צעירי החטיבה ביקרו את ניצול השואה: "מחמם לב"

אשר (ארתור) בק, ניצול שואה בן 87 מנהריה, ישב היום (א') בבית, ועיין באלבומים של בני משפחתו שנרצחו בידי הנאצים. הוא עלעל בין תמונות חבריו לאוניית "אלטלנה", שהגיעה ארצה ביוני 1948, וליטף תעודות משירותו הצבאי בחטיבה 7 של השיריון לאורך מלחמות ישראל. "השבוע שבין יום השואה ליום העצמאות של המדינה שלי ושל הצבא שבו שירתתי ברב מלחמות ישראל, הוא הניצחון האישי שלי ושל כולנו כעם בכלל", הוא אומר בהתרגשות.

בערב יום השואה ישראל מרכינה ראש ל-24 שעות, אבל עבור אותם ניצולים, הזכרונות קמים לתחייה הרבה לפני ואחרי יום הזיכרון הזה. בדיוק לשם כך, כדי להיות להם אוזן קשבת ולהעניק תשומת לב, נוסד פרויקט "פרח לניצול". בשעות הצהריים הגיעו לבית משפחת בק סמ"ר יותם ידיד מקריית-ים ורב"ט שגיא זיתוני מראשון-לציון, שניהם חיילים בחטיבה 7, שבה שירת כאמור גם אשר. הפרויקט, שבמסגרתו מבקרים חיילים ומפקדים בצה"ל כ-15 אלף ניצולי שואה, מתקיים זו השנה השישית ברציפות, בשיתוף צה"ל הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל וועידת התביעות.

שני החיילים העניקו לבק ולרעייתו, הלנה בת ה-83, פרחים ותעודות הוקרה על תרומתם לצה"ל ולמדינה, ושוחחו עמם. גם הלנה, ששהתה במחנה עבודה בחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה, התגייסה עם עלייתה ארצה לצה"ל ושירתה במודיעין חיל האוויר.

"נבחרנו יחד עם קבוצת חיילים קטנה לערוך יום הכנה בבית לוחמי הגטאות, וללמוד מקרוב על השואה דרך סיפורי הניצולים", מספר ידיד. "העובדה שהגענו לבית של אשר, ששירת באותה חטיבה שלנו, היא מקרית, אבל מרגשת וגורמת לנו לרצות לדעת יותר על מה שעבר עליו ועל משפחתו בשואה, ועל שירותו הצבאי - באותה מסגרת שבה אנחנו נמצאים היום. זה מפגש שחשוב לנו מאוד, כדור שממשיך לשרת את המדינה ולחיות בה".

"אנחנו מתמודדים עם קשיים בלחימה היומיומית שלנו, אבל היום למדנו שגם לאלה ששירתו בימים הראשונים של המדינה היו התמודדויות לא פשוטות", מצטרף זיתוני לדברים. "היה לנו חשוב לשמוע על החיים של ארתור ואשתו בימי השואה, ועל ההשתלבות שלהם בארץ".

"בימינו מי דיבר על השתמטות?"

בק מביט בשניים נרגש, וניגש אל הארון. הוא שולף משם בגאווה את הדסקיות עם מספרו האישי - 94267 - ואת תג חטיבה 7, שאותו שמר מאז השתחרר ממילואים, עם תום מלחמת יום הכיפורים. התג, היחידי שלא השתנה מאז קום המדינה, נראה שמור היטב, ומעוטר בכוכב דמוי טלאי צהוב - לזכר המעפילים שגויסו לחטיבה עם הגעתם ארצה אחרי השואה.

"לשמוע את שני הצעירים האלה - זה מחמם את הלב", אומר בק הנרגש. "בתקופה שלנו דיברו על התנדבות ותרומה, אף אחד לא העז לדבר על השתמטות משירות. כשבאנו ארצה בגין אמר לאנשי 'אלטלנה' 'אל תשרתו' שבועיים, אחר כך קיבלנו הוראה להתגייס - וכך עשינו".

את תחילת מלחמת העולם השנייה עשה אשר בקרקוב, ומשם עבר למחנה עבודה בפלשוב. בהמשך ברח והצטרף לפרטיזנים, ובסיוע ידידה פולנייה נוצרייה הצליח להשתלב בחווה מקומית, ושרד את ימי המלחמה. על "אלטלנה" עלה במקרה, ועד היום הוא אינו מגדיר את דעותיו כימניות מובהקות. "אלה היו ימים לא פשוטים", מספרת הלנה על התקופה שאחרי העלייה, "אבל כמו שארתור אומר, הבטן לא מזכוכית, ואף אחד לא בודק אם אכלת ומה אכלת. העיקר החיוך על הפנים". 

ידיד וזיתוני מסיימים את המפגש עם בני הזוג בק בהתרגשות ובחיבוקים, ואומרים כי השיחה תלווה אותם עוד זמן רב. "לפני כמה שנים טובות הציעו לי לבוא לעבוד בפולין, אבל אמרתי שאני לא יכול לחזור לחיות ולעבוד במקום שבו טבחו בבני משפחתי", מסכם אשר. "הניצחון שלנו הוא בהיותנו עם חופשי בארצו".