1 באפריל: בעסקים, מתיחות הן חלק מהשיטה

תושבי בני ברק לא האמינו שזה קורה להם: כמה ימים לפני פורים, נסגרו חלקים מרחוב עקיבא לתנועה בשל... סימני נפט. "חפירות למציאת נפט בגן ורשה", קראו אנשי זק"א ברמקולים, והציבור נהר בהמוניו לראות את הפלא. למשך כמה דקות, היו מי שהאמינו שזה נכון. אם יש סימני נפט בראש העין, אז למה לא בבני-ברק? כעבור זמן קצר ו"מורט עצבים", גילו ההמונים שהכלים הכבדים ואמצעי הקידוח שניצבו בגן הציבורי, אינם אלא חלק ממתיחה לכבוד פורים - אחד באפריל בעולם החרדי - שארגנו להם עיתון "משפחה" וחברת הבנייה צ. לנדא, ולטענתם - גם עיריית בני ברק, שהפיצה ספין על פטור כללי מארנונה.  

זוהי ממש לא הפעם הראשונה שבישראל, ארץ קטנה ומוקפת נפט, מישהו גורם למישהו לחשוב שהזהב השחור זורם ברחובות. כל ישראלי סביר שמע פעם על באר הנפט הפיקטיבית שסרג'יו קונסטנצה מכר לוויקטור ליד גבעת חלפון, שהפכה, בסוף הסרט המיתולוגי, לבאר האמיתית של שותפות הנפט והגז "ויקטור ובנותיו בע"מ, סרגי'ו גז וג'ינג'י פז". וגם הסיפור הזה נולד מסיפורים קודמים, קטנים וגדולים, של נפט ש"התגלה" כאן, כביכול והתברר שלא היה ולא נברא.  

אירוע רציני בהרבה של "גילוי נפט" בארץ, שכנראה לעולם לא יתברר אם היה טעות או תרמית, אירע ב-1983. קבוצת יזמים בראשות יו"ר התאחדות התעשיינים דאז, בומה שביט, השיגה רישיון לחפש נפט ליד ים המלח והצליחה לגייס ממשקיעים בבורסה 4.8 מיליון שקלים - אבל נסגרה ונותרה בחובות. המשקיעים טענו שהיזמים מסרו להם מידע כוזב, שביט הואשם בפלילים ושותפו, אדם פולק, ברח מהארץ והפך ליועצו של נשיא פרו. מה הפלא שכל מי שמחפש כאן נפט מאז נתפס תמיד כרמאי - או בדאי?

למכירה באי-ביי: פיה מתה במצב טוב

עסקים הם עניין של תדמית, וכשמישהו מפיץ מידע עסקי שגוי, לעולם לא ברור אם הוא מנסה לשעשע, לקדם יחסי ציבור או להריץ מניות - או גם וגם וגם. יש יזמים שקנו את התהילה שלהם בזכות מתיחה נחמדה. הקוסם הבריטי דן ביינס, למשל, פתח ב-2007 אתר שבו הציג משהו שנראה כמו פוחלץ של אישה מכונפת קטנה, וטען כי מדובר בגופה חנוטה, אמיתית, של פיה עתיקה. ביינס הוצף בפניות של קוראים נרגשים, ולבסוף חשף את התרמית ומכר את יצירתו באי-ביי תמורת 562 דולר.

גם חברת ההייטק הישראלית "ידע" יצאה מאלמוניותה ועשתה מכה גדולה של יח"צ בשנת 2005 באמצעות מתיחה קטנה. מישהו בשם Zorik NYK פרסם בפורום באינטרנט צילום פיקטיבי של מודעה ב-ynet, שבה נכתב: "חברת ידע יוצאת במסע פרסום". מסע פרסום, שעיקרו היה המתיחה עצמה.

ב-1 באפריל 1996 הודיעה ענקית המזון המהיר טאקו בל כי היא קנתה מהממשל האמריקני את פעמון החירות, הסמל ההיסטורי מפנסילבניה. אמריקה סערה, ודובר הבית הלבן ליבה את המהומה כאשר אישר את הידיעה ואף הצהיר: "כן, גם מכרנו לחברת פורד את האנדרטה לזכר הנשיא לינקולן".

אמריקנים רבים זעמו על טאקו בל, אבל התרגיל עבד והמכירות זינקו. שנתיים אחר כך החליטה גם רשת בורגר-קינג שלא לטמון את ידה בצלחת: החברה פרסמה שהמציאה מנה מיוחדת לאנשים שמאליים - ומיליוני קונים עמדו בתור והצהירו באיזו יד הם רוצים את הסנדוויץ' שלהם.

"מצאנו יהלומים, רוצים לכתוב כתבה?"

1 באפריל הוא יום נפלא למתיחות של יחסי ציבור. אנשים פחות כועסים כשעובדים עליהם ביום הזה. אבל היום הזה הופך אותנו גם לחשדנים יותר, ולכן אינו מתאים למתיחות מתוחכמות, כאלה שנועדו שנאמין בהן.

לפני כשבועיים פנו למערכת ynet צמד יזמים מענף היהלומים, וביקשו לפרסם ידיעה על מרבץ יהלומים שהתגלה, כביכול, בישראל. השניים סירבו לומר היכן נמצא המרבץ וגם לא הסכימו שנחשוף את שמותיהם, ואנחנו תהינו לרגע: אולי דווקא המסתוריות היתרה מראה שיש בעניין שמץ של אמת? אבל גורם בכיר בענף הסביר את הדברים אחרת: "הם מנסים למכור את הלוקש לאחד הטייקונים, שישפוך עליהם כסף. ברגע שתהיה כתבה הם יראו לו אותה, כאילו זאת הוכחה שהעניין אמיתי. תפרסמו את זה, אבל רק ב-1 באפריל".

"מרבצי יהלומים" שהם משהו בין מתיחה להונאה "התגלו" בעבר ברחבי העולם פעמים רבות. בשנת 1871 הודיעו שני יזמים אמריקנים שמצאו מרבץ יהלומים בוויאומינג, ארה"ב. משלחת של נציגים מחברות ענק כמו תכשיטי טיפאני וקרן רוטשילד הגיעה למקום בלוויית מומחה, שבדק ומצא כי אכן, מונחים לפניהם יהלומים אמיתיים. שני הנוכלים הצליחו לחלוב מהמשקיעים 150 אלף דולר - סכום נאה באותם ימים - עד שמומחה ממשלתי הגיע למקום וגילה שהשניים פשוט פיזרו שם אבקה שנפלטה מליטוש יהלומים במקום אחר ונמכרה להם ב-35 אלף דולר. המשקיעים תבעו את הנוכלים - אבל אלה, כמו נוכלים אמיתיים, הצליחו לחמוק מהסתבכות וסגרו את הסיפור בפשרה שקטה.

מקרה דומה התרחש לפני כשלוש שנים, כאשר חברת כרייה דרום אפריקנית הודיעה כי רכשה את היהלום הגדול ביותר שנמצא בעולם אי פעם, שגודלו 7,000 קרט. אבל הקונה, ג'ול ברטי, גילה כמה חודשים אחר כך כי מדובר בחתיכת פלסטיק, שנמכרה לו, לטענתו, כדי להעלות את ערך הקרקע באזור - ומיהר לתבוע את המוכרים.

"נפוליאון מת. קנו מניות!"

המתיחה העסקית הגדולה והמתוחכמת ביותר בהיסטוריה אירעה, כנראה, באנגליה ב-1814. אנגליה הייתה שקועה אז במלחמה עם צרפת של נפוליאון. בעולם טרם היו קיימים הטלפונים הניידים, גוגל ואפילו הטלגרף, ולאנשים בעורף לא היה מושג מה קורה בחזית.

יום אחד, הופיע בנמל דובר פרש לבוש מדים, וסיפר שהצרפתים המלוכנים, אויביו של נפוליון, ניצחו והרגו את הקיסר ובאו לבקש שלום עם בריטניה. הפרש עבר מפאב לפאב וסיפר את החדשות הטובות, ולבסוף הגיע ללונדון ורכב לעבר הפרלמנט - ובדרך קפץ גם לבורסה. המשקיעים קיבלו את פניו בתרועות שמחה ושוק המניות זינק. אבל תוך כמה שעות הודיעה הממשלה כי הסיפור אינו נכון וכי נפוליאון חי, הפרש נעלם, והמניות צללו. 

כמה חודשים לאחר מכן, בתום חקירה ארוכה של רשות ני"ע הבריטית, התברר שאת המתיחה יזמו שני משקיעים, אחד מהם חבר פרלמנט, שרכשו מניות בהיקף ענק שבוע לפני כן, ומכרו אותם בשיא. השניים נכנסו לכלא, שילמו קנס ענק של 1000 לירות שטרלינג  - ונכנסו להיסטוריה.

עשה מסע בזמן, הריץ מניות, והפך לידיעה ביאהו!

יש מקרים שבהם עצם קיומה של המתיחה מתגלה כתרמית - או להיפך. פאדיחה מהסוג הזה אירעה ב-2003 לאתר החדשות של יאהו! שפרסם ידיעה שפורסמה בטבלואיד האמריקני Weekly World News.

הטבלואיד, שמרבה לפרסם מתיחות, בדיחות ואגדות אורבניות, פרסם סיפור על אחד אנדרו קרלסן, שנעצר, כביכול, בחשד לעבירות חמורות על חוק ניירות ערך. קרלסון, סיפר העיתון, השקיע 800 דולר במניות עתירות סיכון, הצליח בכל ההשקעות שהימר עליהן וגרף רווח של 350 מיליון. הוא נחשד בשימוש במידע פנים - אבל טען שהוא בכלל תייר מהמאה ה-23 שערך מסע בזמן - וזמן קצר לאחר מעצרו נעלם כלא היה. ביאהו! לקחו את הסיפור ברצינות - בטעות, ואלפי אתרים ועיתונים אחרים מיהרו להעתיק אותו גם הם, עד שהטבלואיד הודיע שהנוכל המסתורי לא היה ולא נברא. 

ויש חברות שמתיחות ובדותות נטפלות אליהן שוב ושוב. זהו, למשל, גורלה (המר?) של ענקית המחשבים אפל, שהוקמה, במקרה, ב-1 באפריל. כיום, לא רק שלא בטוח אם חברות הבת שמפיצות את המוצרים התואמים שלה הן אמיתיות או לא, אלא שקיים ספק אם המנכ"ל שלה, סטיב ג'ובס, הוא אמיתי או מזוייף, ולפעמים אפילו לא ברור אם הוא חי או מת...