פשוט לא בקטע שלך
בכינו איתה, צחקנו איתה, התעצבנו ביחד על בראד פיט ורוס גלר, אבל רצף הקומדיות הרומנטיות המייגעות של השנים האחרונות הביא אותנו למסקנה הבלתי נמנעת: ג'ניפר אניסטון, תפרשי
כן תהיה עם רוס, לא תהיה עם רוס, כן מתאבלת על בראד, לא מתאבלת על בראד - איך שלא יהיה, דבר אחד בטוח: הגיע הזמן לצמצם משמעותית את נוכחותה של ג'ניפר אניסטון על המסך הגדול. אם אפשר, אפילו לצמצם לחלוטין.
בתחילה היא עברה לגמרי מתחת לרדאר, כשגילמה תפקידים קבועים בסדרות טלוויזיה כושלות, ביניהן סדרת הטלוויזיה "פריס ביולר" שהתבססה על הסרט הקלאסי "שמתי ברז למורה" ונעלמה עד מהרה. אבל כל זה השתנה בספטמבר 1994, כשאניסטון בת ה-25 זכתה בתפקיד ראשי בסדרה שלימים תהפוך לאבן דרך בתולדות הקומדיה הטלוויזיוניות.
אחרי שליווינו אותה במשברים הרומנטיים שלה לאורך שנים רבות כל כך, ב"חברים" ובחיים כאחד, כבר אין יותר כוחות לשאת את יחסי האהבה-שנאה של אניסטון עם פרטנרים מתחלפים בכל קומדיה רומנטית. אחרי ששרדנו את "הצד שלו, הצד שלה", "אהבה בהפתעה", "השמועה אומרת ש..." ועוד אינספור כותרים מייגעים וממוחזרים, אין מנוס מלהודות באמת: ג'ניפר, אנחנו פשוט לא בקטע שלך.
במשך עשר שנים צחקנו איתה, בכינו איתה, זעמנו לצידה כשבראד שכב עם אנג'לינה - סליחה, כשרוס שכב עם החברה מחנות הצילום, התעצבנו יחד איתה כשרוס הצהיר ברוב חוצפתו ש-"We were on a break", סבלנו יחד איתה מכאבי הזדהות לאורך חודשי ההריון, ובעיקר צפינו בה ללא הפסקה, ואנו עושים זאת עד היום, בשידורים החוזרים שמסרבים להיפסק.
רוס ורייצ'ל. אז זה עוד היה חינני, לפחות בהתחלה
לאורך עשר העונות של "חברים", אניסטון הבליחה מדי פעם על מסכי הקולנוע – ואתם יודעים מה, לפעמים זה היה אפילו חינני. ב"מהומה במשרד" (1999) השנון היא גילמה את בחירת ליבו של הגיבור, ולמרות המתיקות שאפיינה את דמותה על המסך והיעדר המורכבות לעומת הדמויות הגבריות, אניסטון הצליחה לא להרוס את ההומור האכזרי של מייק ג'אדג'. ב"בחורה טובה" המרגש מ-2002 היא אף הצליחה לכבוש את ליבם של המבקרים, ורבים טענו כי זו הופעתה המרשימה ביותר על המסך הגדול.
אבל ככל שהשנים חלפו, החברים הלכו ונמאסו (ובראשם רוס ורייצ'ל) וכך גם הקריירה הקולנועית של אניסטון. בתחילה עוד הסכמנו לקבל את דמותה המתקבעת כבחורה המתוקה שכולה טוב ב"ברוס הגדול מכולם" ו"ואז הגיעה פולי", אבל מאז ש"חברים" ירדה, הטייפקאסט של אניסטון הפך לתופעה שגורמת לשיחות המייגעות של רוס ורייצ'ל להיראות כאופציה בידורית מרתקת.
צירוף המילים "ג'ניפר אניסטון" הפך בשנים האחרונות שם נרדף לקומדיות רומנטיות ממוחזרות, קלישאתיות ומתישות. לפעמים הן מצליחות בקופות (כמו במקרה של "הוא פשוט לא בקטע שלך" או "מארלי ואני"), לפעמים אפילו זה לא (ע"ע "Management" ו"אהבה בהפתעה").
בימים אלה, למקרה שתהיתם, תוכלו למצוא אותה בסרט בעל השם העברי הבלתי-מושך בעליל "אקסית במצור", בו היא והגברבר שלצידה ג'רארד באטלר, נמלטים מפושעים ושוטרים מושחתים וגורמים לצופה האומלל לקוות שמישהו כבר יתפוס אותם, יכניס אותם לכלא ויביא את הסאגה המתישה הזו לסיומה.
במילים אחרות, אניסטון הפכה למג ריאן של שנות ה-2000, הכוכבת האולטימטיבית לכל צ'יק-פליק שפוקד את בתי הקולנוע. במקרה של ריאן זה
הסתיים ברצף של כשלונות כלכליים וביקורתיים (ולראייה, ממש לא מזמן ניתן היה לחזות בה בבתי הקולנוע המקומיים ב"עד שתאהב אותי" הכושל).אניסטון נמצאת עכשיו צעד אחד קטן לפני גורל דומה, אבל עדיין יכולה לעצור את זה. היא עשתה מספיק כסף בשביל לנוח על זרי הדפנה ולחכות בסבלנות בבית לפרק האיחוד של "חברים. עד אז: We need a break.
אניסטון. ניפגש באיחוד של "חברים"
צילום: AP
מומלצים