אני רק שאילה
הלחן לשירו החדש של מושיק עפיה שאול משיר לבנוני שכבר זכה לביצוע של שיקו חייק. הבעיה היא שהפעם הקרדיט ניתן למלחין ישראלי. "מספיק שהמלחין מחו"ל יתבע זכויות, וכולנו נאכל אותה", אומר חייק בתגובה. בואו להשוות
בדיקה מעמיקה יותר מגלה כי לאותו לחן, שבוצע במקור על ידי הזמר הלבנוני ראגב עלאמה (Ragheb Alama), יש שני ביצועים נוספים שנעשו בעבר על ידי מבצעים לא מוכרים: חנן ילד הפלא, שלביצוע שלו קוראים "אותן הלילות", ואוראל שמואל בשיר "מלאך בדמות אשה". כלומר, על לחן אחד חתומים לא פחות מאשר ארבעה מבצעים.
למזלו של עפיה הוא המוכר בין כולם, ולכן רוב הסיכויים שכעת השיר יזוהה עימו בלעדית, למרות שהוא זה שיצא אחרון מביניהם. הבעיה הגדולה ביותר מצידו של עפיה היא מתן קרדיט מקורי ללחן בעוד שמדובר בלחן ערבי.
עפיה לא לבד. לפני כמה חודשים כתבתי כאן על הסינגל החדש של ראובן המלאך "חבקי אותי". לצערי, למרות שמדובר בשיר מתקתק ולא רע בכלל, את הסינגל לא שמעתי ברדיו והוא עשה חיל רק בגזרת הסלולר. לפני כשבוע עם זאת, בעודי מאזין לתחנת הרדיו "לב המדינה", שמעתי את אותו לחן במדויק, רק עם מילים אחרות. במקום "חבקי אותי הלילה נשמתי וקחי אותי אלייך יפתי" ששר המלאך, האזנתי ל"עכשיו אני יושב לבדי, רק אותך רוצה לידי", בביצוע הצמד סטלוס ואורן חן. למרות שהביצוע של ראובן יותר מוצלח מאשר של הצמד המפורסם, שלהם, כאמור, דווקא כן מקודם מעל גלי האתר.
דוגמאות נוספות לא חסרות. שחר מזרחי הוציא את "כל מה שביקשתי" ללחן בולגרי ושבועיים אחריו, עם אותו לחן, שחרר דודו אהרון את "תגידו לה", סינגל ראשון מאלבומו השלישי. אחד השירים היותר מצליחים מאלבומו החדש של איציק קלה הוא "תגידי לי". לאותו לחן יש כעת ביצוע חדש נוסף ולא מוכר בשם "עד סוף חיינו" של הזמר בועז טביב.
עפיה. אז מי הלחין את השיר? (צילום: תומריקו)
שימוש בלחנים יוונים או טורקיים בעיקר, הוא תופעה שכיחה בז'אנר וכמעט בכל אלבום של זמר מזרחי יש כמה שירים עם לחנים ממדינות אגן הים התיכון. כתוצאה מחוסר תיאום והיעדר פיקוח, תופעות אלו - של שימוש באותו לחן במספר שירים שונים - שכיח לא פחות, דבר שמגבה בעיקר את התדמית השלילית שיש לז'אנר המזרחי.
נראה ששיר כזה, בביצוע אמן לא מוכר, עשוי לצאת ובמשך שנה איש לא ישמע עליו, אך ברגע שקליברים ברמה של עפיה, אהרון, קלה או סטלוס ואורן חן ישימו עליו את היד, הוא יהפוך ללהיט ענק.
מיצוי הפוטנציאל
אז איך זה קורה? כמו כל דבר בז'אנר המזרחי, התשובה פשוטה. רוב הסיכויים שהאמרגן או המפיק שמע על איזה לחן מוצלח ו"ייבא" אותו לארץ, בין אם באופן פיראטי או תוך רכישת זכויות. לעיתים המפיק מתעצל לבדוק אם כבר נעשה שימוש בארץ בשיר או שידע, והחליט בכל זאת לעשות לו גרסה מחודשת מתוך מחשבה שהפוטנציאל של הלחן המוצלח לא מוצה.שיקו חייק חושב שבמוזיקה המזרחית אין תמימות. השבוע זעם לשמוע על הביצוע החדש של עפיה. "אני יודע שעל לחנים מחו"ל אין אפשרות לקבל בלעדיות. אבל למה אמן בסדר גודל של עפיה צריך להעתיק ממני? אני אוהב את מושיק ברמה האישית, ואולי אפילו מוחמא מכך שהוא העתיק ממני, אבל מה שהוא עשה לא בסדר".
אין אפשרות שהוא לא ידע שהשיר כבר בוצע על ידך?
"אין כזה דבר. אם הוא לא ידע, אז האמרגן שלו ידע ואם גם לא הוא, אז בטח אחד הנגנים. זו ביצה קטנה וכולם מכירים את כולם". לטענתו, החוצפה במקרה דנן גדולה עוד יותר שכן על שירו של עפיה ניתן קרדיט למלחין ישראלי. "זה לא חוקי ובוודאי לא מוסרי לעשות זאת. מספיק מחר שהמלחין המקורי מחו"ל יבוא ויתבע את הזכויות שלו, וכולנו נאכל אותה. אקו"ם צריכה להסדיר את הנושא הזה, שכן היא עצמה נחשפת לתביעות אפשריות מצד בעלי הזכויות האמיתיים".
כפיר בן לולו, אמרגנו של עפיה, היה המום כשחשפתי בפניו את העובדה כי בלחן נעשה כבר שימוש לא פחות מאשר שלוש פעמים, כולל על ידי חייק, שבניגוד לשני האחרים, הוא יוצר מאוד מוכר ופעיל בז'אנר המזרחי. "קיבלתי את הלחן מיוסי בן דוד (אחד המפיקים הבולטים בתעשייה – א"ש) ולא ידעתי על כך דבר" אמר בן לולו. לאחר בדיקה מצידו חזר עם התגובה "לא ידעתי על הביצועים הקודמים. זמר בסדר גודל של מושיק לא צריך לגנוב שיר מאף אחד".
ומה לגבי הטענה שעל הלחן של מושיק ניתן קרדיט מקורי ליוצר בשם עדי כבירי, בעוד שמדובר בלחן ערבי?
"לא אני הכתובת לנושא הזה, אלא יוסי בן דוד".
את תגובתם של יוסי בן דוד ושל נציגי אקו"ם לא ניתן היה להשיג.
