"אבל מותק, אתה מוכרח לרקוד בחתונה שלך"
אנשים עושים יותר מדי עניין מהצעות נישואים, שלא לדבר על החתונה עצמה. אני ניסיתי להתכונן מראש, ולכן הבהרתי לארוסתי היפה, הלא היא אשתי לשעבר: גם כשזו החתונה שלי, אני לא רוקד. זה מנוגד לרפרטואר הגברי במשפחה שלי
אני לא רוקד. ככה זה, יש משפחות בהן ריקוד הוא לא חלק מהרפרטואר הגברי. מעולם לא ראיתי את אבא שלי רוקד, וכשסבא שלי היה ממש שמח, הוא היה מפזם ניגונים רוסיים, כמיטב המסורת של העליה השנייה, ורוקע ברגלו תוך שתית כוס תה ומציצת סוכריית דבש.
מכאן קל להבין שהנסיבות היחידות בהן אני מוכן לרקוד יהיו תוך כדי לגימת כוס תה כשסוכריית דבש בפי. אני מבטיח להתפרע ממש עם רקיעות הרגל. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל מה שבחיי היום יום לא עורר בעייתיות הפך לעננה כבדה ומאיימת בזמן ההכנות לחתונתי.
חתונה היא אירוע שניצב על קו התפר הדק בין משהו מרגש ורומנטי לבין הצגה מצומצמת ומזויפת של החיים בזוג. נדמה לי שאנשים מרשים לעצמם לקראת החתונה להתנתק כמעט לחלוטין מהמציאות לטובת אשליה הוליוודית. נטייה זו מבלבלת לגמרי את הנפשות הפועלות כשהן נוחתות על אספלט המציאות הקרה והאפורה ומגלים שהחיים אינם מחזמר ולא מתרחשים על רחבת הריקודים מוקפת באורות סגולים.
כשהתאריך נקבע, ניסיתי להינצל מגורלם של החולמים בדרך אל החופה והבהרתי מיד לכלתי היפה שאני לא מוכן לנענע את איבריי לנגד עיני הדודות ושאר ירקות, בין המטבוחה לסלט התירס. לאחר שהטלתי את הפצצה, כמו חבלנים המנסים לעקוף שדה מוקשים קטלני, השתדלנו להתחמק מהריקושטים שניתזו על האירוע המשמח.
מערכה ראשונה: ההכנות, או - נעלי עקב הן עסק מסוכן
בערב שישי אחד פנתה אלי כלתי, שהיתה רקדנית בחסד, ואמרה בחיוך "תרקוד איתי" תוך שהיא מנגנת שיר ישן, שנינו יחדיו (מראות קשים, אבל שיר מופלא). קצת הופתעתי נוכח המהלך האלים שהחליטה לנקוט ארוסתי המתוקה והחזרתי מלחמה. "אני לא יכול מותק. זה מנוגד לאמונה המשפחתית שלי".
היא הסתכלה עלי במבט מבולבל שאומר: איתו?! איתו אני מתחתנת?!
מכיוון שלא רציתי להצטייר כטיפוס ילדותי וחסר היגיון, הוספתי מיד: "אם את רוצה שארקוד תשימי מים ותכיני תה. אני יורד לפיצוציה להביא סיגריות וסוכריות דבש".
"אבל מותק... אתה לא יכול לא לרקוד בחתונה של עצמך", אמרה לי ברוחב הלב והסבלנות שאיפיינו אותה.
זה קרה כמה דקות לפני שנעל, שנבחרה בקפידה ובהתאמה לשמלת החתונה, התעופפה וכמעט פגעה לי בול בפוני. כאות של אכזבה על כך שהעקב המחודד החמיץ את המצח האתלטי שלי החליטה כלתי לכלות את זעמה בבעיטה בדלת זכוכית שהתנפצה לרסיסים. הדם שהתחיל לנזול מרגלה הוסיף נופך דרמטי למעמד ההיסטרי שהתהווה לקראת חתונתנו החלומית.
"אבל רק היום ניקית את הבית, לא חבל?" אחרי שהמילים יצאו מפי הבחנתי שארוסתי סורקת את החדר בחיפוש אחר הנעל השנייה. מיהרתי לחבק אותה והצעתי "אולי נצא לרקוד? שמעתי שבאיכילוב יש ליין מסיבות טוב לנפגעי חתונות".
מערכה שניה: טיול רומנטי, או - נסיעה לאיכילוב
אחרי שנרגענו קצת, החלטנו לצאת לטיול אל חדר המיון. בדרך התרחשה השיחה הבאה:
-שכחת לשתות את התה מותק, לא רצית להתפרע קצת באיזה ריקוד רוסי?
-אני שומר את הצעדים הטובים לבית החולים חמודה. כואב לך מישמיש?
-כן! מאוד! וזה בגללך!
-תראי את הצד החיובי, סוף סוף אנחנו יוצאים, שנים לא עשינו את זה.
-כן, איכילוב, אני מתה על המקום הזה.
-את יודעת מתי הייתי בפעם האחרונה במיון?
-אתה יודע כמה פעמים סיפרת לי על הסוסיתא?
-משעמם לך איתי? זה מה שאת אומרת עכשיו?
-משעמם?! לפעמים נדמה לי שקצת יותר מדי מעניין לנו.
היא סיננה משהו על ריקודים רוסיים והמשיכה:
-אני גם לא מרוצה מאיך שהצעת לי.
-מה הבעיה?
-אני בכלל לא חושבת שהצעת, בעצם.
-באמת? אז למה אנחנו מתחתנים?
-תיזהר ממני. אני אטפטף עליך דם.
-מותק אני לא מפחד מדם. רק תזהרי על הריפוד.
ואז יצאה האמת המכוערת:
-להגיד לי באמצע הלילה, חצי רדום, 'בואי נתחתן מותק', זה לא בדיוק זה.
הפוגה: גברים הם ילדים קטנים שרוצים לשמח את אמא
בתגובה פתחתי במונולוג חוצב להבות:
"זו אחלה הצעת נישואים. חוץ מזה, לדעתי מייחסים יותר מדי חשיבות לכל העסק. אנשים התחרפנו לגמרי. הפקות שלמות של הצעת נישואים. לדעתי אם כבר צריך להשקיע יותר בהצעות גירושים, אז אתה צריך לרכך את לב בת הזוג ושווה להשקיע. בכלל, נראה לי שגברים מרגישים שהם עושים טובה לבת הזוג שלהם כשהם מציעים לה. הם בטוחים שהיא תהיה כל כך אסירת כל כך אסירת מרוצה שהם מוכנים לעשות הכל. הם קצת כמו ילדים שמסדרים את החדר כדי שאמא תהיה שמחה".
הייתי בדהירה ואי אפשר היה לעצור אותי: "שתדעי לך שאני אף פעם לא סידרתי את החדר, אף פעם לא עשיתי שיעורים ואף פעם לא רקדתי, אז אם את רוצה להתחתן עם מישהו אחר - אני מוריד אותך פה ונוסע לאיכילוב לבד. אולי יבוא איזה רומנטיקן להציל אותך, ירקוד פסדובלה ויציע לך נישואים בכדור פורח".
לקינוח הוספתי שאם היא רוצה להתחתן איתי, הדבר הכי יצירתי שאני מוכן לעשות זה לכתוב "התנשאי לי" עם העשן של הסיגריה.
מבעד להדי קולי שלי שמעתי אותה צוחקת אליי. היא אמרה שרק איתי היא רוצה להתחתן.
-חוץ מזה, תגידי תודה שוויתרתי על 'אדומה שלי' כשיר חתונה.
-אבל מי מתחתן עם ההמנון של הפועל תל אביב?
-אנשים שיש להם ערכים, ולא ילדים חסרי אופי שמסדרים את החדר כל החיים. תסתכלי עליי טוב ותקשיבי. אני – לא – רוקד!
מערכה שלישית: החתונה, או - כניעה מתוקה
מפה לשם הגיע הרגע המיוחל, התחתנּו. רקדתי.
מערכה רביעית: גירושים
זה היה, וזה נגמר, ואין לי מה להרחיב על כרגע, כי פשוט אין.
הזמן חלף עבר, שלכת בשדרה, ודמותה היפה של אם בתי, המקסימה, שמורה אצלי לנצח כאוצר יקר.
לפעמים אני שואל את עצמי איך היו נראים החיים אילו הייתי רקדן יותר טוב.
זוגיות היא דבר מופלא, אבל נראה שלפעמים אנשים קצת מתבלבלים ומצפים ליותר מדי זיקוקים ומוזיקת רקע. מצד שני, אולי גם כישוריי כרקדן יכולים להשתפר. האמת שבזמן האחרון כשאני שומע מוזיקה טובה מתעורר בי רצון לא מוסבר להניח את כוס התה ולרקוד.
ואם אני כבר רוקד, אולי עדיף שלא תהיה חתונה מסביב.
לפנייה לכתב/ת 
