מפגש שכול בבית פרץ: הנשים עד שהרופא אמר די
בני משפחתו של חייל שנהרג לפני כשמונה שנים בג'נין הגיעו לבית משפחתו של רב-סרן אלירז פרץ ז"ל, שם הציגו סרט וידאו בו הוא מתאר כיצד ניסה להציל את ניסים בן-דוד ז"ל. "חשבתי שאני מנשים את שלומית אשתי. היה לי כיף להנשים אותו", סיפר אלירז ב-2002
מפגש מרגש התקיים היום (ג') בין בני משפחתו של רב-סרן אלירז פרץ ז"ל, שנהרג בחודש שעבר בהיתקלות עם מחבלים במרכז רצועת עזה עם בני משפחתו של סגן ניסים בן דוד ז"ל, שנפל בקרב בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן". פרץ הגן אז בגופו על חברו ההרוג במשך שעתיים וניסה להחיות אותו, כשיריות הצלפים הפלסטינים נמשכו. בני משפחת בן-דוד הציגו סרט וידאו בו תיאר אלירז כיצד ניסה להציל את בנם - באירוע לפני כשמונה שנים.
יונתן, אחיו של ניסים, סיפר לבני משפחת פרץ על מעשה הגבורה של אלירז ז"ל, במחנה הפליטים בג'נין. "הם החלו להעביר כוחות והבחינו פתאום בחיילים לכודים. אלירז רץ ראשון לכיוון הבית וניסים רץ ישר אחריו. אז צלף פגע בניסים ופצע אותו באזור החזה". אחותו של
ניסים, יעל, הוסיפה כי אחיה צעק שהוא נפגע וביקש עזרה: "אלירז מיד גונן עליו בגופו, הוא הבין שניסים נפגע. הוא החל להנשים אותו כשהצלפים יורים עליהם מכל עבר".
בני משפחת בן-דוד הציגו למשפחת פרץ סרט וידאו מצמרר שצולם בתחילת פסח 2002, כשאלירז הגיע לביתם לבוש במדים עליהם כתמי דם של ניסים. בווידאו הוא תיאר במשך קרוב לשעתיים כיצד הוא הנשים את ניסים.
בסרט הווידאו סיפר אלירז ז"ל: "המשכתי להנשים אותו, כי הרופא אמר שיש לו סיכוי לחיות ולא הפסקתי עד שהרופא אמר לי. המשכתי עד שהדם שלו עלה לי לפה. חשבתי שאני מנשים את שלומית אשתי. היה לי כיף להנשים אותו".
בשלב מאוחר יותר בקלטת אמר אלירז שהוא עלה מול המג"ד בקשר, וצעק "יש לי פצוע קשה, תביאו חובשים, תביאו מסוקים". על שירותו הקרבי, למרות שאחיו נהרג בלבנון, הוא אמר אז: "כל עוד יש ילדים שמתפוצצים ברחובות וכך גם נשים וזקנים, אני אמשיך. זה יכול לפגוע בנו, זה יכול לפגוע גם במשפחתי. היתה לנו מטרה ברורה ויצאנו לשם בשמחה".
מרים פרץ, עם דמעות בעיניה, סיפרה כי היא כלל לא ידעה כי בנה השתתף במבצע. "הוא הגיע ביום שבת לבית הכנסת וקרא את ברכת הגומל. בעלי אליעזר ז"ל שאל את אלירז מדוע הוא עושה כן ואז הוא סיפר שהוא השתתף במבצע ואף נפצע בו מרסיסים ברגליו. היא הוסיפה כי הנשק שאיתו הוא נלחם - היה אותו נשק של האח אוריאל שמת שנים רבות קודם לכן".
היא הוסיפה: "כאמא אני מצפה שבני יברח במהלך קרב, כאשר יורים עליו מכל עבר. אבל עכשיו כשאתם אומרים לי שהוא נשכב על ניסים אני מבינה את גודל הגבורה. היה לו אומץ שאי אפשר להגדיר אותו. הרבה לוחמים שיוצאים לקרב נושאים על גופם סידור, ספר תהלים או דגל ישראל. אבל לאלירז היו ציורים של ילדיו, הילדים שהוא כה אהב".
מרים פרץ פנתה לבני משפחת בן-דוד ואמרה להם כי שני הבנים היו גיבורים. האם סיפרה כי היא עדיין אינה מעכלת שבנה אלירז איננו.
"זה טירוף שמשפחות שכולות לא יכולות לחיות איתו. רגע כזה היה כשאלירז הביט אליי מן התמונה ואז חשתי את המוות".
כשנשאלה שלומית, אלמנתו של אלירז, האם ביקשה אי פעם ממנו לעזוב את הצבא או להפסיק לשמש כלוחם, סיפרה שהנושא עלה מספר פעמים - אך הוא לא היה מוכן להפסיק להגן על המולדת. "דיברנו על זה גם כשהיינו מאורסים. הוא חשב על הילדים שלו. הוא חשב גם עליי. אבל הוא היה גיבור והילדים שלו צריכים לשמוח שהיה להם אבא כזה".
לפנייה לכתב/ת 
