פרשת קם: חומות הצנזורה מול שופרות האינטרנט
פרשת ענת קם שהותרה לפרסום רק היום בכלי התקשורת המסורתיים, היא כבר שיחת הרשת מזה כמה שבועות, בבלוגים וברשתות חברתיות. איזה אפקטיביות יש לצנזורה בעידן הזה?
אחת המשמעויות הבולטות של תיאוריית "הכפר הגלובלי" היא שלמדינות אין כבר יכולת לשלוט באופן בלעדי בכל הנעשה בהן. פרשת ענת קם מוכיחה טענה זו, דרך מי שהפכה אותה מלחישה ברוח לתעלומה הנאבקת על מקומה בסדר היום הציבורי: האינטרנט.
בעידן ה-Web 2.0 , עידן של רשתות חברתיות וזעיר בלוגים, חופש הביטוי מקבל משמעויות חדשות. מדובר ביותר מאשר היכולת להגיד מה שאתה רוצה, לחלוק דעות, ולחפש יחד תשובות לשאלות שגופים ממשלתיים לא אוהבים לשמוע.
האינטרנט היא מדיום חוצה קהלים, ללא שום יכולת אמיתית של השלטון להשתיק, לצנזר, לפקח או לבקר את הנאמר בה. העובדה שיותר משני מיליון ישראלים מחוברים לרשת חברתית זו או אחרת, ועשרות אלפים כותבים בלוגים, הופכת את האכיפה לבלתי אפשרית בעליל.
סדקים בחומת הצנזורה
כשמוטל איסור פרסום (שגם כך, מגיע רק לידיהם של מערכות כלי התקשורת), מספיק שאדם אחד יחליט שהנושא מספיק מעניין כדי לספר לחבר בפייסבוק – כדי שיווצר הסדק הראשון בחומה.
בחדרי צ'אט, קהילות רשת, בלוגים וברשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר, כותבים גם אזרחים מן השורה (ולא רק אנשי תקשורת או ביטחון הנחשפים למידע בתוקף תפקידם), לרובם אין גישה למידע חשאי ולא יכולים לדעת את האמת במלואה, מתמלאת הרשת הישראלית במשהו שהטיפול בו מורכב אף יותר מצד הצנזורה: שאלות רבות.
בלוגרים ניזונים זה מזה, משתפים פעולה זה עם זה ונותנים קרדיט וקישורים במאמריהם זה לזה ולמקורות מידע שמעניינים אותם (כמו עיתונות זרה, למשל).
אם בלוגר בודד חושף משהו סודי, יכול השב"כ להורות לו להסיר את הפרסום (אם במקרה, עלה עליו בזמן). מה ניתן לעשות עם 20 אלף בלוגרים ששואלים כולם את אותה שאלה על נושא מצונזר?
מהצלחה לפארסה
בתחילה, נראה כאילו השיטה עבדה: פוסטים שכתבו בלוגרים כללו סימני שאלה, והובעה תרעומת על הצבא ועל פערי המידע בנושא. בטוויטר, היה גם בתחילה שיח מהוסס. אך ההצלחה הפכה בן-ליל לפארסה: הכתבות שפורסמו מעבר לים, היכן שאין יכולת להגבילן – הציתה את הבלוגוספירה. תמוה ומקומם, שמה שיכול כל העולם לדעת, הוא סוד כמוס בישראל.
נכתבו בבלוגים דברים קשים על כל הנוגעים בדבר – על מנגנוני הבטחון שעצרו את קם והאפילו את העניין, על הפיקוד הבכיר שמשתמש בכוחו כדי להסתיר דבר-מה ועל גופי העיתונות הגדולים בישראל אשר לא סיקרו את הנושא. הוקמו מספר קבוצות בפייסבוק לעניין פרשת קם, בהן המשיכו התנצחו המגיבים על האם ענת קם היא קורבן, או בוגדת – שיח אינטרנטי אופייני.
העימות בין הרצון לחשוף לבין הרצון להסתיר הגיע השבוע לשיא בתקשורת הממסדית. מאמרה של ג'ודית' מילר מה-Daily Beast תורגם לעברית בידיעות אחרונות, כאשר החלקים האסורים בפרסום הושחרו. זאת בזמן שהמאמר המקורי באנגלית היה זמין לקריאה מכל מחשב בישראל.
תנו לאור לחדור מבעד לסדקים
מדור "הרשת התיכונה" המתפרסם כאן, מרבה לעסוק במקרים של דיכוי חופש ביטוי בידי משטרים אפלים אחרים בעולם. והנה, אנו מגלים שהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בהקשרים שכאלה - אינה טובה בהרבה משכנותיה. הנה, גם בשנת 2010, בעניינים המסבים לו מבוכה, הממסד הבטחוני בישראל נוקט בדרכים של סתימת פיות והגבלת חופש עיתונות וחופש הביטוי, מאבני היסוד של מדינה דמוקרטית.
אך מה משותף לכל אלה? העובדה שהאינטרנט משנה את חוקי המשחק, ומביאה את חופש הביטוי גם למקומות שיש מי שרוצה להשאירם באפילה.
יהודי חכם אחד בשם ליאונרד כהן כתב פעם: "בכל דבר יש סדק, שדרכו האור יכול לחדור". האינטרנט היא יוצרת הסדקים, ונושאת האור.
לפנייה לכתב/ת 
