מפרמטים את העולם

חובבי הבירה הגדולים מגיעים מידי שנה למינכן כדי לשתות עד אובדן הכרה ב"אוקטוברפסט". חובבי התעופה טסים במחלקה הראשונה לסלון האווירי בלה בורז'ה, חובבי הסמבה רוקדים כל הדרך לקרנבל בריו ואילו חובבי הטלוויזיה לוחצים על השלט ומזפזפים לפסטיבל הטלוויזיה העולמי "מיפ", שנערך פעמיים בשנה בקאן שבצרפת.

גריפין בפיילוט ל"The Common Denominator". יצליחו למכור אותה?

בדיוק על אותו שטיח אדום, ובאותו אולם אליו יגיעו חודש אחד מאוחר יותר הכוכבים הנוצצים של הוליווד כדי להשתתף בפסטיבל הסרטים המפורסם בעולם, יתקבצו מיום שני הקרוב יותר מ-20 אלף איש מחמש יבשות, במטרה אחת: לקחת חלק באירוע המשמעותי ביותר בתעשיית הטלוויזיה העולמית. במהלך הפסטיבל, יוצגו מאות פורמטים חדשים של תוכניות מקוריות וייחתמו עסקאות במאות מיליוני דולרים.

אבל המסע ל"מיפ" לא התחיל בדיוטי פרי של נתב"ג, אלא הרבה קודם. כדי למכור פורמט מקורי, שיעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים המקובלים, נדרשנו להפיק תוכנית פיילוט באיכות גבוהה, כמו גם טריילר קצר ומושקע, שיוצג למאות חברות ההפקה והערוצים שיגיעו לפסטיבל, בחיפוש אחר הפורמט הבא.

מוכרים פורמטים ב"מיפ", בשנה שעברה. אור לגויים?

כדי לעמוד במשימה גייסנו את מיטב אנשי הטלוויזיה בישראל, שנתרמו לעבוד כמעט בהתנדבות למען הצלחת הפיילוט. נדהמנו לגלות כי גם בעולם המדיה, הציני הקר והמנוכר, יש לא מעט אנשים שלמען אתגר גדול ומרגש מספיק, מוכנים להשקיע את כל כולם, גם ללא הבטחה לצ'ק שמן בסוף היום.

צוות ההיגוי המצומצם שלנו עבר שלבים רבים בדרך לפיילוט. כל פרט בפורמט נטחן עד דק: תפאורה, סימולציות, מכשול השפה (מצלמים בעברית או באנגלית?) ואם באנגלית אז את מי לוקחים להנחות? את עדן הראל, אקי אבני או אולי בקי גרפין?

בסופו של דבר החלטנו ללכת על בקי גריפין. אבל איזה סגנון הנחיה אנחנו רוצים ממנה? קר, מתנשא ומעט מרושע, כמו זה של אן רובינסון ב"חוליה החלשה", או אולי שנון, סימפטי ואמפטי כמו זה של אברי גלעד ב"אחד נגד מאה"? והאם שמו של הפורמט מספיק חזק ומכירתי? ואיך צריכה להישמע המוזיקה? עוצמתית ודרמטית או אולי נעימה ומלטפת?

אין סוף לשאלות, וכל אחת מהן נראית הרת גורל, וגוררת בעקבותיה לבטים, היסוסים ומשמעויות הפקתיות. בסופו של דבר צריך לקבל החלטות בזמן אמת, ולהתפלל שביום הצילום עצמו לא נרצה לתלות את עצמנו על פנס תאורה.

המכנה המשותף בידינו

אחרי חודשיים של עבודה מסביב לשעון, לילות ארוכים ללא שינה, וכמות אלתורים יצירתית, שלא היתה מביישת את סיירת מטכ"ל, הרגשנו שהגיעו הצירים, והחלטנו שהגיע הזמן לקחת את הפיילוט לחדר הלידה. בתום ניתוח קיסרי ארוך, שנמשך 18 שעות אולפן מורטות עצבים, יצא הרך הנולד לאוויר העולם.

כך זה נראה. "The Common Denominator" בחשיפה ראשונה

שמו בישראל: "המכנה המשותף" (או "The Common Denominator" אצל הגויים). שעשועון אסוציאציות שמבוסס על פטנט מקורי, המשנה את חוקי המשחק ודורש מן המתמודדים לא רק ידע כללי רחב אלא גם חשיבה יצירתית. הרעיון, שרק חודשיים קודם לכן עוד נראה כמו פנטזיה רחוקה על הנייר, קרם תוך פרק זמן לא הגיוני עור וגידים, ועכשיו הוא על מסלול ההמראה בדרך ל"מיפ".

ביום שני הקרוב זה סוף סוף יקרה. לבושים בחליפות הטוקסידו השכורות (טוב נו, כולה חולצות של "קסטרו", שלוש ב-200במבצע סוף עונה), קשורים בעניבות פרפר הדוקות (מי בכלל יודע לקשור עניבה?) וחמושים בצרור משפטי מפתח באנגלית משובחת ("Hi, We are from Israel"), נצעד על השטיח האדום בקאן, מוכנים ומזומנים לקראת רגע האמת הפרטי שלנו.

 כל ההשקעה, המאמצים והחלומות, יתנקזו לשלושת ימי הפסטיבל בהם ייחרץ גורלו של הפורמט לשבט או לחסד.

מאות אנשי טלוויזיה מכל העולם יצפו בעין ביקורתית בתוכנית, ויחליטו האם יהיה זה עבורנו עוד לילה של יום מפרך או שמא שחר של יום חדש, שיהווה צעד קטן מאד לתעשיית הטלוויזיה העולמית, אבל צעד גדול לחשבון הבנק הפרטי של האחים אבן-טוב.