אם ממלאים צנצנת גרבר מחדש - נחוצה הטבלה?
שאלה:
לצורך האכלת ילדינו הקטנים אנו משתמשים במזון מוכן (גרבר, וכו') המיוצרים בחו"ל והמשווקים בצנצנות זכוכית. אחרי השימוש אנו נוהגים לאחסן בצנצנות אלו מאכלים שונים - ממרחים וכו'. אמרו לי שהדבר אסור, אלא אם כן יטבילו את הצנצנות. האמנם זהו הדין?
תשובה:
אילה שלום,
א. בתורה נאמר: "כל דבר אשר יבוא באש, תעבירו באש, וטהר. אך במי נדה יתחטא, וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים". (במדבר לא כג). פסוקים אלו, שנאמרו לישראל אחרי חזרתם ממלחמת מדין עם שלל מהגויים, מהווים את המקור לדיני הכשרת כלים שנלקחו מגויים (ע"ז עה, ב).
ב. יש שני סוגי כלים: א. כלים שהשתמשו בהם הגויים למאכלים אסורים, וצריכים הגעלה כדי להכשירם, וטבילה אחר כך. ב. כלים חדשים שעדיין לא השתמשו בהם כלל, אלא שהיו בידי גויים, או נעשו על ידם, וכעת מעבירים אותם לרשות ישראל. אלו צריכים טבילה בלבד. טעם הדבר - "כדי שיצא מטומאתו של עובד כוכבים לקדושתו של ישראל" (ש"ך יו"ד קכ סק"א).
ג. בפסוק הנזכר, נאמרה ההלכה לגבי כלים שאפשר להעבירם באש, ולמדו חז"ל מכאן, שהכלים הצריכים טבילה הם כלי מתכות, והם הוסיפו גם כלי זכוכית משום שדינם לעניין טומאה דומה לזה של כלי מתכות. וכך היא לשון ההלכה: "הקונה מהעובד כוכבים כלי סעודה של מתכות, או של זכוכית, או כלים המצופים באבר (עופרת) - אף על פי שהם חדשים, צריך להטבילם במקוה, או במעיין של ארבעים סאה" (שו"ע שם).
ד. מכאן, שדווקא כלים המשמשים למאכל והם צורכי סעודה צריכים טבילה, אולם לא כלי עבודה, מספריים, וכו'. גם כלי עץ וחרס אינם צריכים טבילה. לגבי כלי פלסטיק יש מחלוקת בין האחרונים, ויש מחמירים להטבילם בלי ברכה (ע' הכשרות כהלכה מה ו).
ה. לפי זה, היה נראה לכאורה שצריך להטביל צנצנות זכוכית, או קופסאות שימורים ממתכת שיש בהם מאכל, קפה, ריבה, וכו' לפני שמתחילים להשתמש בהם. אולם, האחרונים כתבו שאין צורך להטבילם לפני השימוש, והסבירו הטעמים:
1. לכלי אין חשיבות עצמית ככלי ואינו מהווה אלא אריזה לאוכל (אג"מ יו"ד ב מ).
2. אין זה שימוש לכלי סעודה, שצריך טבילה (ע' שש"כ ט הע' מא, מב),
3. קופסאות שימורים אינם בכלל כלים עד שיפתחו אותם, ואז נעשים הם לכלי על ידי ישראל הפותחם (שם).
ו. כאשר מרוקנים את הכלים מתוכנם, ורוצים להשתמש בהם שימוש נוסף, לכאורה מחשיבים את האריזה ככלי - וזו גם דרך שימוש. ואכן, יש פוסקים הסוברים שלפני שימוש שני בכלים אלו צריך להטבילם (שם).
לעומת זאת, סוברים אחרים, שמכיון שהכלים נחשבו מתחילה רק כאריזה, גם אחר כך, כאשר משתמשים בהם, ומחשיבים אותם
ככלי מאכל - הרי הדבר נעשה בידי ישראל, וממילא נחשב הכלי כמי שנעשה על-ידי ישראל, ואינו צריך טבילה. הם מוסיפים, שמכיוון שבכלי זכוכית חיוב הטבילה הוא מדרבנן, אפשר לסמוך על המקילים. גם בכלי מתכות שחיוב הטבילה הוא מהתורה - אין למחות ביד המקילין. (אג"מ שם).
ז. נמצא, שנידון שאלתנו תלוי במחלוקת אחרונים זו. אם לאחר השימוש הראשון נחשבת הצנצנת כלי גויים וצריך להטבילה או שהיא נחשבת ככלי אריזה והכלי נעשה אחר כך על ידי ישראל, ואין צורך להטבילה. לכן, לכתחילה רצוי להטביל את הצנצנות לפני השימוש החוזר ללא ברכה, בגלל הספק שבדבר. אולם גם המקילים שלא להטבילם כלל - יש להם על מי לסמוך.
סיכום
צנצנות זכוכית, המכילים מאכל, ונעשו על ידי גויים, ואחרי שאכלו את תכולתם רוצים להשתמש בהם למאכלים אחרים - יש להטבילם לכתחילה במקווה, ללא ברכה. יש פוסקים המקילים בצורך להטביל - ואפשר לסמוך עליהם. (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)
לפנייה לכתב/ת 
