בנק ישראל: "ניצול עובדים פלסטינים פוגע בנו"

"עלויות ההעסקה הנמוכות של תושבי יהודה ושומרון (הפלסטינים) עלולות להשפיע לרעה על שכר העסקתם של עובדים ישראלים לא מיומנים" - כך עולה מפרק שמפרסם היום (ד') בנק ישראל מתוך דו"ח בנק ישראל, שיתפרסם במלואו בחודש הבא.  

מסקירת בנק ישראל, שבודקת את תעסוקת הפלסטינים בישראל, עולה כי במהלך השנים 2002-2008 חל גידול של כ-20% בהעסקת פלסטינים מיהודה ושומרון בישראל - גם בהתנחלויות וגם בתוך הקו הירוק. "גידול התעסוקה הפלסטינית בישראל תרם להתאוששות הכלכלה הפלסטינית ביהודה ושומרון, והניב בשנת 2008 הכנסות בסך 649 מיליון דולר, שהם למעלה מ-10% מהתוצר הפלסטיני", נכתב בסקירת הבנק.

מהסקירה עולה כי מספר הפלסטינים תושבי יהודה ושומרון המועסקים בישראל הגיע בשנת 2008 לכ-44 אלף, מתוכם כ-25 אלף עובדים בהיתר וכ-16 אלף עובדים בלא היתר. הסקירה קובעת כי מדובר בכ-2% מהמועסקים במגזר העסקי בישראל (כ-1.5% מכלל המועסקים, כולל המגזר הציבורי). זאת, בנוסף ל-32 אלף ערבים ממזרח ירושלים, המדווחים ברשומות הלשכה המרזית לסטטיסיקה של ישראל כעובדים ישראלים אך ברשומות הלמ"ס הפלסטיני כפלסטינים.

לפי הסקירה, כמעט כל העובדים הפלסטינים בישראל הם גברים. הגיל הממוצע של עובדים פלסטינים ללא היתר הוא 29, ואילו הגיל הממוצע של עובדים פלסטינים בהיתר הוא 37. גם שיעור הרווחים בקרב העובדים בלא היתר הוא גבוה יותר. אלה הן שתיים מהסיבות לכך ששכרם של העובדים ללא היתר הוא נמוך יותר - ומחברי הסקירה חוששים מכך ורומזים כי יש להחמיר את הענישה למעסיקים.

עוד עולה מהסקירה, כי "עלות של יום עבודה מדווח של פלסטיני בישראל עומדת על כ-210 שקל, ואילו השכר היומי של עובד ללא היתר עומד על כ-124 שקל - פער של 34%. זאת גם בגלל שחסרי היתרים עובדים יותר ימים בחודש מאשר חסרי ההיתרים וגם בגלל הבדלים בשכר היומי, גם בגלל גילם הגבוה יותר של בעלי ההיתרים.

"הפער מהווה תמריץ למעסיקים הישראלים להעסקת פלסטינים בלא היתרי עבודה. חשוב להסדיר את דרכי התעסוקה תוך שיפור מדיניות האכיפה כלפי מעסיקי עובדים בלא היתר, וכן כלפי מעסיקי עובדים בהיתר שאינם נושאים במלוא עלויות המעביד על פי חוקי העבודה הישראליים".

הדו"ח מציין כי "על פי החלטת ממשלה מינואר השנה הוקם לאחרונה צוות בין-משרדי, שמטרתו להמליץ על קריטריונים למכסות העובדים תושבי יהודה ושומרון ועל הסדרת דרכי ההעסקה של עובדים אלו במשק הישראלי. הסדרת דרכי התעסוקה כוללת שיפור מדיניות האכיפה כלפי מעסיקי עובדים בלא היתר וכלפי מעסיקי עובדים בהיתר, שאינם נושאים במלא עלויות המעביד על פי חוקי העבודה הישראליים".