ארסנל או ברצלונה? היופי בעיני המתבונן
שתיהן דוגלות בהתקפה, לא מתפשרות על סגנון מול אף יריבה ושומרות על האינטרסים של ענף הכדורגל, הלוא הוא "המשחק היפה". המנצחת, תהיה אשר תהיה, תצטרך לגבור על יריבתה בנשק שלה, להשתמש באש כנגד אש
רינוס מיכלס המנוח, אבי שיטת הטוטאל פוטבול, ודאי היה מחכך ידיו בהנאה צרופה נוכח המפגש הערב (ד', 21:45) בין ארסנל וברצלונה. שתי הקבוצות שהגשימו את החזון שלו באשר איך צריך להיראות משחק הכדורגל, ואף הביאו אותו לדרגות שלא נראו עד כה.
אין הרבה מועדוני כדורגל בעולם עם ייחודיות, כאלה שיוצרים תחושה שהם יוצאי דופן - ברצלונה וארסנל הם מקרים המובהקים לכך, באופן שבו יש הקפדה על ה"מה" ובו בעת על ה"איך". כלומר, יש לשאוף לנצח ולזכות בתארים, אבל הדרך לכך, אם זה במתן חוויה לקהל, טיפוח שחקנים צעירים ועלומי שם למעמד של כוכבים וכדומה, לא פחות חשובה.
"אני מאמין שהמטרה, בכל עיסוק בחיים, היא לעשות אותו כל כך טוב, עד כדי שהוא מגיע לדרגת אמנות. כדורגל הוא לא שונה מכך, וכשאני מביט בברצלונה משחקת, אני רואה אמנות", אמר מאמן התותחנים ארסן ונגר, שבעצמו דוגל בפילוסופיית משחק כמעט זהה לזו שמונהגת בבירת קטלוניה בשני העשורים האחרונים.
מהו אותו כדורגל טוטאלי? יוהאן קרויף, שאימן בברצלונה בשנות ה-90, היטיב להגדיר זאת באותה תקופה: "הקבוצה שלי משחקת תמיד באותו אופן. השחקנים חייבים לתקוף כל הזמן, להיות דומיננטיים ולהיזהר מהתקפות מתפרצות".
לאורך השנים אומנם חלו מספר שינויים קוסמטיים בשיטת המשחק של בארסה, וה-3:4:3 שהביא לבלאוגרנה את גביע האלופות ב-1992 הפך ל-4:3:3 בעידן פרנק רייקארד ואילך, אולם המגמה נותרה זהה: התבססות על שחקנים טכניים עם נגיעות זהב בכדור ובעיקר התקפה, התקפה ועוד התקפה.
בית השיטה
ההתמודדות בין התותחנים והקטאלונים היא כה מרתקת, בעיקר מכיוון שמדובר בשני מועדונים שדבקים במשנתם ולא סוטים מהשיטה במילימטר. ונגר, כמו גם פפ גווארדיולה, לא ישנה את סגנון המשחק שלו עבור אף יריבה, עדיפה או נחותה (אם קיים דבר כזה), בבית או בחוץ.
ארסנל למשל, רחוקה מלהיות האנגלית הטיפוסית - נהפוך הוא. היא לא מסוגלת לרדת לבונקר למשך 180 דקות, כפי שעשתה צ'לסי בהצלחה רבה מול הספרדים בחצי הגמר אשתקד, ולהיפך, ברצלונה לא נקטה ומעולם לא תנקוט בשיטת בעט ורוץ, כמו שפעלה ליברפול נגד הלונדונים ברבע הגמר לפני שנתיים - לא רק שאין לה השחקנים המתאימים, הרי שמעבר לכך ישנו עניין אידיאולוגי. ונגר זכה לא פעם לביקורת חריפה על שהטיף כנגד משחק פיזי ובעד מה שכינה "הכדורגל הנכון": "אם נפסיד, האשמה תוטל עלי ובכל זאת, אני מעדיף לשחק את המשחק בדרך הנכונה", אמר.
שתי הקבוצות אמנם משחקות במערך זהה (4:3:3) וחושבות התקפה, אך קיימים לא מעט הבדלים בין הסגנונות שלהן, כאשר האלמנט שניכר באופן הבולט ביותר הוא קצב המשחק. "ארסנל מניעה את הכדור מהר יותר מברצלונה וזה דבר שעשוי להקשות את החיים עבור הספרדים", טען אלכסנדר חלב ששיחק בעבר בשני המועדונים.
נוסף על כך, המתפרצות של ארסנל הן בית ספר למעבר מהגנה להתקפה ומסוגלות למוטט כל קבוצה, כולל ברצלונה, דבר שמתאפשר הודות לנוכחותם של טייסים כמו אנדריי ארשבין, תיאו וולקוט ועמנואל אבואה בחלק הקדמי ובמיוחד באגפים. תשאלו את החבר'ה מאלקמאר, שצפו בתותחנים חוצים מגרש שלם בפחות מתשע שניות בדרך לשער של אבו דיאבי, ב-1:4 במסגרת שלב הבתים העונה.
ברצלונה לעומת זאת, לא ממהרת לצאת קדימה. שיטת המשחק של הקבוצה מבוססת על הנעת כדור סבלנית, שהפכה גם לסימן ההיכר של הקטאלונים וזכתה לשם "טיקה-טקה". "לקבל, למסור ולהציע - כך חונכתי לשחק", תיאר אנדרס אינייסטה, שיחמיץ את ההתמודדות מול ארסנל, את המסר שלמד בימיו באקדמיה של המועדון. צ'אבי, שותפו של "המהנדס" לחוליית הקישור האיכותית בעולם הוסיף: "אני בסך הכול חלק מהשיטה, תלמיד בבית הספר לכדורגל של ברצלונה".
למעשה, רמת הסנכרון בין שחקני ברצלונה היא כה גבוהה, עד שלעיתים נראה כאילו הם פועלים על אוטומט. לראייה, אשתקד העמידו הבלאוגרנה נתון מדהים של 87.2 אחוזי דיוק במסירות לאורך קמפיין ליגת האלופות, הרבה יותר מכל קבוצה אחרת.
משהו בשטף המשחק ובספונטניות של ברצלונה נפגע העונה, עם הצטרפותו של זלאטן איברהימוביץ' והירידה הטבעית בכושרו של הצמד "צ'אבינייסטה", אך אין זה דבר שצריך להדיר שינה מעיניו של פפ גווארדיולה. לצורך העניין, את משחק הגומלין מול שטוטגרט בשמינית הגמר (0:4) סיימה אלופת אירופה עם 406 מסירות מדויקות מתוך 512 בסך הכול (79%) - יותר מריאל מדריד (77%), ארסנל (68%) ומנצ'סטר יונייטד (60%).
יופי זה לא הכול
אפשר לדון שעות על יופי, אבל על התשובה לשאלה "מי האיכותית מבין השתיים", אין עוררין. כוח ההרתעה של ברצלונה, מעבר להיסטוריה מפוארת של זכיות בתארים אירופים, נובע מכך שמדובר בקבוצה שמשלבת כדורגל שובה עין ויעילות ברמות שטרם נראו. ארסנל מעולם לא תזכה לאותו ההדר והכבוד שאופף את הקטאלונים, כמו גם את מנצ'סטר יונייטד, עד שלא תפרוץ מעבר לגבולות הממלכה, דהיינו תפתח מסורת של זכיות בליגת האלופות.
ברצלונה ניצבת כפייבוריטית ברורה בהתמודדות הכפולה, בעיקר בשל יתרון בולט בכמות שחקני ההכרעה - דבר שיש לה בשפע ולארסנל לא. תחשבו על זה רגע, כמה שחקני מטרה יש בסגל של גווארדיולה, כאלה שמסוגלים לנצח משחק בכל רגע נתון? ליונל מסי כמובן, איברהימוביץ', תיירי הנרי ואפילו פדרו, שמסתמן כמי שעתיד להיות כזה. את מי יש לוונגר? רובין ואן פרסי הפצוע, ססק פברגאס ולעיתים ארשבין (מאצ'-אפ מרתק מול דני אלבס), תלוי ברמת החשק.
ואם בכוכבים עסקינן, היתרון העיקרי של ברצלונה על ארסנל ובעצם על כל קבוצה בעולם הוא אחד - מסי. אשתקד, בחצי הגמר מול צ'לסי, נוטרל הארגנטיני לחלוטין על ידי חוס הידינק, וכך גם היה באותו המעמד גם לפני כשנתיים, אז פגשו הקטאלונים את מנצ'סטר יונייטד. למרות השער בגמר של 2009, אין זה סוד שהארגנטיני (36 שערים העונה בכל המסגרות) מתקשה מול האנגליות הטיפוסיות, אך שוב, הקבוצה של ונגר היא ממש לא אחת כזאת.
"ארסנל משחקת בסגנון שונה לחלוטין מזה שמסי רגיל לפגוש בספרד", טוען חלוץ התותחנים, ניקלאס בנדטנר. "סביר להניח שהוא לא יקבל יותר מדי מרווח כדי לרוץ עם הכדור, מה גם שבאנגליה המשחק מהיר בהרבה. מצפה לו ולברצלונה אתגר שונה לחלוטין ממה שנתקלו בו עד כה".
התקפה בתגובה להתקפה, אש כנגד אש
ארסנל או ברצלונה? זו שתעפיל לחצי הגמר, תצטרך על הדרך לנצח את יריבתה תוך כדי שימוש בנשק שלה - בהתקפה כתשובה להתקפה, באש כנגד אש, בתותח מול תותחנים. האמת? קשה לאכול את המשחק הזה וכמות התרחישים שיכולים להתפתח היא אינסופית.
מחד, שני ההפסדים היחידים של ברצלונה העונה הגיעו מקבוצות עם אוריינטציה התקפית (סביליה, אתלטיקו מדריד). מאידך ראינו מה קרה אשתקד, כאשר ריאל מדריד הלכה על כל הקופה מול הקטלונים - זה נגמר עם שישה שערים ברשת של איקר קסיאס. מהעבר השני, פורטו עלתה במערך התקפי באצטדיון האמירויות, וחטפה חמישייה מארסנל. לסיכום: הנבואה ניתנה לשוטים.
לפנייה לכתב/ת 
