טעימות: הבציר של יתיר

יקב יתיר, שהוקם בשנת 2000, הוא אחד מהיקבים היציבים ביותר בארץ, מבחינת איכות היין שלו וכיוונו, כאשר הכל מאוד ממוקד ומובנה. מלבד הסוביניון בלאן, מתחילת דרכו ייצר היקב רק יינות מִמסך (בלנד). בציר 2005 היה הראשון שבו עשה היקב יינות זניים: "מגוון הזנים והכרמים", אומר יעקב בן דור, מנכ"ל היקב, "גדל מאוד, ופתח בפנינו יותר אפשרויות".

"מלכתחילה", מוסיף ערן גולדווסר, היינן, "המיקוד היה אזורי, ולא זני. ברגע שהמגוון של הזנים עלה, נוצרה לנו אפשרות להראות גם יין שיהיה לו אופי מקומי. יינות שיהיו שונים מיינות עולם חדש אחרים, עם אופי ספציפי שלנו, מקומי. הדברים גם עזרו לעשות סדר ביינות שלנו: אוהבי הקברנה מקבלים את מה שהם אוהבים ומבקשים, יש לנו שיראז ויש המש"ק, שבו מרלו הוא הזן המוביל, ויער יתיר - הבלנד הייצוגי".

מחירי היין נעים בין 75 ש"ח ליינות הלבנים, 115-130 ש"ח ליינות סדרת יתיר ו-240 ש"ח ליער יתיר; אותו יין שבזמנו היה מהיינות היקרים בארץ, אבל שמר על מחירו והיום יש כבר יקרים ממנו. בעניין הזה שווה לומר שבמיוחד לאור האינפלציה במחירי יינות הדגל של היקבים הישראלים, שומר היקב על מדיניות מחירים יציבה ושפויה. היינות שלו מעולם לא היו זולים, אבל גם האיכות היתה - ונשארה - בהתאם, והמחירים לא קפצו בעקבות הצלחה זאת או אחרת.

לפני כמה שבועות ביקרתי ביתיר, לטעימה של מגוון מהיינות שלו. לפני שנה הדגש היה על טעימת מכלים וחביות של יינות מזנים שונים שהיקב הכניס, כמו פטי ורדו וטמפרניו, לצד יינות בציר 2005 שאז "שלט" ביקב. הפעם זאת טעימת בצירים של שיראז, לצד יינות בציר 2006. רשמי טעימה נוספים, ביניהם סוביניון בלאן וטעימת "אורך" של ויונייה, אפשר למצוא כאן.  

יינות אדומים בציר 2006

מרלו שיראז קברנה סוביניון 2006

35% מרלו, 24% שיראז, 20% קברנה סוביניון, 10% מלבק, פטי ורדו וקברנה פרנק – באחוזים בודדים. המלבק יהפוך להיות "דייר מוגן" במש"ק, אומר ערן גולדווסר: "הוא נותן רעננות ליין". כאן מורגש מאוד השיראז: היין בהתחלה הוא מאוד בשרי ומאובק. אחר כאן יוצא המנטול הירקרק. בפה הגוף בינוני-טאני מאוד. סיומת בינונית. 14.5% אלכוהול. 115 ש"ח. מעניין, ללא ספק, וכדאי לתת לו עוד זמן.

ירקרק בארומה הראשונה. אחר כך יוצא פרי כהה - פירות יער, ואיתו משהו ציאנידי: שקדים מרים ומרציפן. פה עגול, קטיפתי. קברנה סוביניון בעל גוף קליל ואוורירי, שעושה אותו נעים מאוד. היין מאד השתפר והתבגר מאז שטעמתי אותו באמצע 2009. 130 ש"ח לצרכן. קנייה טובה. למי שיש – לשמור עוד שנתיים-שלוש אם רוצים שיתבגר, ולשתות עכשיו אם רוצים ליהנות מהפן האוורירי שלו.

הרבה שוקולד, קפה ומוקה. היין הוא ממסך של יינות שהופרדו בעודן חלקות: 50% ק"ס, 38% פטי ורדו, 12% מרלו. "לכרמים יש כאן תפקיד גדול", אומר גולדווסר: "הם מבשילים מבחינת טעמים כבר בריכוז סוכר יחסית יותר נמוך, דבר שהוא מחבר לכך שאלה כרמים בני שבע שנים ויותר". מתחת לכל אותן ארומות קפה ושוקולד, יוצא בקלות פרי יער, מלווה בזיתים שחורים, אניס ותה, למשל. כל התחושה של היין היא של עיגול או מעגל שלם, מאוד הדוק. אפשר לשתות אותו עכשיו - אחרי דקנטר או חדרור ארוך, אבל כדאי לחכות שנתיים שלוש. 240 ש"ח לצרכן. בציר 2007 ייצא בסביבות אוגוסט 2010.

השיראז הוא הזן שגולדווסר, חניך אוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה, מתחבר אליו בצורה הטובה ביותר, למרות שהוא לא עושה ממנו יינות בסגנון האוסטרלי, לדבריו: "אני עושה יין ללא חבית חדשה, בלי הסממנים האוסטרליים הכבדים והסירופיים. היין שלנו פירותי ומרענן בעת ובעונה אחת, באותו זמן ומקום. היה לי מראש ברור שאני לא רוצה לעשות אותו עם עץ, שיכול להיות חרב פיפיות, אבל עוזר: לשיראז יש היכולת להציג פרי איכותי מספיק בלי ה'קלקולים' של החבית, שמוסיפים הרבה ליינות ומספקים הגנה לפרי פחות טוב. שיראז צעיר צריך שתהיה לו פקעת של טעמים וארומות שמגנה עליו להמשך חייו".

אפשר לייחס לא מעט מזה לשנת הבציר - 2005 - אבל יש פה בהחלט משהו כבד - אוסטרלי - ביין, והוא שונה מהשיראזים האחרים של היקב. הפה רך, יפה ונעים. היין מצוין לשתיה עכשיו כמו שיהיה כל יין אוסטרלי בסוגו, אבל אפשר לשתות אותו גם בעוד שנתיים, בכיף.

קפה, ועם זאת קצת חיזור - "שום", אומר גולדווסר, והאסוציאציה שלי היא של משהו של גינה - פקעתי. עם זאת יש פה הבשר האופייני, הבייקוני, רק שלוקח לו זמן לצאת. היין עגול, טאני. חריף, בסיומת. מצוין, אבל בשלב שבו כדאי להחזיק אותו עוד זמן.

זעתר. קצת קרום לחם טרי, קצת משהו "קפאי". היין יצא לשיווק כנראה ביוני ויש בהחלט למה לחכות. יין פשוט מקסים: אלגנטי - סופר אלגנטי - מאוזן מאוד. יין שרוצה שישתו אותו ממש: עגול, יפה, חינני באותה עת. פנטסטי, בקיצור.

יום אחד אחרי הביקבוק: בייקון ופטריות; כמו מרק פטריות ממש. בפה – דובדבנים.

משני קלונים של הזן - סירה ושיראז - שניהם בחביות ישנות. הסירה נתן כאן את הפן הבשרני, והיה מאוד טאני יחסית, סמיך ועשיר. השיראז היה זה שנתן את הצד האווריר והקל יותר. נראה בהחלט טוב.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "