כולם יצאו מחולון

לב ותורן. כמו בפעם הראשונה (צילום: דודו אזולאי)

המופע לא התיימר לעניין במוזיקה חדשה או פחות מוכרת, אלא כלל את הלהיט הכי מזוהה של כל מוזיקאי. הקהל, לעומת זאת, היה מנומס מדי. למרות ההבעות המרוצות, ישב רוב ההופעה קפוא בכיסאותיו המרופדים. "מה קורה לכם?" תהה זאב נחמה. פה ושם נראו סימני חיים מכיוונם, למשל, כשראש העיר שלהם מוטי ששון, הפתיע כששר בליווי הפסנתר של אריק רודיך את "רוח סתיו" וחשף קול רך ונעים. זה היה אחרי שהעניק תעודות הוקרה מטעם חולון לגרי אקשטיין (בנותיו קיבלו במקומו את הפרס) ולאפרים שמיר ("פעם ראשונה שאני מקבל פרס").

סופר גרופ רוקנרולי

שיאי הערב היו "חור בלבנה" הרוקפורי, שברוך בן יצחק שר עם התגבורת "החדשה" והחשמל התעצם מרגע לרגע. "תראו מה יש לו ביד", הם הקפיצו את השיר, מפנקים אותו בסולו אינסטרומנטלי ממושך. סולו נטול מילים, אך לא פחות מסעיר, היה כשעמיר לב עם ג'נגו, תורן וכהן סיימו את "פעם בחיים" של לב, ששר אותו, מתייסר מהמילים, כאילו שר אותן בפעם הראשונה.

עוד הישג של הערב היה הגיוון שכלל מעברים חלקים בין סגנונות: הכנר הקלאסי ארז עופר, כנר ראשון בתזמורת הרדיו של ברלין, שריתק בנגינתו, ועלה לבמה מיד אחרי הסופר-גרופ הרוקיסטי שכלל את עמיר לב, ג'נגו (עמיר רוסיאנו), דן תורן ובועז כהן. סופר-גרופ רוק'נרולי נוסף כלל את דודי לוי, פיטר רוט וברוך בן יצחק, ואיתם מוטי ביקובסקי, יוזם הערב ומנהלו המוזיקלי.

רוט. קינא בדודי לוי 

והיה גם פופ - זאב נחמה מ"אתניקס" ואורנה דץ ששרה את "כאן" בעיבוד שמתינותו הדגישה את יופיו וניטרלה ממנו את כל הסוכר. מאוחר יותר היא דווקא הפכה לנערת רוק, כשהצטרפה אל "פרויקט 30" - אלעד כהן ושגיא צורף בשירם "לרוץ מהר", והחליפה באופן משכנע את מלאני פרס שביצעה במקור את השיר עם יהלי סובול. לקראת סוף השיר אפילו הוסיפה צעקונת חיננית.

הערב נפתח באריק רודיך שניגן על הפסנתר את נעימתו הנודעת "אחרית", לא לפני שהביא את בנו הקט והחמוד לנופף לקהל מהבמה. "אני חצי רומני", הוא הסביר, "אז אני מלמד אותו לגנוב את ההצגה". בלטו בכשרונם גם הנגנים שליוו את ההופעה: תומר לוי המתופף, עמוס פרידמן הבסיסט ואופיר קנר בפסנתר ובקלידים.

אבל השיא האחרון, החותם, התרחש כמעט ללא כלי נגינה, כשאפרים שמיר הוזמן לשיר את השיר שהלחין, שיר הנושא של ההופעה – "שיעור מולדת". רוב המשתתפים הצטרפו אליו בספונטניות ושרו בעדינות מחויכת, וממש כמו המילים של עלי מוהר - "כך זה היה, פשטות רכה".