עתה בנות חורין? כמה אנחנו משקיעות בטיפוח?

"מי רוצה חירות?" זהו שם המאמר מאת מירב מיכאלי שפורסם בפסח בעיתון "הארץ", בו היא מציינת שבחג החירות אנחנו נוהגים לחשוב על חירותם של מיעוטים מובהקים, ולתפוס את עצמנו כמגה-חופשיים. היא מדברת על האנשים שאינם זוכים לחירות למרות שהם מאמינים שהם חיים בחופש מוחלט. בין שלל הדוגמאות שנתנה מיכאלי מצאתי אחת שגרמה לליבי להתכווץ לכדי כדור צמר גפן: היא שאלה כמה זמן וכסף אנחנו משקיעות בדיאטות, בלבוש, באיפור ובשיער.

במהלך החג החלטתי לקחת את המשימה לידיי ולבצע מחקר קטן, בן שני חלקים, בהרגלי הטיפוח הנשיים. השבוע אתחיל בקטגוריה הראשונה של

 המחקר: זמן. אז כמה זמן את משקיעה בטיפוח? ובכן, ראשית הדבר תלוי באיזה צד של הווג את נמצאת, כי בין המחמירות לזרוקות הפערים הם עצומים. התוצאה שלי מייצגת את הבחורה המטופחת המצויה, וזה כולל הכול: בבוקר יש לבחור בגדים, למרוח קרמים, להתאפר ולסדר את השיער, בערב יש להסיר את כל האמור לעיל ולשלוף את המוצרים המקבילים הממותגים בתחכום רב תחת הכותרת "לילה".

גבירותיי, התוצאה היא שעה ביום! וזה רק בשוטף. חשוב להוסיף את הדברים שלא עושים על בסיס יומיומי, למשל מריטת שערות, שעות חדר כושר ארוכות, ספירת קלוריות, קוסמטיקאית ושופינג. המחשבון הסלולרי שלי כמעט ומתפוקק כשהוא מגלה שהכוסית הממוצעת משקיעה בחודש 48 שעות מינימום בטיפוח ובתחזוק המראה החיצוני. הייתי רוצה לומר שאין לזה סוף, אבל אמירה כזאת רק תפטור את זמן ההשקעה הניכר הזה מההתייחסות הרצינית המגיעה לו. לחובבי הציטוטים בשיחות סלון: אישה מבזבזת בחודש שבעה אחוזים מזמנה על טיפוח.

48 שעות הם לא רק יומיים בחודש. בחלוקה לשעות עבודה הם ממש שבוע עבודה מלא במשרה מלאה. השכר הממוצע במשק, נכון לינואר 2010 הוא

 7,836 שקל. אם כך, שבוע עבודה שווה 1,959 שקל. תרצי או לא תרצי, גם אם את עושה עיניים לספר ומתחנפת לקוסמטיקאית, עדיין להיראות טוב עולה לך 1,959 שקל בחודש, וזה לפני ההוצאות נלוות. אני מקווה שאת שואלת בליבך לאן נעלם הכסף הזה, כי הוא לא יורד מהעו"ש ולא מופיע בפירוט של האשראי. הכסף הזה נעלם בנפתולי הקפטיליזם המסתורי. כוסית יקרה, 1,959 השקלים הללו יורדים מהעתיד שלך. ומהו העתיד אם לא קריאת ספרים, התעמקות בנושא התעסוקתי, העלאת רעיונות ותכנון העתיד עצמו.

אבל בחברה אנושית כמו בחברה אנושית, אם אתה רוצה לקחת חלק אתה חייב לוותר על משהו, בין אם על הדחף לרצוח את השכן המתופף או על הרצון לצאת עירום מהבית. אם אדם רוצה להיות חלק מחברה יפה ונעימה, זה דורש גם מאמץ. ולכן, למרות המסקנות העגומות שהגעתי אליהן, האמת היא שאני לא מוכנה, לא יכולה ולא רוצה להוריד את הסטנדרטים ולהזניח את עצמי, גם אם בתמורה אזכה באותן 48 שעות אבודות. האמת היא גם שאין צורך בכך, לא מבחינה פרקטית ולא מבחינה פילוסופית. שימי לב: המשוואה איננה יפה וטיפשה מול חכמה ומוזנחת.

הפתרון שלי פשוט אך פאשיסטי משהו, משום שהוא דורש שתי תכונות קשות להשגה: משמעת ויעילות. השלב הראשון הוא לזרוק לים באופן מיידי את כל

 הפולחנים. בשביל ציפורניים נקיות ויפות אין צורך בעיטוף כף הרגל בניילונית (15 דק') ובישיבה מתחת למכונה שפולטת אור אולטרה סגול (30 דק'). הפולחן הזה יכול להיכנס תחת הקטגוריה של פינוק ומותרות. אם הוא יוצא משם והופך לחלק מאורח חיינו, אל נא לנו להתפלא שהעולם מנוהל על ידי גברים. פשוט, כשחילקו את התפקידים החשובים ובחרו את בעלי הכוח, אנחנו היינו במני-פדי. במקום זאת זכרי: כל מה שעושים במני-פדי את יכולה לעשות לבד בבית. כנ"ל לגבי דיאטניות, קוסמטיקאיות ושאר גוזלות-זמניות. הפולחן, על כל מנהגיו הקטנים והמפנקים, נועד להצדיק את סכום הכסף הגבוה הנדרש ממך על ידי בזבוז משווע של הזמן שלך. זאת מזימה קפיטליסטית שנועדה לפתות נשים קלות דעת כמונו, משום שנקודת המוצא היא שאנחנו אכן קלות דעת.

השלב השני הוא: עשי זאת בעצמך. כל פעם שאת מתעצלת וגוררת את עצמך לחדר כושר/ ספר/ שעוונית את אולי חוסכת לעצמך טרחה, אבל שורפת חצי יום. בזמן שאת ציפורנייך את משייפת בשעה של מניקור – אבוי, מוחך נהפך לגפרור! אחרי כמה ניסיונות במריחת לק, בצביעת שיער ובריצה ברחוב, תגלי שגם את יכולה להתמקצע. וכשתפסיקי לבזבז זמן על חנייה, תור, ניילוניות על הראש ועוד מיליון ואחד ניואנסים מיותרים, תגלי פתאום שיש לך הרבה זמן בין הידיים.

לשאלות ולרעיונות (ביקורות שליליות לא יתקבלו בברכה): fashion.jf@gmail.com

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה