מעניין שעל רווק מתבגר אין סטיגמה שלילית
כשגבר רווק, כולם חושבים שהוא רווק כי הוא רוצה להיות רווק. כשאשה רווקה, אומרים שהיא רווקה כי אף אחד לא רוצה אותה. ככה החברה רואה את זה. שמתם לב שבזמן שאשה אף פעם לא צעירה מכדי להתחתן, הגבר תמיד צעיר מדי?
שרית שי סיפרה בטור שלה בלי בושה על הזלילה בסופי השבוע הבודדים.
הכאב בהחלט ניכר בכתיבה, ולא יכולתי שלא להזדהות, לפחות עם חלק מהדברים. התחלתי לקרוא את התגובות, כי באמת עניין אותי לדעת איך אנשים מגיבים לבחורה שפותחת את סגור ליבה ומשתפת את כולם במצוקותיה בנושאים כה כאובים. הספיק לי לקרוא את התגובות הראשונות בשביל לדעת שזר לא יבין זאת.
ומהי סטיגמת הבחורה הרווקה בעיני גברים ואולי גם בעיני החברה? על אשה רווקה החל מגיל מסוים יגידו שהיא "זקנה בלה". את ימיה היא מעבירה כשהאנשים סביבה כולל חברות, בני משפחה, עמיתים לעבודה וכו' מרחמים עליה שהיא כזאת, את לילותיה היא מעבירה בצפייה בטלוויזיה תוך כדי אכילה בלתי מרוסנת, ואת מיטתה היא חולקת עם חתולים בהיעדר גבר נורמלי שירצה לגעת בה. לעומת זאת, גבר רווק זוכה לכינוי המבטיח "רווק מושבע" והוא מושא הערצה וקנאה של כל חבריו. הוא יוצא ומבלה בלילות. הוא שוכב כל לילה עם בחורה אחרת (שבבוקר הוא לא זוכר את שמה או שפשוט לא יודע), אין לו אשה שתציק לו או "תחפור לו בראש". הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה בכל זמן שהוא רוצה, בעוד שלחבריו הנשואים המסכנים יש נשים שאומרות להם מה לעשות, שמעזות לבקש עזרה בניהול ובתחזוקת הבית, שמבזבזות את כספם וכל הזמן מנדנדות להם. עוד לא שמעתי שאמרו על גבר רווק שהוא מסכן.
שתי תגובות, אחת מאשה והשנייה מגבר, קלטו את עיניי. התגובה הראשונה היתה מבחורה זועמת שטענה שהכותבת מנציחה את התלות של נשים בגברים ומציגה את הנשים כנמוכות סטטוס וכנועות, שכן היא נואשת לגבר. הכותבת מתארת את הלילות הבודדים בסופי השבוע ומצרה על העדר משפחה, ילדים, ונכון, גם על היעדר גבר בחייה. אבל מה הבעיה עם זה? היא לא כותבת שהיא לא מסתדרת בחיי היומיום, היא לא מחפשת מפרנס או מישהו שיקנה עבורה דברים, שישלם לה חשבונות, שיערוך עבורה סידורים או שינהל לה את החיים.
מדוע בכל פעם שבחורה מבקשת למצוא לעצמה בן זוג, חבר או בעל, מיד לוקחים את זה למקום שלילי וטוענים כי אותה בחורה היא תלותית שמאמינה כי קיומה אינה מוצדק ללא גבר לצדה? ברור שאפשר להתקיים גם בלי בן זוג. מיליוני נשים עושות את זה בכל העולם. אבל מי רוצה? בחורה נורמלית רוצה מערכת יחסים, רוצה לאהוב, רוצה להיות נאהבת, רוצה מישהו לחלוק איתו את החיים, רוצה מישהו לדבר איתו, לצאת איתו, לנסוע איתו, להקים איתו משפחה. בהחלט. זה לא משהו רע. אז למה כל פעם שבחורה אומרת שהיא מעוניינת להכיר מישהו כדי לחלוק איתו את חייה, היא מואשמת שהיא כנועה וחלשה?
התגובה הבאה שקראתי היתה מבחור שכתב שהכותבת היא "סטיגמת הרווקה בהתגלמותה". סטיגמת הרווקה היא כמובן שלילית. מעניין שעל בחור רווק אין סטיגמה, או שאולי יש, רק שהיא כל כך חיובית ומעוררת קנאה עד שלא מכנים אותה "סטיגמה".
עוד מבט:
רווקה תל-אביבית בת 35, הסטיגמה בהתגלמותה
הדס פרידמן
לא מזמן הגעתי לגיל שבו אפשר להתחיל, לפחות לפי אחדים מהטוקבקיסטים, לקרוא לי "סחורה פגומה" ו/או "רווקה זקנה לחוצת חתונה וילדים". הגיל בו עלי להבין שנענשתי, ואם לא, אז אענש על התנהגותי הפוחזת, הבררנית והמתנשאת. בואו נבדוק יחד מה בדיוק מסתתר מאחורי הסטיגמה הזאת
כשגבר רווק, כולם חושבים שהוא רווק כי הוא רוצה להיות רווק. כשאשה רווקה, היא רווקה כי אף אחד לא רוצה אותה, ולכן היא נורא מסכנה. ככה החברה רואה את זה, ואף על פי שהיתה הרבה התקדמות בנושא הזה, עדיין יש נורמות שקשה להשתחרר מהן. האם שמתם לב שבזמן שאשה אף פעם לא צעירה מכדי להתחתן, הגבר תמיד צעיר מדי? על אשה יגידו, למשל, "היא כבר בת 28" (וזה נכון החל מגיל 25). על גבר יגידו "הוא רק בן 30" (וזה נכון עד גיל 35).
בנושא האכילה המופרזת קראתי הרבה תגובות שמתייחסות לתיאורי האכילה בכתבה. היו כאלה שנתנו עצות, כאלה שהשתלחו בכותבת, וכאלה שבאמת הבינו את הבעיה לעומקה. לתת עצות זה הכי קל, כולם עושים את זה כל הזמן. מאוד פשוט להגיד לכותבת : "אם זה כל כך מפריע לך, תסגרי את הפה", או להציע לה להתחיל בפעילות גופנית קבועה, לשמור על תפריט מאוזן או לא להכניס הביתה ממתקים. יש גם את אלה שטוענים בכל תוקף שבחורה שלא מכבדת את עצמה ולא מקפידה על תזונה נכונה, עולה במשקל ולא שומרת על גופה, שלא תתפלא מצבה הוא כזה. כלומר, שמנה, דחויה ובודדה. לאלה אני רוצה לומר שלא בכדי אמרו חז"ל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". מי שלא נמצא במצב מסוים, קל לו מאוד להעביר ביקורת, לשפוט לחומרה ולמצוא פגמים בהתנהגות חברו, אך אף אחד לא באמת יודע או מבין מה עובר על החבר ועם אלו דברים הוא מתמודד וכיצד.
האוכל הוא סוג של נחמה, האוכל מקהה את הכאב ואת הייאוש
אני לא חושבת שהכותבת לא מכבדת את עצמה. היא פשוט מתוסכלת ממצבה, לכן היא מוציאה את זעמה על האוכל. האוכל הוא פיצוי, האוכל הוא סוג של נחמה, האוכל מקהה את הכאב ואת הייאוש. לפחות לקצת. הנפש זקוקה לאוכל הטעים כדי למלא את הריקנות העצומה. ומה לעשות שזה מעגל קסמים. בגלל שרע לך, את אוכלת. כשאת אוכלת, את משמינה. ואז כשאת משמינה, רע לך עוד יותר. וכאילו לא מספיק רע לך, באים "אנשים טובים" שחייבים להגיד לך (לטובתך, כמובן), שאף אחד לא ירצה אותך אם תמשיכי לאכול ולעלות במשקל. "גברים לא אוהבים שמנות", יגידו לך.
ואני רוצה להגיד לך שגברים גם לא אוהבים בחורות קצת מלאות. ואם להיות יותר בוטה, אם את מעל 60 קילו לא יהיו הרבה גברים שירצו אותך. אני עצמי פרשתי מהחיפוש המסתכל. לא פעם תהיתי מדוע עודף משקל הוא הדבר היחיד שמעורר כל כך הרבה ביקורת מצד החברה ואיך זה שגברים מוכנים "להתפשר" על הכל, רק לא על בחורה שאינה רזה, או בהגדרה שלהם "לא כוסית". לפעמים נראה כאילו לא משנה אם הבחורה לא מאוד חכמה או לא מאוד יפה או לא אסתטית או עם שיניים עקומות וכדומה, העיקר שתהיה רזה.
עישון אינו מזיק לבריאות יותר מכמה קילוגרמים עודפים?
זווית גברית:
"נו, בחורצ'יק, מתי תסתדר גם אתה סופסוף?"
גיל לוי
בשנים האחרונות, כשמציעים לי "להסתדר" מתחילה אצלי במוח תגובת שרשרת אסוציאטיבית מאוד לא מסודרת סביב עולמם של המסודרים והמסודרות שהכרתי בשנים האחרונות. קחו אוויר ותצללו לתוך ראש של רווק
ומה עם בחורה מעשנת, למשל? האם עישון אינו מזיק לבריאות יותר מכמה קילוגרמים עודפים? האם בחורה מעשנת כן מכבדת את עצמה? את גופה? את בריאותה? ובכל זאת, בחורה מעשנת נתונה להרבה פחות ביקורת מבחורה עם הפרעת אכילה. והרי עישון זה התמכרות קשה יותר ומזיקה הרבה יותר מאוכל. האם לצאת עם מעשנת זה יותר טוב? מישהי שגופה ושערה נודפים ריח של סיגריות ושהשיניים שלה צהובות? אף פעם לא שמעתי שאומרים לבחורה מעשנת שכל עוד היא מעשנת, שלא תתפלא שהיא לא מוצאת אף אחד, כמו שאומרים לבחורה עם עודף משקל.
מניסיון אני יכולה להגיד שהשתלחויות חסרות רסן מצד אנשים שלכאורה אכפת להם לא עוזרות כאן. אם כבר, ה"עצות" האלה מחמירות את המצב.
לפנייה לכתב/ת 
עוד לא שמעתי שאמרו על גבר רווק שהוא מסכן
צילום: jupiter
מומלצים
