קם והצו: "בניסיון להסתיר, יצרו זכוכית מגדלת"
אישי תקשורת ודוברי צה"ל לשעבר משוכנעים שהמדינה שגתה כשהתעקשה להסתיר מהציבור את פרשת הריגול, ומזהירים מהנזק התדמיתי הקשה בעולם. מוטי קירשנבאום: "חששו ממבוכה - והפכו את העבריינית לגיבורה". מירי רגב: "דווקא הסגירות מביאה להפקרות - כי אל הוואקום נכנסות שמועות"
איך הפכה נאשמת בריגול חמור לאבירת חופש העיתונות? "כשפועלים בטיפשות שכזאת, מייצרים כזו חשאיות ומנסים להסתיר, תמיד צומחים הגיבורים תוך כדי הפרסום. היא עשתה עבירה? תשפטו אותה, אבל המחשבה של האחראים על כך, שתיגרם להם מבוכה, הביאה אותם להסתיר את הסיפור, וכך הפכה העבריינית לכאורה לגיבורה". כך טען היום (ה') בשיחה עם ynet חתן פרס ישראל לתקשורת, מוטי קירשנבאום.
פרשת קם - כל העדכונים ב-ynet:
- ענת קם במעצר בית: היה אצלנו כזה חוסר מידור
- הסניגור: משפט קם מסוכן לעיתונות ולדמוקרטיה
4 חודשים במעצר בית: רק לישראלים לא סיפרו - פרשנות: קם על יוצרו / רון בן-ישי
- חומות הצנזורה מול שופרות האינטרנט
קירשנבאום המשיך וביקר קשות את התנהלות השב"כ והפרקליטות בפרשת ענת קם, הנאשמת בהדלפת אלפי מסמכים מסווגים. "כל העולם מדווח, שם את העיתונאית במרכז - ורק פה האידיוט של הכפר נוהג כמטומטם. העיקר שלא יידעו".
במשך ארבעה חודשים, מאז מעצרה של קם בדצמבר ועד היום, מנע צו איסור פרסום גורף את פרסומם של פרטי הפרשה בארץ. זאת, אף שבינתיים הם פורסמו בהרחבה בעיתונות הזרה ובבלוגים בישראל ובחו"ל. במשרד המשפטים הסבירו היום כי צו איסור הפרסום "היה חיוני עד כה, כדי למצות את האפשרות להגיע להחזרת המסמכים המסווגים, וכדי למנוע שיבוש חקירה של העבירות החמורות ביותר שלכאורה בוצעו בפרשה זו".
לדברי קירשנבאום, ההתנהלות הזו מעידה על "חוסר הבנה של התקשורת, מהות המדיה, ואיך פועלים איתה. על השטות הגדולה הזו הם צריכים לשלם ולעזוב את משרתם. בניסיון להסתיר, הם יצרו את זכוכית המגדלת הגדולה ביותר. את כל המעורבים, ובמרכזם החיילת, הם הופכים לגיבורים. תמיד זה היה ככה, אך האחראים אינם מבינים שכבר לא ניתן להחזיר את הפגז ללוע התותח".
הצנזורית לשעבר: לא להפוך את השליליים לחיוביים
ח"כ מירי רגב - בעבר דוברת צה"ל והצנזורית הראשית - מסכימה עם קירשנבאום, בקביעה כי קם הפכה לגיבורה בשל חוסר מחשבה אצל הגורמים האחראים: "תמיד צריך לשקול את הצו גם בנגזרות אחרות, מעבר לכאן ועכשיו, ולא להפוך את הגורמים השלילים למרכזיים וחיוביים. זה מה שקורה כשלוקחים צעד קדימה. דווקא הסגירות יכולה להביא להפקרות, בזה שיש ואקום שאליו נכנסות שמועות רבות, בארץ ובעולם, ומכניסות את מי שפשע לכאורה לאור הזרקורים".
רגב מצפה שהשב"כ יפעל אחרת, כי "ברגע שהוא מתיר את הפרסום, יפרסם את כל המידע ואת כל הפרשה, על מנת שנבין כולנו מדוע הוצא הצו מלכתחילה, תוך מניעת מידע חיוני מהציבור - ומה הסיבה שכעת הוא הותר לפרסום".
"בסוף יגידו, על מה כל הרעש?"
נחמן שי, ח"כ נוסף שהיה בעבר דובר צה"ל, מצטרף גם הוא למבקרים. "זה עובד ההיפך", הוא קובע בפסקנות. "הרצון לעצור את הפרסום יוצר סטנדרט באור אחר, הירואי. מרוב שמסתירים מהציבור את הדמות, במי מדובר ובמה מדובר, היא הופכת נוצצת. חלק מהכעס על המידע שנמנע מן הציבור, מתורגם לתמיכה בדמות ובנושא".דווקא זהירות היתר, לדבריו, עלולה ליצור אפקט הפוך, "מה שנקרא 'הצלחה יתרה'.
מנגד, סבור שי, ייתכן שדווקא כשהציבור ישמע את האשמות שיוגשו בסופו של דבר נגד קם, "הם יגידו - על זה כל הרעש? על זה מנעו מאיתנו מידע? החומרה תוסט מהמעשים שנעשו לכאורה".
שי, רגב וקירשנבאום מטילים ספק רב אם היה באמת צורך להוציא צו איסור פרסום גורף שכזה, ביכולת לאוכפו, ובאופן שמצטיירת ישראל בעולם כתוצאה מכך.
"בסוגייה הזו, אני לא יודעת אם הצו היה מחויב המציאות מטעמי חקירה, ואם כן, מדוע לא הצליחו למנוע את הזליגה החוצה", אומרת רגב. "כך, עולה השאלה, האם בסיטואציה שנוצרה, בה העניין מפורסם בכל מקום בעולם, יכלו לעשות משהו בדרך כדי לצמצם את צו הפרסום ולמנוע את הסאגה. מראות עיניי, על כל המערכות המשפטיות לעשות חושבים ולבדוק את התנהלותם מול המערכות הביטחוניות".
לדבריה, ההתנהלות פוגעת ללא ספק בתדמיתה של ישראל בעולם: "מבחינה חיצונית, מצטייר שיש פה מכה לדמוקרטיה, למרות החופש הגדול שיש בישראל בתחום. לכן זה המקום של מידתיות ומינון, מה נכון לאסור, ומה, לאחר שיותר הפרסום, יציג את ישראל, באופן מוטעה, כמדינה שחופש הביטוי בה בעייתי - ואת מי שלכאורה פשע, באור הזרקורים".
"פוגעים בזכות בסיסית - זכות הציבור לדעת"
גם שי סבור שהנזק שנגרם בחו"ל והצבעים ההרואיים בהם כבר צוירה קם במאמרים שונים בעולם, הינו גדול לאין שיעור מהנזק בארץ: "זה נזק שהוא ברור, ודאי, ועליו אין מחלוקת. אנו מצוירים כשלילים בעולם בכמעט על כל מה שנעשה, ורק הדמוקרטיה הישראלית היא שמקיימת אותנו. במקרה כזה, שפוגעים באחת הזכויות הבסיסיות - זכות הציבור לדעת - זה רע מאוד וטעון בדיקה".
"זה פשוט לא לחשוב עד הסוף, גם אם יש נימוקים", מסכם קירשנבאום. "מי שלא חושף דברים כאלה בעידן האינטרנט והתקשורת המודרנית, וחושב שניתן לעצור מישהו לחודשים שלמים מבלי שזה ייצא החוצה ותרעש הארץ והעולם - יצטרך לבלוע את הכובע. מי שאחראי לכך חי בתקופה המונופוליסטית שהייתה בישראל, תקופה של עיתונות אחרת ומחשבה שיש כלי שיסתיר הכול ויסכים להשתתף במשחק ההסתרה הזה".
לדבריו, הפגיעה בתדמית חופש המידע בישראל, בעיני העולם, מחייבת את העיתונאים להילחם כדי לשנות את המצב: "אמצעי התקשורת מצייתים, אך יחד עם זאת הם חייבים להילחם, כמו שאמרה דליה דורנר. הפגיעה בתדמית שלנו גם מפנים וגם מחוץ, היא גם פגיעה בתדמית ישראל כמדינה דמוקרטית חופשית. לאלה שמחוללים את הפשע הנורא הזה זה לא אכפת, הם רק פוחדים להיות מובכים. ואני שואל - איזה מין נימוק זה? איזה מין נימוק?".
לפנייה לכתב/ת 
