שתף קטע נבחר

 

סבא, תספר לי

סרטי הדור השלישי לניצולי השואה תופסים תאוצה ומקום של כבוד בלוחות משדרי יום השואה. אחד כזה הוא "סבא שלי", המתעד את פעילות ההתנדבות של תלמיד התיכון רז דנאי למען ניצולי השואה שדרכה הגיע לסיפור האישי והכואב של סבו

גטו לודז', 1944. בין הרכבות שיוצאות מהאזור התחום למראות הקשים של חיי היום יום במקום, ארגון בשם "היד התומכת" מתחיל לפעול. מדובר בקבוצת ילדים שהחליטה לפעול למען זקני הגטו. הקבוצה אמנם לא החזיקה מעמד זמן רב בשל שילוחם של הילדים בטרנספורטים, אבל שמה ופעילותה הפכו לאחד הסיפורים המרגשים והמעניינים של הגטו.

 

דנאי מספר את סיפורו של סבו, מתוך "סבא שלי" (באדיבות ערוץ 1)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

כפר-סבא, 2010. רז דנאי (18), תלמיד י"ב בתיכון כצנלסון בעיר, הקים את "היד התומכת", ארגון התנדבות הנקרא על שם ההתארגנות ההיא מהגטו, שמטרתו סיוע אישי של תיכוניסטים מתנדבים לניצולי שואה. דרך הקמת הארגון, למד לראשונה דנאי גם על סיפורו האישי של סבו ניצול השואה. הסיפור של דנאי, כמו גם זה של ארגון ההתנדבות שלו, יובא ב"סבא שלי", סרט תיעודי שישודר היום (א') ב-16:20 בערוץ 1.

 

"זה לא היה קל בכלל", הוא מספר בראיון ל-ynet. "סבא שלי הוא אדם מאוד סגור. במשך שנים כשלחצנו עליו הוא דיבר קצת על מה שעבר, אבל בכל פעם היה צריך להיכנס לאווירה הנכונה וזה לא היה פשוט. אחרי שהוא נקשר למתנדבות שמסייעות לו, הוא התיישב ובאמת סיפר את הסיפור המלא של מה שעבר שם".

 

אתה מרגיש באיזשהו אופן שהפתיחות הזו סייעה גם לו?

 

"הוא לא יודה בזה בחיים, אבל בטוח שזה עשה לו טוב. אני יכול לתת כדוגמה פגישה שהיתה לנו כשחזרתי מהמסע לפולין, בה גם הוקרן הסרט. אחרי הפגישה וההקרנה, הוא סיפר לי לראשונה שהוא חלם על סבא שלו, כך שבהחלט אני חושב שזה היה מהלך בריא".

 

ולך? נראה שאתה מאוד מעורה בסיפור.

 

"כן, מאז שהתחלתי את הפרויקט אני הרבה יותר מתעניין - גם בסיפור של סבא שלי וגם בכלל בנושא".

 

יוזמה מבורכת

פעילות ארגון "היד התומכת" של דנאי, שכאמור במרכזה בני נוער המתנדבים לסייע לניצולי השואה, צוברת תאוצה ונכון להיום עשרות בני נוער באזור השרון לוקחים חלק בפרויקט המרגש. "מה שקורה זה שאחת לשבוע צעיר או צעירה נפגשים עם ניצול השואה, למשך שנה", הוא מספר. "המטרה שלנו אינה להנציח את השואה. המתנדבים עוברים הכשרות לפיהן הם לא צריכים ללחוץ על הניצולים לספר את סיפוריהם אלא פשוט להראות שהם חשובים לנו".

 

נדמה שכבר לא קל למצוא בני נוער כמוכם בימינו.

 

"זה לא נכון. אחת המטרות המשניות שלנו היא לנפץ את הסטיגמה על הנוער, שלא אכפת לו ושהוא לא מתעניין בדור ההוא. יש קומץ, באמת שמדובר רק בקומץ, שמשום מה מעיד על כל השאר".

 

איך היו התגובות לסרט שתיעד את הפעילות שלכם?

 

"כולם רוצים לעזור, אבל רבים לא מוכנים לזה בפועל וחלק מגלים שהם לא מסוגלים לעשות את זה. כשאני מסיים הרצאות לגיוס מתנדבים, אז לא מעט נופלים בסינון שאנחנו מוכרחים לעשות, אבל עדיין יש נכונות רבה והסרט תרם לה. אנחנו לא המונים, אבל בהחלט יש חבר'ה שמוכנים לעשות את העבודה כמו שצריך".

 

למה בעצם לא תכניסו את הפעילות שלכם ל"מחויבות אישית" בבתי הספר?

 

"ממש לא. כשהפעילות ההתנדבותית שלנו מגיעה מצדם של בני הנוער, אתה יודע מי האנשים שאתה עובד איתם וכמה הם באמת מחויבים לזה. כשזה מגיע למחויבות אישית, אתה לא בהכרח שולט על זה.

החשש הוא שיש תיכוניסטים שיבריזו לניצולים או שיגיעו בלי התראה מראש. אין דבר יותר חמור מזה שניצול שואה יכין כיבוד, ימתין לצעיר שאמור להגיע אליו ויתאכזב. זה באמת משהו שאנחנו לא צריכים שיקרה".

 

הסרט "סבא שלי" על ארגון "היד התומכת" של רז דנאי ישודר במסגרת "הדור השלישי", תוכנית מיוחדת לערב יום השואה. סרט נוסף שישודר הוא "לסגור מעגל", בו בושמת, נכדה לניצולת שואה, נוסעת עם סבתה לסיור משותף ב"יד ושם". הסרטים הופקו במסגרת פרויקט לעידוד יוצרי קולנוע צעירים הנערך על ידי "משואה" ומגמות התקשורת והקולנוע בבתי הספר.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דנאי והסבא. הסיפור האישי של כולנו
צילום: ערוץ 1
לאתר ההטבות
מומלצים