DANTE'S INFERNO: אל הגיהנום וחזרה

טרם ניגש לבחון את המשחק עצמו, אחד הדברים שחשוב להסביר זה שכל קשר בין המשחק לבין החלק הראשון באפוס "הקומדיה השמימית" של דאנטה אליגיירי, המשורר האיטלקי, הוא רופף ביותר. עלילת המשחק שואפת מעט מהסיפור המקורי וניתן לסכמה, כיאה למשחק פעולה מסוג זה, בפסקה בודדת.

מישהו מתהפך בקבר

דאנטה הינו לוחם מסעות צלב הנרדף על ידי מראות הזוועה שחולל ממש כאן, בארץ ישראל. בשובו הביתה, הוא מגלה שהשטן גנב את נשמת אהובתו הטהורה ביאטריס ושעליה לחוות עינויים נצחיים על חטאיו של דאנטה. הלוחם יוצא למסע אל השאול על תשעת מעגליו במטרה להציל את אהובת ליבו.

אכן, אינפרנו (גהנום באיטלקית) הוא החלק הראשון משלושה באפוס של דאנטה אליגיירי מהמאה ה-14 אך בניגוד למשחק, דמותה של ביאטריס כלל לא מופיעה בחלק זה ודאנטה אינו צלבן בעל גוף של מתאבק אלא משורר.

אחד הקשרים הבודדים ליצירה הספרותית הוא דמות המשורר וירג'יל הצץ מדי פעם במשחק להקריא שורה מהטקסט, למרות שהוא סתם מזכיר סוג של יודה (מלחמת הכוכבים) מגודל ומעט פחות ירוק.

על אף שדאנטה האמיתי ללא ספק מתהפך בקברו, ל-EA אין כל בעיה לעשות שפטים בסיפור המקורי שלו משום שמדובר בתוכן בן יותר מ-600 שנים וככזה אינו מוגן בשום סוג של זכויות יוצרים.

במהלך מסעו מצליח דאנטה להביס את המוות ולקחת ממנו את החרמש האימתני שלו, ובשלב הזה כבר ברור שפרט לשמות והשראה כללית משירו של אליגיירי, לא תמצאו כאן עיבוד מוצלח לאפוס, אלא עוד שחיטה כשרה של יצירה קלאסית על ידי מפתחי המשחק.

דם, קרביים ועירום

מפתחת המשחק, חברת Visceral Games (לשעבר EA Redwood Shores בה פותח בין היתר את Dead Space), לא חסכה בדם וקרביים וירטואליים בניסיונה לייצר תמונה של הגיהנום עבור דור שחקני ה-Quake וה-Modern Warfare.

קל לראות שבעיצוב הדמויות והאויבים השונות הושקעה לא רק מחשבה רבה אלא גם תקציבים לא מבוטלים. כבר בתחילת המשחק, עם תפירת הצלב האדום לבשרו של דאנטה, בדומה לסמל של גיבור על, שחקנים אחדים ימצאו עצמם מעקמים את הפנים בכאב או גועל. וזו רק ההתחלה. אפילו קירות הגהנום עשויים מגופות מתעוותות של החוטאים ולטפס עליהם מרגיש קצת משונה בלי להתנצל כשדורכים על מישהו.

לא רק דם וקרביים תמצאו לאורך תשעת מעגלי הגיהנום של דאנטה. גם לא מעט מין ועירום מצאו את דרכם למשחק זה, המסומן כמתאים לקהל בוגר (מעל גיל 16).

במעגל הגיהנום המיועד לזונות, פרוצות והחוטאים בתאוות בשרים, תראו מספיק פעילות מינית גראפית וחזה נשי חשוף להספיק לכם לזמן-מה, אך אתם עשויים להיגעל מלא מעט מהגרפיקה, כמו למשל דמות נשית דמוית קליאופטרה הפולטת תינוקות זומבים מהחזה שלה.

כל מפלצת שתהרגו תוכלו לקלל ולהפכה לארורה לגהנום (נשמע קצת מיותר – הם כבר פה ותוכנם נשפך כעת אל נהרות האש. זה לא יכול להיות יותר ארור מזה, לא?) או לגאול את הנשמה המקוללת ולשלוח אותה לגן העדן. אין משמעות אמיתית לבחירה הזו, פרט לעליה בדרגות, שיפור הנשקים והדמות.

חסר דם חדש

פשטות החידות, שיטת שדרוג הדמות וקוויות העלילה השאירו אותנו עם תחושה של פספוס. לקראת המעגל השביעי של הגיהנום, התקבלה תחושה של ביצוע מטלה במטרה לסיימה ולא במשחק שנשאר מהנה לכל אורכו. המפלצות החלו חוזרות על עצמן ואפילו הבוסים המעוצבים היטב לא גרמו לנו להתרגשות יתרה או היו מאתגרים במיוחד.

מספר כלי הנשק המצומצם, חד-הגוניות של העלילה ובפרט השליש האחרון של המשחק שנראה שחוזר על עצמו, הוכיחו שמדובר בלא יותר מחיקוי של God of War עבור שחקנים שאין ברשותם PS3.

חיקוי המשחק המצליח שהיה לאחד ממקדמי המכירות הגדולים של מכשירי הפלייסטיישן 2 ושההמשך שלו עבור PS3 הוכתר כבר כאחד המשחקים המצליחים של השנה, אינו תופעה חדשה. God of War השואף השראה מהמיתולוגיה היוונית והרומית העתיקות הוא בהחלט משחק שזכה לחיקויים רבים ובצדק, אך כאן מתקבלת תחושה חזקה שמדובר באותה הגברת עם אותה אדרת עתירת דם, אש ותמרות עשן.

זווית המצלמה היחידה הקיימת במשחק לא מספקת שדה ראיה רחב מספיק ולא עושה צדק לפריטים הגראפיים המושקעים במעגלי הגיהנום השונים. המוזיקה המורבידית בהחלט מוסיפה לאווירה אך אינה מציגה חידוש מיוחד על פני משחקים אחרים, על אף היותה יצירה של גרי שולמן המנוסה, האחראי גם על המוזיקה במשחק ביושוק 2.

סיכום

מדובר במשחק שלא מחדש הרבה ומעבר לחוויה גרפית די מהנה, מדובר בתחליף ל-God of War עבור שחקני ה-xbox, שיספק בין שש ל-12 שעות משחק לכל היותר. כל שנשאר לקוות זה שההרחבה למשחק הצפויה לצאת החודש תספק שיפור משמעותי או אולי מעגל גיהנום מיוחד למעצבי משחקים ב-EA המעתיקים ללא בושה ממתחריהם.

פלטפורמות נתמכות: xbox, PS3

הטוב: גרפיקה משובחת, ממשק קל מאוד ללמידה

הרע: חוזר על עצמו, מחקה באופן בוטה את God of War

הלא נורא: זה מה שיש עבור בעלי ה-xbox