אובמה צודק: על נתניהו להכריע
כשהוא לוחץ את נתניהו להכריע בין מדינה פלסטינית למערת המכפלה, אמור ראש הממשלה לזכור מי בחר בו ואיזה אינטרס עליו לשרת
שנה היא זמן מספיק על מנת לבחון את הכיוון שאליו חותרת הממשלה, כך לפחות חושב העומד בראשה, שהציג את הישגי ממשלתו. אבל נתניהו שהשתבח בהישגים הכלכליים, לא יכול להתבשם מההישגים המדיניים ולכן מיעט לדבר עליהם. האם הדרך המדינית שבה נקט במשך השנה, היא הדרך הראויה, או שמא נדרש כעת לשנות כיוון?
הקרע המדיני עם ארה"ב שבא לידי ביטוי בין השאר בהשפלה מצד אובמה בעת ביקורו האחרון של נתניהו בוושינגטון, לא התחיל היום. פרסום תמונת סוליות נעליו הזקורות של אובמה בעת ששוחח עם נתניהו, וכריעת הברך שלו לפני עבדאללה מלך סעודיה, כבר קבעו את כיוון הממשל.
כלל לא משנה אם אובמה אנטישמי או לא, לא חשוב בכלל מה מידת ההשפעה של יהודי החצר שהתאספו סביבו, האם הגיע עם הדעות הללו מהכנסיה של הכומר ג'רמי או שהתחנך בבית מדרשם של אנשי ג'יי סטריט ורם עמנואל. מה שנחשף בפנינו הוא דרישה חדה וברורה של הממשל מישראל: הפסיקו להתחפש! תגידו מי אתם באמת.
מרוב אימה מפני אובמה וממשלו, במשך שנה שלמה נקטה ממשלת ישראל במדיניות של כן ולא, בעמימות ובסודיות כאילו שחשיפת מדיניותה בנושא הפלסטיני דומה לחשיפת סודות הגרעין בדימונה. זה התחיל בהכרזה מפתיעה של נתניהו בנאום בר אילן על הנכונות להקמת מדינה פלסטינית, בעוד ההכרזה על אתרי המורשת בחברון וקבר רחל סימנה לכאורה את ההיפך. הוא הפתיע בהכרזה על הקפאה מוחלטת של הבנייה ביהודה ושומרון, אבל ליווה זאת בנטיעת עצים בגוש עציון, במעלה אדומים ובאריאל.
לפיכך, אובמה צודק כשהוא לוחץ את נתניהו: "תחליט מה אתה רוצה, תגיד את האמת גם לי, גם לעם שלך, וגם לפלסטינים. מה אתה רוצה: מדינה פלסטינית או מערת המכפלה? זה לא הולך ביחד". הבחירה אינה יצהר תמורת בושהר אלא ירושלים תמורת קבלת פנים וארוחת ערב מפוארת בבית הלבן.
התעקשותו של הממשל לעצור את הבנייה ברמת שלמה (בין רמות לגבעה הצרפתית) היא ההוכחה שמדיניות העמימות של נתניהו נכשלה כשלון חרוץ. אם במהלך השנה הזו היה מי שחשב שאפשר יהיה לדבר על מדינה פלסטינית בלי להזכיר את גבולות 67', תקע לו אובמה אצבע בעין והזכיר לו שמאז קמפ-דיויד אין מתווה אחר זולת "מתווה קלינטון". אם חשב נתניהו שאפשר לנהל שיחות עם הפלסטינים (הרי חוץ מקומץ הזוי, אף אחד בישראל לא מאמין שאפשר להגיע לשלום אמת איתם), בלי לדבר על חלוקת ירושלים ומסירת הר הבית והאגן הקדוש, הודיע לו אובמה בפגישה ביניהם, שאם עוד פעם ישמע שישראל בונה בשכונת שמעון הצדיק (ליד המטה הארצי, משרד המשפטים ובית המשפט המחוזי) הפגישה הבאה תתקיים במדרגות, אם בכלל.
התנהגותו המשפילה של אובמה מחזירה את ממשלת ישראל לקרקע המציאות. הבוחר הישראלי נתן מנדט לממשלת ימין, ואינו רוצה לראות את ממשלתו ממשיכה להיגרר למחוזות העמוקים של מרצ, שקוראים "לבסס את מדינת ישראל על גבולות אושוויץ", כדברי אבא אבן. ואמריקה, גם אם היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם, לא תוכל לכפות על ממשלת ישראל לפעול נגד ההחלטה הדמוקרטית של עם ישראל.
בתום שנה לכהונת ממשלת נתניהו, היא מוכרחה לומר לאובמה בשפה ברורה: חזרנו לארץ ציון ולירושלים. בפסח הסב עם ישראל סביב שולחן הסדר ואמר 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'. ירושלים נבנית ותמשיך להבנות.
עדי מינץ, יו"ר מליאת מועצת יש"ע
לפנייה לכתב/ת 
