לסבית בגלל טראומה? בת ה-18 בודקת נטיות

בחורה צעירה כבת 18 הגיעה למרפאה יחד עם אמא שלה. כשהן הציגו את עצמן, נזכרתי במייל שקיבלתי כמה ימים קודם לכן מאמא שהייתה מוטרדת מהנטיות המיניות של בתה. למרות שאני תופסת את עצמי כאדם פתוח, אני מודה שגם לי יש כמה דעות קדומות. כשאמא מגיעה אליי עם בתה כדי לקבל ייעוץ על אמצעי מניעה, אני בדרך כלל מאמינה שיש ביניהן פתיחות ויחסים טובים. אבל כשאמא מגיעה עם בתה לטיפול מיני, זה נראה לי חודרני. אני מתייחסת בחשדנות לסיטואציה, וברוב המקרים, אחרי עריכת ההיכרות - אני מבקשת מהאם לחכות בחוץ.

האם הנ"ל נכנסה עם הבת ומיד החלה לחלק לי הוראות. היא אמרה שהיא מרגישה שלבתה "יש בעיה בנושא המיני‭,"‬ אם אני רוצה היא תפרט, אבל היא מבקשת שאהיה עדינה עם "הילדה‭,"‬ כי היא מאוד רגישה. היא בוודאי הייתה ממשיכה להסביר לי מה עליי לעשות, אבל קטעתי אותה. אמרתי שאני מרגישה שהיא מאוד דואגת לבתה, אבל אשמח לשוחח עם הנערה לבד. אם נזדקק לעזרתה, נקרא לה.

הבת, שלא הוציאה מילה עד כה, שיחררה אנחת רווחה כשאמה יצאה בחוסר רצון מן החדר. חייכתי בהקלה, לעצמי וגם אליה. היא אמרה משהו על זה שאמא שלה מלחיצה ונדחפת. חייכתי אליה שוב, במין תחושה של שותפות קואליציה, עד שנזכרתי שאני בעצמי אמא לנערה בערך בגילה ונחרדתי מהמחשבה שבתי עלולה לדבר עליי ככה.

החיוך עבר לי. ביקשתי מהנערה לספר על עצמה. היא אמרה שהיא לא יודעת במה להתחיל. הצעתי שתספר על הבית, בית הספר, החברים - מה שנראה לה שהייתה רוצה שאדע עליה. בלי לחץ.

מציאות חסרת גבולות 

היא בת להורים גרושים, גרה עם האמא. אביה בנה זוגיות חדשה ונולדו לו ילדים נוספים. לאם, שהיא בתה היחידה, לא היה בן זוג מאז הגירושים. היו שנים שהיא

לא הייתה בקשר עם האב, היום הוא מנסה להתקרב אליה. את האחים למחצה שלה היא מחבבת. גם אשתו של האב נחמדה, ולפעמים כשיש לה בעיות היא מתייעצת איתה.

היא דיברה על כולם אבל לא על מי שטרחה להביא אותה לכאן. "איך היחסים עם אמא‭"?‬ שאלתי. היא היססה ואמרה שאינה יודעת מה מותר לה להגיד. הסברתי שמותר להגיד הכל. אני, כמובן, לא אספר דבר מכל מה שייאמר בינינו - לאמא שלה או לכל אדם אחר.

היא סיפרה שהיא מרגישה שאמא שלה נכנסת יותר מדי לחייה ומערבת אותה יותר מדי בחיים שלה. לפעמים היא מרגישה שהיא מהווה עבורה תחליף לבן זוג, והיא ממש לא אוהבת את התחושה הזאת. גם לא את המסר, העקיף והישיר, הסמוי והבוטה, שהאושר של אמא שלה תלוי רק בה.

"ולמה אמא רצתה שתגיעי אליי‭"?‬ שאלתי.

"אמא חושבת שאני לסבית, והיא רוצה לתקן אותי‭,"‬ היא אמרה.

"ומה את חושבת‭"?‬ שאלתי.

"אני לא יודעת‭,"‬ היא ענתה בהיסוס.

תהיתי למה בכלל הסוגיה עלתה. היא סיפרה על מערכת יחסים סבוכה ותלותית, שהייתה לה עם בחורה מעט מבוגרת ממנה. אותה חברה הציפה אותה בתשומת לב: היא הקשיבה לה, הזדהתה איתה, הבינה אותה והעניקה לה חום ואהבה. בהמשך היא גררה אותה גם ליחסי מין. בהתחלה היה לה נעים, אחר כך היא הרגישה אי-נוחות, ואפילו דחייה. אז גם החלה להרגיש שהקשר מעיק עליה, שהחברה כופה את עצמה עליה, וניסתה להרחיק אותה. עכשיו הן לא בקשר. זה היה הקשר הרומנטי והמיני היחיד שהיה לה עד היום. היא לא יודעת אם היא יכולה ליצור קשר עם גבר.

אמרתי לה, שלמעשה היא לא ממש יודעת מה זה גבר ומה זו זוגיות. אבא שלה, שאיתו חידשה קשר רק לאחרונה אחרי שנים של ניתוק, ואמא שלה, שנמנעה מקשר רומנטי אחרי הגירושים, לא העניקו לה מודל של זוגיות. שיעורי הבית שלי עבורה היו לחשוב מה היא חושבת על גבריות, על נשיות ועל זוגיות.

המטופלת שלי נפרדה ממני לשלום ויצאה מן החדר. אמה התייצבה מיד בפתח: "אז מה את אומרת‭"?‬ היא שאלה. ביקשתי ממנה להיכנס. הסברתי לה שמעכשיו הקשר יהיה ביני לבין הבת בלבד. אם נרגיש שיש צורך לשוחח גם איתה - נזמין אותה. למרות הקושי שלי עם הפולשנות שלה, אמרתי בכנות שאני מעריכה את הרצון הטוב שלה לעזור אבל לפעמים חשוב לכוון ואחר כך לשחרר. ואני מבקשת ממנה לשחרר את בתה לדרך שלה.

להזיז את אמא 

המטופלת שלי חזרה בלי אמא ועם תשובות. היא חשבה שהיא לא לסבית, אבל גברים מפחידים אותה. היא לא ידעה למה: אבא שלה לא מפחיד אותה, למרות שהיא לא בטוחה שהוא לא הטריד אותה מינית בעבר. היא לא הצליחה להסביר לי למה האפשרות הזאת עלתה בראשה. נראה היה שאמה רמזה פעם משהו בכיוון.

היא החליטה להתעמת איתו בנושא. הוא היה מופתע, ושלל את האפשרות שמשהו מן הסוג הזה אירע. לראשונה בחייה הם ניהלו שיחה ארוכה ועמוקה, שבמהלכה היא שיתפה אותו בתחושות הנטישה, הדחייה והכאב שחוותה בשנות ניתוק הקשר ביניהם. כשחזרה אליי וסיפרה על המהלך, שיבחתי אותה על אומץ ליבה. השיחה ביניהם, היא אמרה, הרגיעה את החשש המעורפל שלה "שאולי משהו קרה שם‭."‬

הקשר ביניהם התהדק, והיא החליטה שהיא רוצה להתנסות בקשר זוגי עם גבר. הרושם שלי היה שהיא רוצה להתנסות בעיקר במגע מיני עם גבר. היו לה כמה ידידים שחיזרו אחריה, והיא בחרה באחד מהם. כשהם הגיעו למיטה, זה כאב לה נורא. זה גם הפחיד אותה. זה היה הזמן לדון יותר לעומק בפחד האמיתי שלה - הפחד מקשר.

די מהר התברר שאותו ידיד, שהפך לבן זוגה, הוא טיפוס חמקמק. במשך כמה שבועות הוא בא והלך, הצהיר שהוא רוצה אותה ונעלם, קירב אותה ומיד הרחיק. היא לא סתם בחרה דווקא בו. נראה היה לי שהיא זימנה לעצמה כישלון.

בפגישות הבאות עסקנו בשאלה מהו קשר - אינטימי, זוגי ובין-אישי. דיברנו על חוסר הביטחון שלה בעצמה ועל הקושי שלה לבטוח באנשים, גברים ונשים כאחד, וניסינו להבין ממה הוא נובע. דיברנו על הרתיעה שלה מקרבה, לצד הצורך בחום, בביטחון ובאהבה.

ביקשתי ממנה לכתוב מה היא אוהבת בעצמה. היא התקשתה לעמוד במשימה. כאן דווקא הצעתי לה לשתף את אמא שלה. היא ביקשה משוב גם מחברה טובה והצליחה לראות את עצמה דרך עיניו של הזולת.

עם הזמן היא הרגישה שהיא בשלה לקשר, ולא עם אישה. היא הכירה בחור והתחילה לצאת איתו, ונראה היה שטוב להם יחד. במקביל, וכצפוי, צצו קשיים לא פשוטים עם האם. הרבה כעס וחרדה צפו שם, והן היו במסלול ודאי ל"פיצוץ‭."‬ הצעתי להן ללכת לטיפול משפחתי. הן ביקשו שאפגש עם שתיהן. הבהרתי שאני לא מטפלת משפחתית, אבל הן התעקשו שרק איתי הן רוצות לדבר.

נפגשנו. האם הייתה בעלת רצון טוב אך מלאת חרדות, שאותן העבירה לבתה דרך הגנת היתר שלה. התפקיד שלי היה לעזור להן להתיר את הפלונטר הרגשי הסבוך ולייצר גבולות שיאפשרו לכל אחת מהן קיום נפרד. לאט-לאט הן למדו

לקבל זו את זו, להכיר בנבדלות זו של זו, ולבטא רגשות שבהתחלה היו עטופים בציניות ובפחדים. התהליך שהן עברו, לצד התכנים שעלו בשיחות, גרמו לאם להכיר בחסך הרגשי שלה. היא נרשמה לאתר היכרויות והחלה להיפגש עם גברים. השחרור של האם שיחרר גם את הבת.

לשתיהן היה הרבה מה ללמוד. ללמוד לתת ולקבל אהבה. ללמוד לתת אמון ולבטוח באחר. ללמוד להתנסות ברגש ובמגע. ללמוד להגדיר את הצרכים האמיתיים של כל אחת מהן ולא לפחד מהם. בסופו של התהליך הארוך הזה שתיהן מצאו בני זוג שאיתם יצרו זוגיות נינוחה ומתקשרת. קל או קצר המסע הזה לא היה.

הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בילינסון