ישראל משחקת לידי חמאס

התיאטרון הפלסטיני נודד לרצועת עזה, כשהשחקנים השתנו אך התסריט נותר זהה: לפחות תשע רקטות שוגרו מהרצועה לעבר יישובים ישראליים מאז רקטת הקסאם הקטלנית שהרגה את הפועל התאילנדי בנתיב העשרה, וכ-160 מאז סיום מבצע "עופרת יצוקה". את האחריות להריגת הפועל התאילנדי נטל ארגון איסלאמי קיצוני "אנסאר אל-סונה", ומחמוד א-זהאר, מראשי חמאס, האשים את הפתח יריבו המר, בשיגור מכוון של טילים לעבר ישראל על מנת להסית את תשומת הלב מהמאבק הפלסטיני נגד מדיניותה בירושלים.

שיטת ההטעיה של חמאס עובדת יפה, ויש גם בישראל המקבלים את הטיעונים לפיהם "גורמים אופוזיציוניים" הם שעומדים מאחורי שיגור הרקטות ללא הסכמת חמאס ובניגוד למדיניותה. אך מחמוד א-זהאר הבהיר לא מכבר, כי המאבק בישראל הינו רק שלב אחד במהפכה האסלאמית העולמית שחמאס הוא חלק ממנה.

ישראל באופן פרדוקסלי משחקת לידי חמאס. היא ממקדת את עיקר המערכה ההסברתית שלה בחשיפת ביטויי "ההסתה" תחת שלטון אבו מאזן - פיאד ומזניחה כמעט לחלוטין את הזירה העזתית. שגיאה אסטרטגית זו עלולה לעלות לישראל בהכרה בינלאומית בלגיטימיות של השלטון האסלאמי של חמאס ברצועה.

מעבר לכך, במדיניותה בזירה הפלסטינית נתפסת ישראל כגורם הפוגע באינטרסים החיוניים של ארה"ב במזרח התיכון. ארה"ב סבורה שהמדיניות הישראלית חותרת למנוע התקדמות בתהליך המדיני ומעוניינת לפגוע בבעל הברית היחיד של ארה"ב בזירה הפלסטינית, אותה קואליציה של אבו-מאזן ופיאד. לארה"ב אין כל חלופה אחרת פרט לארגון פתח, ובמיוחד לאור העובדה שחמאס ממשיך לבסס את שלטונו האסלאמי ברצועת עזה, לחזק את הברית עם איראן ולעודד חוסר יציבות של המשטרים המתונים במזרח התיכון.  

הדיון בישראל בשאלת האחריות לשיגורים מעורר נשכחות מתקופת שלטונו של יאסר ערפאת. הוא הפעיל טרור באמצעות ארגון פתח ובמתן אור ירוק לחמאס לבצע פיגועים, שנתפסו כמסייעים לחלץ ויתורים מדיניים.

התיאטרון הפלסטיני באותה תקופה פעל במיטבו וערפאת התנער מכל אחריות לטרור. המשחק הפלסטיני הגיע לשיאו בתחילת אינתיפאדת אל-אקצה. ערפאת דאג להנחות "לאזניים ישראליות" את כוחות הביטחון הפלסטיניים לפעול בתקיפות וללא נחישות נגד מפרי הסדר ויוזמי הפיגועים, ובמקביל העביר הנחיות לראש ארגון פתח באיו"ש, מרוואן ברגותי, להמשיך במאבק המזוין.

מחמוד א-זהאר כבר הודה כי כבר לאחר פסגת קמפ דיוויד דחק ערפאת בחמאס לבצע פיגועים והארגון נטל אחריות בשם ארגון פיקטיבי שכינה עצמו בשם "כוחות עומר אל-מוח'תאר". עתה נודד התיאטרון הפלסטיני לרצועת עזה. כך גם הפרשנות המוטעית אצל גורמים מסוימים בישראל הנוטים לקבל את "ההסברים" הרשמיים של חמאס. אך האפשרות שארגוני טרור ישגרו רקטות וטילים לעבר ישראל כמעט באופן יומיומי וללא ידיעת והסכמת ממשלת חמאס היא בלתי סבירה בעליל.

חמאס אכן מרגיש בטוח בחברתם של ארגוני זכויות האדם, הנמנעים באופן שיטתי ותמוה מלקרוא להעמדתם לדין של מנהיגי חמאס על ביצוע פשעי מלחמה. ראשי הארגון ממשיכים להוביל קמפיין החותר להביא להעמדתם לדין של "פושעי המלחמה הישראלים" ולהסביר, בהסתמכם על החוק הבינלאומי, כי המאבק המזוין לשחרור כל פלסטין "מהים עד הנהר" הינו לגיטימי ועצם ההתנגדות הישראלית למאבק זה היא בגדר פשע מלחמה.

יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהל המחקר ב-Orient Research Group