הסכם פירוק הגרעין - ההבדל בין חזון למציאות
אובמה שב השבוע מפראג כשבידיו הסכם חדש עם רוסיה לצמצום ארסנל הנשק גרעיני. אך בחינה מקרוב של פרטי ההסכם מעידה עד כמה גדול הפער בין ההצהרות על "עולם ללא נשק גרעיני" לבין פעילותו. מומחים הסבירו ל-ynet מדוע "הסכם פראג" אינו מפחית כמעט בכלל את מספר ראשי הקרב הגרעיניים ומדוע אובמה נוחל כישלון אחרי כישלון בהתמודדות עם הגרעין האיראני
במסגרת ההסכם התחייבו אובמה ומדבדב להקטין עוד בשליש את הארסנל הגרעיני של ארצותיהם. מספר ראשי הנפץ הגרעיניים של ארה"ב ורוסיה לכ-1,600. כמות המשגרים הזמינים מהיבשה והים תקטן ל-800,
אך האם הארכת תוקפו של הסכם START, שהתעכבה במשך כחצי שנה, מקדמת את אובמה לעבר השגת חזונו? וחשוב מכך, האם ההחלטה בדבר הצמצום הנוסף בארסנל הגרעיני מקדמת את הקהילה הבינלאומית לעבר עולם בטוח יותר, המרחיק פצצות גרעיניות מידיהם של ארגוני טרור או מחזק בצורה כלשהיא את המאבק באיום הגרעיני מצד איראן או מרסנת מדינות אחרות המסכנות את היציבות הבינלאומית דוגמת צפון-קוריאה? ספק גדול.
ד"ר תמר מלץ-גינסבורג, חוקרת בתחום בקרת הנשק וביטחון אזורי במזרח התיכון, סבורה כי על-אף שהסכם פראג מוצג כשהסכם משמעותי, אין בו כל החלטה חסרת תקדים. במאמר שפרסמה באחרונה במכון למחקרי ביטחון לאומי ציינה מלץ-גינסבורג כי חשיבותו העיקרית של ההסכם החדש היא בהמשך תהליך האימות והפיקוח על הנשק בגרעיני. "ההסכם מוצג כחיזוק היחסים בין ארה"ב ורוסיה, למרות שבפועל לא נראה שיהיו לו השלכות מדיניות (כמו למשל בסוגיית איראן)", כתבה.
מחלוקת מדינית- ביטחונית בוערת אחרת שאינה מגיעה לכלל פיתרון בהסכם, היא המחלוקת סביב תוכנית הגנת הטילים האמריקנית במזרח אירופה. אובמה לא דרש את הסכמת רוסיה לתוכנית, המהווה מרכיב מפתח ביכולת האמריקנית "להכיל" איום מאיראן, במידה שזו תמשיך להגדיל את טווח הטילים שלה גם אל אירופה.
אובמה ומדבדב אחרי החתימה (צילום: AFP)
מלץ-גינסבורג אף טוענת כי גם הדיבורים על הפחתת הארסנל הגרעיני בשליש, "אינם משמעותיים ואף מבלבלים". לדבריה, "על-פי חוקי הספירה החדשים, נספר ראש קרב אחד לכל מפציץ, בעוד שבפועל, כל מפציץ רוסי או אמריקני, יכול לשאת בין 6-20 פצצות. לפי ספירה זו מחזיקה ארה"ב רק ב-1,650 ראשי קרב מבצעיים ולא ב-2,100 – המספר האמיתי של ראשי קרב מבצעיים המצויים בידה. רוסיה, על-פי אותה שיטה, מחזיקה לכאורה ב-1,740 ראשי קרב ולא ב-2,600". כך שגם הטענה לצמצום משמעותי במספר הפצצות המבצעיות איננו נכון. למעשה, רוסיה וארה"ב אינן מצמצמות דבר, אך מנצלות את ההסכם לחיזוק הנרטיב בדבר צמצום הארסנל הגרעיני שבידיהן.
איראן היא איום גדול יותר מכל הסכם START
"אם הבעיה הייתה נגמרת בכך, ניחא. הבעיה היותר גדולה היא שאובמה כלל אינו פועל ביחס לשתי הבעיות שבאמת מטרידות היום את אלה המעוניינים בפיקוח והגנה על הנשק הגרעיני - איראן וצפון-קוריאה. יש הבדל גדול בין מה שמושג לבין מה שאובמה רוצה להראות. ההתנהלות שלו היא ניסיון נואש להגיע להישגים, כדי לעמוד בציפיות שתלתה בו ועדת פרס נובל", אומרת ד"ר אמילי לנדאו, מומחית לבקרת נשק.
לדבריה, "כל הפעילות של אובמה בנושא בקרת הנשק – הסכם פראג, ועידת הגרעין השבוע וועידת האמנה לאי הפצת נשק גרעיני בחודש מאי הקרוב - שמה בצד את הטיפול באיראן ובצפון-קוריאה. זו טעות. שתי המדינות האלה הן האיום מספר 1 על ההסכם לאי תפוצת נשק גרעיני. אם איראן תהפוך למדינה גרעינית - האיום על הסכמי הגרעין תהיה גדולה יותר מכל הסכם START והסיכון שיווצר לזליגת ידע או חומרים בקיעים יהיה הרבה יותר גדול".
ברקע נמשכים בעצלתיים דיוני חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה על סבב הסנקציות הבא, כשהמועד להצבעה עליהן כלל אינו ברור. אי הבהירות בדבר יכולתה של ארה"ב "לספק את הסחורה", ניכרת גם בהתבטאויותיו של הנשיא האמריקני, שאמר אתמול בראיון לרשת ABC כי על-אף חתירתה של ארה"ב לסנקציות חזקות וחסונות, "אין כל ערובה לכך שהן אלה שיעצרו" את שעיטתה הגרעינית של איראן.
"בנושא האיראני אובמה פשוט נוחל כישלון אחרי כישלון. איראן זוכה אמנם למסר חוזר ונשנה של איומים, אולם בפועל אין כל תוצאות. צד אחד דוהר קדימה והצעד השני דורך במקום. אובמה ניסה מהלך דיפלומטי אך לא הראה אסטרטגיה דיפלומטית, בכך שלא עבר למשא ומתן בילטראלי ישיר", מסכמת לנדאו. "הוא נתן להמון זמן להתבזבז ב-2009. המהלכים של הקהילה הבינלאומית כעת הם בגדר מעט מדי, איטי מדי ומאוחר מדי".
לפנייה לכתב/ת 
