איך קבע אובמה שאין איסלאם קיצוני?

לא לחלוטין ברור אם זה חלק ממהדורה עדכנית של שיחדש (Newspeak) של ג'ורג' אורוול, או שמא מעשה קונדס סר טעם שיועד מלכתחילה ל-1 באפריל אך התפרסם באיחור של שבוע. אולי זה פשוט ההמשך הטבעי ל"נאומו ההיסטורי" של ברק חוסיין אובמה בקהיר – אך כנראה שלהחלטה החדשה של הבית הלבן שלא להשתמש עוד במינוח "איסלאם קיצוני ומיליטנטי" לא יכול היה להיות תזמון מוצלח יותר. כך, עוד בטרם חלפה יממה מההחלטה, וכבר מיהר הנשיא האיראני לחרוץ את לשונו ולאיים על אובמה בשבירת שיניו... כמובן רק בדרך "לא קיצונית ולא מיליטנטית".

ובעולם בו אין יותר "איסלאם קיצוני ומיליטנטי" ושבו "אמריקה והאיסלאם חולקים עקרונות של צדק וקדמה, סבלנות וכבוד לכל בני האדם", כדברי אובמה עצמו מלפני פחות משנה, נדרשות כמה תוספות עובדתיות מינוריות לשם השלמתו של המילון הנשיאותי המתקדם הראשון.

למשל, כאלה שיבהירו איך "צדק, קדמה, סבלנות וכבוד לכל-בני-האדם", שלהווי ידוע מעולם היו נר לרגליו של האיסלאם המעתיר בשלל גרסותיו מתיישבים עם אחמדינג'אדים, בן לאדנים, ונסראללות; עם טליבאנים, אל קאעידות וג'יהאדים; עם סקילת נשים "הסוטות מדרך הישר", קציצת איברי גנבים והלקאת הומואים; עם הכחשת שואה מלוא החופן, עם נשים הכלואות ברעלות, חיג'אבים, ניקאבים ובורקות, ועם תינוקות של בית רבן הגדלים על האמונה השלמה שנציגי הרוע בהתגלמותו בימינו הם אמריקה, היהודים וישראל. כל זאת כמובן עם הובלה של יותר מ-90% מהטרור העולמי, בלעדיות כמעט מלאה בייצור ויצוא מחבלים מסוף העולם ועד סופו, ושכבת אינטליגנציה המלאה משטמה למערב ולערכיו, ושמשוכנעת בכל לבה שכמעט כל חוליו ונחשלותו של עולמם מונחים לפתחו ולאחריותו של הקולוניאליזם המערבי המשוקץ.

להשיח במעללי ישראל באין מפריע

וכשרוחות מעין אלה מנשבות מעבר לים, נקל להבין איך כל זב חוטם ומצורע רואה לעצמו באחרונה צורך והיתר להפוך את ישראל לשק חבטות. כך יכולים לרוות להם בנחת דיקטטורים מוטרפים, חומסי זכויות אדם מקצועיים, מנהיגים ערבים "מתונים" וצדקנים ליברלים מדופלמים, ולהשיח כמעט באין מפריע במעלליה של ישראל, בעוולות הציונות ובממשלתה המחרחרת ריב ומדון.

קרוב לוודאי שארדואן הטורקי לא נזקק נואשות לתדרוכים מהבית הלבן לפני שהוא משתלח בישראל, ורואה בנו למשל את האיום הגדול ביותר לשלום האזורי כולל; ועבדאללה הירדני לא צריך להקריא מרשימת מסרים סדורה שנוסחה בעבורו בחדר הסגלגל לפני שהוא מספר לנו על בדידותנו הרבה, וככל הנראה צ'באס הוונצואלי לא נדרש להיוועץ ברם עמנואל לפני שהוא קובע כי "ישראל הוקמה כדי למנוע אחדות בעולם הערבי"; ויו"ר הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם לשעבר, מוחמד אל-בראדעי, לא נדרש לאישורה של הילרי קלינטון לפני שהוא שפוסק כי "הכיבוש הישראלי מבין רק כוח"; ואובמה כמובן אינו מסב באישון לילה עם איסלאמיסטים נבחרים לתיאום עמדות בנוגע להשתת איומים, חרמות וחרפות על ישראל.

ואולם כשהנשיא האמריקני טורח בפומבי לנזוף בממשלת ישראל על כל אישור בנייה של מרפסת בעיר בירתה, כשעוזריו הנאמנים ששים לפרסם את תמונתו בתנוחה מתנשאת ומזלזלת עם רגליים על השולחן בשיחתו הטלפונית עם נתניהו, כשהוא שולח את קלינטון לגעור באורח משפיל בראש ממשלת ישראל, וכשהם עושים כל שלאל ידם שגבעת שלמה ושייח-ג'ראח ייוותרו זמן רב ככל האפשר על ראש שמחתה של התקשורת העולמית – לא מעט חובבי ציון מושבעים, כמו האדונים הטורקי והירדני, חשים שעל מריחת ישראל בזפת ונוצות איש באמריקה לא יבוא עמם חשבון.

כמובן שגם בקשות של הבית הלבן מהקונגרס לשנות את החוק כך שיאפשר לסייע ביטחונית לרשות הפלסטינית, גם אם חמאס יצטרף לממשלת אחדות, כמו בחינת האפשרות להושיט יד לגורמים מתונים בטליבאן, או נכונות להוציא את סוריה מרשימת נותני החסות לטרור ולהחזיר את שגרירה לדמשק גם אחרי כריתת ברית הזוגיות של אסד עם השליט האיראני – מלבים את התחושה הגלובלית שהסעד האמריקני לישראל בממשל אובמה נעשה דומה יותר ויותר למשענת קנה רצוץ.

כך יכול ארדואן להוסיף נדבך על נדבך לקראת הוצאתה לאור של מהדורה טורקית עדכנית של הפרוטוקולים של זקני ציון, מבלי שחלילה יטריד את מנוחתו הספק שמא יבולע לו מהאמריקנים עקב כך, וכך יכול עבדאללה להלך אימים על ישראל ללא כל חשש מנזיפה אמריקנית, כשכמובן אין זה כלל משנה עד כמה נלעגים דברי המלומד הטורקי, למשל ש"ישראל השתמשה באורניום מדולל בעזה", או של הסטטיסטיקן הירדני ש"ערביי ישראל יגיעו בתוך 8-10 שנים ל-50% מכלל האוכלוסייה בישראל".

לפחות נוכל להתנחם בעובדה כי אחרי שבאמצע שנות ה-90 זכינו למזרח תיכון חדש עם פלסטינים מתונים ושוחרי שלום, בעשור שני של המאה ה-21 יש לנו כבר עולם חדש... והפעם ללא ג'יהאדיסטים וללא קיצונים איסלאמים. כמה חבל שמחלומות מקומיים וגלובליים צריך גם להתעורר.

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה