בערוץ יחסים הדיון בשאלה אם הפכים נמשכים זה לזה או דוחים זה את זה. הנה עוד מבט בטעם של פעם

שרית פרקולפורסם: 28.03.10 , 20:17

"זרובי, בוא נלך לרקוד", מפצירה הכלה הכבדה יוכבד בבעלה הטרי בקול מאנפף. אבל זרובי, הלא הוא זרובבל, עייף עם תעודות, לא מבין למה הוא צריך ללכת לרקוד, שעה שכל מה שהוא רוצה זה "לקרוע את הסדין מנחירות".

הדיאלוג הזה בין יוכבד-תיקי לבין זרובבל-אורי מתרחש בערב הכלולות של הזוג. אין לדעת אם השניים באמת יצליחו לייצר "ילדים מקיר-אל-קיר", או שייוולד להם רק שטיח שיקראו לו ציון. מה שבטוח - אם זרובי לא יחזור הביתה לאמא שלו אחרי הלילה הראשון, נישואיהם יהיו רצופים ויכוחים אינסופיים. זהו מקרה קלאסי של שידוך טיפוס מסוג "כדור שינה" עם טיפוס מסוג "זריקת מרץ".

יש אנשים, רוב האנושות, מן הסתם, שבשבילה מיטה אינה אלא רהיט המשמש לשינה. הוויתורים היחידים הם בשבת, או כשחולים, או, להבדיל, כשעושים אהבה. הם עוזבים את המיטה בשעה קבועה, השכם בוקר, וכל דקה נוספת מתחת לשמיכות החמימות נחשבת בעיניהם פשע בל-יכופר.

אנשים אלה, זריקות מרץ המהלכות על שתיים, חונכו משחר ילדותם על סיסמאות מסוג "הבטלה היא אם כל חטאת". הם משוכנעים שאם ישארו במיטה אפילו רגע אחד מיותר תיפול התקרה על ראשם, או שגופם יתכסה עובד. לכן, כל בוקר באותה שעה הם מגיחים מהקן החם, בין אם הם צריכים ללכת לאיזשהו מקום ובין אם לאו, וממהרים להתרחץ ולהתלבש. אפילו לנעול נעליים. שלא יהיה אפילו שמץ של ספק שהם קמו. אחר כך הם יכולים לשוטט סתם בחוסר מעש, אבל העיקר לצאת מהמיטה - לפני שהיא מתפוצצת או משהו.

2009

כשבחורה של ג'ינס פוגשת בחור של שמלה

הדס פרידמן

הוא חזר וביקש ממני להתאמץ בשבילו, אמר לי שאני נשמעת אחלה בחורה ואני מאוד מוצאת חן בעיניו והוא מאוד רוצה לפגוש אותי, רק מבקש שאני אבוא לפגישה עם שמלה, נעלי עקב ואיפור, בשביל לא לעשות לו פאדיחות. אבל מי שמנסה לשנות אותי עוד בטרם נפגשנו לא נראה לי כאדם איתו הייתי יכולה לבנות זוגיות

כשבחורה של ג'ינס פוגשת בחור של שמלה

לעומתם, יש מיעוט קטן (ונרדף, אם יורשה לי לומר, בתור נציגה אותנטית של הקבוצה), שבשבילו המיטה היא מרכז החיים. אין הכוונה כאן לבנות העוסקות במקצוע העתיק ביותר, שאצלן המיטה היא מקום העבודה, אלא באותו קומץ אוהבי כר וכסת, שבשבילם המיטה היא גם מַטֶה, מפקדה לכל דבר. ליד מיטתם, תמיד בהישג יד, נמצאים הטלפון, הפנקס והעט, הרדיוטייפ, הטלוויזיה, הספרים, העיתונים, החטיפים המועדפים, בקבוק מים, ואפילו גרביים להחלפה. הם מנהלים ראיונות טלפוניים מתוך המיטה, כותבים שירים במיטה, מסיימים את התכתובת עם הדודים מאמריקה במיטה, קוראים ספרים במיטה ואפילו מפצחים גרעינים במיטה.

אותם "כדורי שינה", הנומבונים האנושיים, מסוגלים לחרופּ בכל שעה משעות היום. אין להם שום בעיה מוסרית עם זה, והם לא עושים אפליות בין שמש לירח. אבל השינה בשבילם אינה פונקציה של עייפות. כשיש מה לעשות, ובמיוחד אם המשהו הזה מעניין, הם מסוגלים להעביר ימים בלי לישון כלל, אם כי לא בלי געגועים למיטה; אחרי הכל, זה המקום החביב עליהם ביותר. עבורם המיטה היא גם מקום מקלט. קרנות המזבח. מפלט מתלאות החיים.

בורחים לעולם המסעיר של החלומות

כשמשעמם להם, הם עוצמים את העיניים ובורחים לעולם המסעיר של החלומות. כשעצוב להם, או כשעצבני להם, הם מעבירים את הזמן בשינה. זה הרבה יותר טוב מלבכות או לכסוס ציפורניים, הרבה יותר זול מפסיכיאטר, ותמיד ישנו כשצריכים אותו - מה שאי שאפשר לומר תמיד על חברים.

אלמלא אותם נודניקים מהסוג של יוכבד, שמטרידים אותם בלי סוף בטלפונים ובצילצולים באינטרקום עם הפעלתנות הבלתי-נדלית שלהם, הם היו יכולים להעביר את כל שעותיהם הפנויות במיטה, בין שינה מבורכת לבין פעילויות מיטתיות אחרות. קוראים, מתנמנמים, מדברים בטלפון, ישנים, רואים טלוויזיה, אוכלים משהו, חורפים, כותבים משהו, ושבים להתערסל בזרועות השינה. לפעמים מרוב שינה הם ממש מתעייפים - אז פיפי ולישון, כמובן.