בתי, מייחלים ליציאת אתיופיה שלך

וודה היקרה,

עוד פסח הגיע, שוב חג החירות. אבל אנחנו בליל הסדר לא חגגנו ממש, לא הרגשנו שיצאנו ממצרים, שאנחנו חופשיים. לפחות לא כולנו.

כמעט שלוש שנים שנים עברו מאז ראינו אותך, מאז שנפרדת מאיתנו. אנחנו עלינו לארץ ישראל ואת נשארת מאחור.

איתנו עזבת את הכפר לפני תשע שנים ונדדת לגונדר - שם חיכינו ביחד לקבל אישור לעליה לארץ. בסבלנות רבה חיכינו כדי לעלות לארץ ישראל, למדינת ישראל - הביתה.

לא קלים היו הימים בגונדר. המציאות היתה קשה, חיינו בתנאים בלתי אפשריים, יותר מכל סבלו הילדים הקטנים שלא למדו, הם לא אכלו כמו שצריך, וחייהם היו לא פשוטים. אבל לרגע לא התייאשנו - חיכינו שיגיע הרגע ונקבל את האישור המיוחל לעלות לארץ הקודש. ולבסוף, הרגע הזה הגיע! כשנודע לנו שאנו ברשימת העולים ארצה, השמחה היתה גדולה מאוד.

אבל השמחה לא היתה שלמה. בעצב רב גילינו שאת אינך ברשימה עם כל המשפחה. לא קיבלת את האישור המיוחל לעלות יחד עם כולנו! ומדוע? מאחר שבינתיים התחתנת, שם משפחתך השתנה והוציאו אותך מהרשימה.

הלב של כולנו נשבר - איך נעזוב אותך ואת ילדייך מאחור? איך נותיר בת ואחות, בשר מבשרנו, בגונדר – לבד? לא היתה לנו ברירה - היינו חייבים לצאת לדרך בלעדייך. בכינו ובכינו ללא הפסקה.

הגענו לארץ והתחלנו כאן את חיינו החדשים. לאט לאט, הילדים בבתי הספר, אבא ואמא בעבודה. לא קל לבנות חיים חדשים כאן בארץ, אבל זו הארץ שלנו ולכאן אנו שייכים. וכל הזמן חיכינו לשמוע ממך. חודשים עברו, שנים עברו ואת אינך מגיעה. אינספור בקשות הגשנו, למי לא כתבנו, הפגנו מול בית ראש הממשלה - אך לשווא. החודשים הספורים שהבטיחו לנו הפכו לשנים ארוכות של געגוע וכאב. כשנפרדנו ממך לא האמנו שיעברו שלוש שנים שבהם לא נוכל לחבק אותך.

כמה דמעות שפכנו בתפילה לחבק אותך, איך יכולה אמא לשמוח עם ילדיה כאשר בתהּ עזובה בגונדר. המחשבה על החיים הקשים

שלך ושל ילדייך בגונדר אינה נותנת מנוחה. אנחנו שומעים על הקשיים, על היאוש והעלבון, והלב שלנו נקרע מגעגוע ותסכול.

וודה שלנו, בעוד שנה יתגייס בלאת'ה, וילבש את המדים הירוקים של צה"ל בגאווה. כמה כולנו רוצים להיות חלק מהמדינה - לתרום לה ולהגן עליה. אבל הלב כואב. מדוע מדינת ישראל לא מבינה שחלק מאיתנו נשאר מאחור? אנחנו מבטיחים לך, וודה יקרה, לא ננוח עד שנוכל לחבק אותך כאן. עד שתוכלי גם את להלך על אדמת הארץ שלך - ארץ ישראל. "לשנה הבאה בירושלים".

בחג החירות, אנו מתפללים שנוכל לחגוג ביחד, כל המשפחה, את הפסח. שתזכי גם את לעלות לישראל, לצאת לחופשי.

אוהבים,

אמא מאמי ואחיך בלאת'ה.